משחק הדמעות – טור מיוחד במלאת 40 שנה למשחק בין נבחרות ברזיל ואיטליה במונדיאל 1982 בספרד.
יולי 1982, הימים היו ימיו הראשונים של מבצע שלום הגליל ולימים, מלחמת לבנון הראשונה. חופש גדול בו מסכי הטלוויזיה משדרים ברציפות ובמקביל דרישות שלום מחיילינו בלבנון ומשחקים מהמונדיאל המתקיים בספרד. האהדה לנבחרת ברזיל בקרב אוהדי הכדורגל בישראל היא מן המפורסמות, וזכיה של "הסלסאו" במונדיאל יכולה היתה לשפר במשהו את מצב הרוח.
לטורניר הזה הגיעה נבחרת ברזיל כאחת המועמדות הבטוחות לזכייה בתואר כשאת הרכבה הפותח מפארים שמות שהסבו אושר ונחת לכל אוהד כדורגל ממוצע ובמיוחד לאוהדי "הסלסאו" בכל רחבי העולם שגם עבדכם הנאמן נמנה על שורותיהם מיום שאני זוכר את עצמי (ואני זוכר) צופה במשחקי כדורגל וחובב מושבע של המשחק. גם במשחקה הראשון בבית המוקדם מול ברית המועצות כאשר נקלעה ברזיל לפיגור מפתיע של 1-0 משער של אנדרי באל ז"ל(שערו היחיד במדי הנבחרת) הזכור לטובה בקרב אוהדי מכבי תל אביב ובני יהודה, היה ברור לכל מי שצפה במשחק שהוא יסתיים אחרת. הכדור שהחל לעבור מרגל לרגל, מעקב לעקב, הושכן פעמיים ברשת הסובייטית משערים נהדרים של אדר ושל דר' סוקרטס והמשחק הסתיים בניצחון ברזילאי בתוצאה 1-2. שתי הנבחרות הנוספות באותו בית, סקוטלנד וניו זילנד התכבדו כל אחת ברביעייה לשעריהן וברזיל העפילה מראש הבית לשלב הבא בו שיחקו 12 נבחרות(מתוך 24) בארבעה בתים בני שלוש קבוצות כל אחד כאשר ברזיל חולקת את הבית עם אלופת העולם היוצאת ארגנטינה שהציגה את כוכבה הצעיר דייגו מראדונה ועם נבחרת איטליה שהתהדרה בשוער האגדי דינו זוף בן ה – 40 בין הקורות, ובחלוץ פאולו רוסי שלא הבקיע ולו שער אחד במשחקי הבית המוקדם ואשר שב מהשעיה בת שנתיים בעקבות פרשיית מכירת המשחקים בליגה האיטלקית.
לאחר ניצחון בשיעור 1-3 על ארגנטינה וניצחונה של איטליה על אותה ארגנטינה בשיעור 1-2, התייצבו ב 5 ביולי 1982 נבחרות ברזיל ואיטליה למשחק עליו ידובר עוד שנים רבות לאחר שיסתיים המונדיאל, ולקרב על העלייה לחצי הגמר כשברזיל יכולה להסתפק בתוצאת תיקו ואילו "הסקוואדרה אזורה" מאיטליה חייבים ניצחון. השופט הישראלי אברם קליין, שובץ כשופט ראשי במשחק שהתקיים באצטדיון הישן של אספניול בברצלונה וטלה סנטנה, מאמנה של ברזיל עלה עם הרכב התקפי אטרקטיבי שכלל את ולדיר פרז בשער, ג'וניור, אוסקר, לואיזיניו וליאנדרו בהגנה, סוקרטס, טוניניו סרזו, פלקאו ואדר בקישור, זיקו וסרז'יניו בחוד. הציפייה היתה גדולה. משחקי השלב המוקדם הוכיחו ש "הסלסאו" הגיעו ליהנות ולהנות את הקהל בקרנבל ברזילאי הכולל שערים נדירים, מבצעי כדורגל יצירתיים ומשחק הגובל בגאונות כדורגל.
כבר לאחר 5 דקות של משחק, רמז פאולו רוסי על כוונותיו והכניע את פרז האומלל בנגיחה שהעלתה את האיטלקים ליתרון 1-0. הברזילאיים המשיכו בשיטת המשחק היחידה שקוסמי ההרכב הזה ידעו לשחק ולאחר 7 דקות דייק סוקרטס כמו כירורג מנתח והשחיל את הכדור ברווח הצר שבין רגלו של זוף לקורת השער לאחר מסירה נפלאה של זיקו. בדקה ה – 25 חטף רוסי כדור מההגנה בצהוב ולא הותיר לפרז שום סיכוי והעלה את האיטלקים ליתרון 2-1. ההגנה האיטלקית הידועה ברמת האגרסיביות של משחקה, הציקה לשחקני הקו הקדמי של ברזיל והגדיל לעשות המגן הקשוח קלאודיו ג'נטילה שהכשיל את זיקו ברחבה ואף קרע את חולצתו לעיניי כל מי שצפה במשחק אך השופט הישראלי החליט להתעלם בשל טענה לנבדל במהלך הקודם. למחצית ירדה ברזיל בפיגור 2-1. מהלך נפלא של ג'וניור במחצית השנייה הסתיים במסירת רוחב לפלקאו שלאחר כדרור קצר הניף את רגלו השמאלית מחוץ לרחבה והכניע את זוף שלא הגיע אל הכדור.
השוויון הזה החזיר לנו, אוהדי ברזיל את הצבע ללחיים ואת התקווה שעוד רגע אחד של קסם יסיים את המשחק בניצחון לצד הנכון. והקסם אכן קרה, אבל הוא היה בצבע כחול כאשר כעבור דקות מועטות השלים פאולו רוסי שלושער נהדר מבחינתו ששלח את ברזיל הגדולה הביתה ואת איטליה כל הדרך אל הנפת הגביע. 40 שנה חלפו מאותו משחק שכל מי שצפה בו חווה את אותה חוויה מדוברת עד היום. היופי והיצירתיות הברזילאית נפלו קורבן לקשיחות ולאגרסיביות האיטלקית ושלחו הרכב שחקנים חד פעמי הביתה ואת אוהדיה הרבים של נבחרת ברזיל בכל רחבי העולם לחכות עד 1994 (ובסה"כ 24 שנים) לגביע הבא. רבים שואלים את עצמם עד היום האם הדברים היו נראים אחרת לו בשערה של ברזיל היה ניצב שוער ברמה המכבדת את המעמד ואת נבחרת ברזיל? כמה חבל שטלה סנטנה מאמן ברזיל, כמו רבים וטובים נוספים שנטלו חלק באותו משחק(אנצו ביארזוט מאמן איטליה, סוקרטס, רוסי, שיראה) כבר לא אתנו כדי לנסות ולהשיב. שני משחקים גרמו לי להזיל דמעות עצב בסיומם. זהו אחד מהם.