"בשביל הספורט"  טור דעה מאת שי מייבסקי
ביום טוב רואים עד פריז
באמנות כמו באמנות
מי שדאג לעתיד ענף ההתעמלות האמנותית לאחר פרישתן של לינוי אשרם וניקול זליקמן והמעבר של המאמנת אירה ויגדורצ'יק לנבחרת רוסיה, קיבל תשובה ברורה וחד משמעית באליפות אירופה בהתעמלות אמנותית שהסתיימה השבוע בתל אביב. המתעמלת הצעירה, דריה אטמנוב בת ה – 16, חניכתה של איילת זוסמן(המאמנת של לינוי אשרם), זכתה במדליית הזהב בגמר הקרב רב אליו העפילה מהמקום הרביעי במוקדמות. המתעמלת עדי כץ שהעפילה אף היא לגמר, סיימה במקום ה – 11. שתי מתעמלות העתיד של ישראל לא הסתפקו בתחרות בקרב רב ועלו שוב על הפודיום גם בתחרויות במכשירים הבודדים כאשר אטמנוב זכתה במדליית הכסף במכשירי החישוק, הסרט והאלות וכץ הצטרפה אליה לפודיום כשזכתה במדליית הארד במכשיר הסרט. גם הנבחרת הקבוצתית עשתה את מלאכתה נאמנה וזכתה במדליית הזהב בקרב רב הקבוצתי. המתעמלות עמית חדוות, הדר פרידמן, שני בקנוב, רומי פריצקי, אופיר שחם ודיאנה סברצוב, זכו גם במדליית הכסף בתרגיל החישוקים ובסה"כ הסתכם מאזנה של הנבחרת הישראלית כולה, בשש מדליות מכובדות. אמנם נכון ששתי מעצמות הענף מרוסיה ומבלארוס לא השתתפו באליפות בשל הרחקתן לאור המלחמה בין רוסיה לאוקראינה ובכל אופן בנות הנבחרת וצוות האימון אליו הצטרפה גם האלופה האולימפית הפורשת לינוי אשרם, הוכיחו שאין ואקום בענף ושמקומה של ישראל בפסגה האירופית איתן ומוצדק. ההופעה המרשימה באליפות אירופה תהווה תנופה מוראלית חשובה מאוד לנבחרת כולה לקראת האולימפיאדה שתתקיים בפריז בעוד שנתיים. יש למה לצפות.
חותרים למצוינות
ענף נוסף המקווה לשחזר את הישגיו מטוקיו 2020 גם בפריז 2024 הוא ענף השחייה הפראלימפי. מאליפות העולם שהסתיימה השבוע בפורטוגל, שבה נבחרת ישראל, שנאלצה להופיע באליפות בהרכב מצומצם, עם הישג נפלא של 5 מדליות, 3 מזהב 1 מכסף ו 1 מארד. האלוף האולימפי במשחי הגב מטוקיו, איאד שלבי, לא יצא עם הנבחרת לאליפות לאחר ששבר את ידו, השחיין רון וולפורט חלה בקורונה עם תחילת האליפות ואילו לאלוף האולימפי ושיאן העולם מטוקיו מארק מליאר, נקבע סיווג חדש של רמת מוגבלות שיאלץ אותו להתמודד מול שחיינים עם מוגבלות נמוכה יותר. למרות תנאי הפתיחה הלא פשוטים, הוכיחו שוב השחיינים הישראלים כי אין דבר העומד בפני הרצון והיכולת המקצועית הנפלאה שלהם וחתרו כל הדרך אל הפודיום. זה החל עם מדליית הכסף של השחיינית ורוניקה גירנקו במשחה ל 50 מ' גב כשלאחריה זכה מליאר במדליית הארד במשחה ל 100 מ' חזה. לאחר שהשתתף בשני משחים, לקה מליאר בדלקת בכתפו שמנעה ממנו את המשך ההשתתפות בתחרות. אבל מעל כולם בלט שוב השחיין עמי דדאון שזכה בשלוש מדליות זהב במשחים ל 150 מ' מעורב, 50 מ' חופשי בו גם שבר את שיא העולם בו החזיק הוא עצמו ולבסוף במשחה ל 200 מ' חופשי. העבודה הנפלאה שעושה מאמן הנבחרת הלאומית יעקב בנינסון עם השחיינים, מניבה הישגים בלתי רגילים לספורטאים עצמם ולספורט הישראלי בכלל ושוב עולה השאלה מדוע החברות העסקיות המובילות במשק לא נכנסות יותר לתחום זה על מנת לתמוך כספית בספורטאים הפראלימפיים שלנו?
 
לא רבים הם הענפים שלמדינת ישראל יש בהם אלופים אולימפיים וחשוב מאוד לקדם את הענף ולגרום לספורטאים להרגיש חלק בלתי נפרד מהספורט הישראלי. הכפפה על הרצפה, רק חסר שמישהו יתכופף להרימה.
בדלת הקדמית
מינויו של עודד קטש למאמן הראשי במועדון הכדורסל של מכבי ת"א מחזיר את "הבן האובד" למועדון נעוריו בדלת הראשית. העבר זכור וידוע: הקדנציה הקודמת של קטש בעמדת המאמן שהגיעה מוקדם מדי לכל הדעות(גם אליבא דקטש עצמו) הסתיימה בסיום עבודתו באמצע העונה לאחר הפסד ליגה למכבי ר"ג. אשתקד, לאחר פיטורי המאמן יאניס ספרופולוס, קיבל קטש פניה מהמועדון ליטול על עצמו את שרביט האימון עד לסיום העונה. קטש שדרש חוזה לעונה וחצי לפחות וסורב, סירב בנימוס. לאחר שהניסיון למנות את המאמן הספרדי המנוסה צ'אבי פסקוואל עלה בתוהו, קיבל המועדון את דרישת קטש לחוזה של שנתיים עם אפשרות לבניית קבוצה בצלמו מן היסוד. גם הניסיון הפתטי והלא מקצועני לכפות על קטש עוזר מאמן שלא הוא בחר להביא, לא צלח נכון לעכשיו ויש להניח שאת עמדת העוזר יאייש רק מועמד שקטש עצמו מעוניין בו. ככלל חשוב לציין: משרת עוזר המאמן היא משרת אמון. חשוב לאייש אותה באיש מקצוע האמון על המאמן הראשי ואשר יש ביניהם שפה משותפת ונאמנות מוחלטת. כל בחירה אחרת היא מתכון לכישלון והדוגמאות מהעבר רבות ומגוונות. תקופת האימון בנבחרות ישראל(עתודה ובוגרים), בהפועל ירושלים ומחצית העונה שאימן קטש בפנאתינייקוס היוונית כולל במשחקי יורוליג כמו גם ניסיון החיים והבגרות, מהווים נקודת פתיחה ראויה לכניסה לתפקיד ואם רק יתנו לקטש לעבוד כמו שהוא יודע ומבין, הוא עשוי להצליח. חובת ההוכחה עליו ועל המועדון.