פינחס
"הוא" השינוי
עפ"י צ'רלס דארווין 'לא החזק ביותר או האינטליגנטי ביותר הוא ששורד, אלא מי שמגיב בדרך הטובה ביותר לשינוי'. זמישות הוא יתרון תחרותי משמעותי, כח הישרדותו של ארגון טמון ביכולתו להשתנות ולהתאים עצמו מבעוד מועד ובאופן מושכל, לשינויים התדירים בסביבתו החיצונית והפנימית.
נראה כי אחד המשפטים המעכבים הצלחה בארגון (ובכלל) הוא "כי כך תמיד עשינו". בעולם שהקבוע בו הוא השינוי, נקודת מבט המגדירה כי הצלחות העבר הם הבסיס הבלעדי להצלחות העתיד, הובילה לא מעט ארגונים להיות חלק מרשימת "הארגונים שנעלמו". שכן היכולת של ארגון ואנשיו להתנהל באופן מהיר, גמיש ודינמי, לחזות שינויים ולהתכונן אליהם, וכן להתייחס לשינויים כאתגר והזדמנות – לעשות אחרת, לראות אחרת, להגיע לשיאים חדשים — ולא כאסון, יסייע לו ליהנות מפירות ההצלחה לאורך זמן.
על כך בפרשת השבוע, פרשת פינחס שם נאמר:
"וּבְנֵי קֹרַח, לֹא מֵתוּ" (במדבר כו, יא)
עולה השאלה,
מדוע פסוק זה ממוקם כאן בעת שמונים את משפחת בני ראובן הרי קורח שייך לשבט לוי?
נשיב,
רש"י מסביר (עפ"י סנהדרין דף ק"י), כי בניו של קורח "היו בעצה אחת עם אביהם, בתחילה. ובשעת המחלוקת הרהרו תשובה בליבם, לפיכך נתבצר להם מקום גבוה בגיהינום וישבו שם, וכך ניצלו". רש"י אמנם מסביר מדוע ניצלו בניו של קורח ממוות וודאי, בניגוד לאחרים, אך אינו נותן מענה לגבי מיקום פסוק זה דווקא כאן.
נראה כי התשובה טמונה בביטוי המקראי "הוא" בהקשר של כפילות לכאורה. כך למשל: במגילת אסתר (א, א) נאמר: "וַיְהִי, בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" או למשל בבראשית (לו, מג) נאמר: "הוּא עֵשָׂו, אֲבִי אֱדוֹם" וגם נאמר: "הוּא אַהֲרֹן, וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה לָהֶם" (שמות ו, כו). רש"י מפרש בהקשר של אחשוורוש ועשו – "ברשעו כל ימיו" ובהקשר של משה ואהרון מציין: "הם בשליחותם ובצדקתם מתחילה ועד סוף". נראה אם כן כי הביטוי המקראי "הוא" המשמש לכאורה לחזרה, למעשה מטרתו לתאר אנשים שלא שינו עמדותיהם לאורך חייהם – לטוב או לרע.
גם בהקשר לעיל נעשה שימוש בביטוי המקראי "הוא", שכן, נאמר: "וּבְנֵי אֱלִיאָב, נְמוּאֵל וְדָתָן וַאֲבִירָם: הוּא דָתָן וַאֲבִירָם קרואי הָעֵדָה" (ט). מניסוח זה מבינים כאמור כי דתן ואבירם לא שינו עמדותיהם. לכן לאחר תיאור עונשם של קורח, דתן ואבירם שלא שבו מדרכם והחזיקו במחלוקת, רש"י מפרש שבניגוד אליהם – בני קורח הרהרו תשובה ולכן ניצלו. ציון נקודה זו בהקשר של מניית שבט ראובן מדגישה מסר חשוב – בשבח האופטימיות – Never Say Never.  שכן גם במצבים מאתגרים שאף נראים כחסרי סיכוי לשינוי – תמיד אפשר לתקן ולשנות (הרי בניו של קורח כבר "נתבצרו בגיהינום"), שכן בעוד דתן ואבירם לא השתנו – בני קורח השתנו, תיקנו וניצלו.
באופן דומה גם במציאות הארגונית לא ניתן יותר להתייחס לדברים כמובנים מאליהם או כאקסיומות. פריצת מסגרות החשיבה וקריאת תיגר על הנחות היסוד חיוניות להצלחת כל ארגון. מכאן, האתגר של המנהלים, הוא להישאר רלוונטיים בעולם דינמי המשתנה תדיר. באחריותם לזהות מגמות מבעוד מועד, ולהתמודד עימם באופן שקול ומושכל – להיות זמישים. לצד כך לזנוח את הגישה של: 'אם תתעלם אולי זה יעלם', כי לא השינוי "הוא" זה שייעלם…כפי שבא לידי ביטוי עם בניו של קורח.
 
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.