"בשביל הספורט"  טור דעה מאת שי מייבסקי
מי שלא יכול לסבול את החום שלא יעבוד במטבח...
דבר דאבור על אופניו
מעבר לרצון לשחרר עוד כותרת מושכת עין לחלל האוויר הבה ונודה על האמת: שום "רעידת אדמה" לא ספורטיבית ולא אחרת לא התרחשה עם הודעתו של חלוץ נבחרת ישראל בכדורגל, מואנס דאבור על החלטתו לפרוש מהנבחרת לאלתר.
החלטתו של דאבור לא הגיעה משום מקום ולא הפתיעה איש מהמצויים בעולם הכדורגל כולל מנהלים, מאמנים, עסקנים, חבריו לנבחרת ואוהדי הכדורגל בארץ
וכל מי שמנסה לטעון אחרת, טועה ומטעה וחוטא לאמת. אפשר ואפילו ראוי וצריך להתייחס לסוגיה מבלי שתקוטלג באופן ישיר לאחד משני המחנות: אוהדי מואנס או מתנגדיו.
מותר לבקר את מעשהו של דאבור והתנהלותו גם מבלי להפוך לתומך אוטומטי של בן גביר ומותר לתמוך בעמדתו ולבקר את התנהגות הקהל כלפיו ושריקות הבוז גם מבלי להפוך לתומך טרור קיצוני.
ספורט בכלל וכדורגל בפרט הם עולמות רוויי יצרים ורגשות, על המגרש ומחוצה לו. דעה לכל אחד יש, כמעט בכל עניין ובטח בספורט, ובעולם של רשתות חברתיות זמינות ופעילות, אל לו לכותב פוסט כזה או אחר בכל עניין שהוא, להתפלא לאור תגובות שדבריו יעוררו בקרב ציבור הקוראים, קל וחומר כשמדובר בנושאים רגישים הנמצאים בראש סדר היום הלאומי, הספורטיבי והתרבותי במדינה.
איש מעולם לא הצטער על דברים שלא אמר או כתב ואם החלטת למשוך בקולמוס, קח בחשבון את ההד של דבריך.
לדידי, זאת היתה תמימות (במקרה הטוב) מצדו של דאבור לחשוב שדבריו אשר נכתבו מתוך כאב אישי שלו, אך בניסוח תוקפני שאינו משתמע אלא לפן אחד בלבד, יעברו לסדר היום מצד חבריו לסגל הנבחרת ומצד ציבור אוהדי הכדורגל ואוהדי נבחרת ישראל. את התגובות ושריקות הבוז היה מואנס חייב להביא בחשבון.
ועדיין, התנהלות קצת יותר מושכלת וחכמה מצדו, מיד לאחר פרסום הפוסט המדובר עם התנצלות והבהרת הדברים מצדו, יכולה היתה להביא לסיום מהיר של הפרשה ואולי גם למנוע את פרישתו הנוכחית מהנבחרת.
דאבור מסתבר, סבור אחרת.
היות שדאבור בחר לפעול כפי שפעל, לדברים היה כח משל עצמם וריח ההחלטה לפרוש מהנבחרת נישא באוויר כבר מזה חודשים רבים ונותר רק לבחור את המועד. ושוב כדאי שנודה על האמת: אף אחד לא באמת מופתע.
אז הנה אני, אוהד נבחרת ישראל בכדורגל, אינני נמנה על תומכי ו/או מצביעי בן גביר, לא שרקתי בוז כשדאבור הבקיע במשחקיו האחרונים בנבחרת ואני סבור שמואנס דאבור טעה לאורך כל הדרך, מפרסום הפוסט ולאורך כל ההתנהלות.
חבל!
 
בלי לערב הורים
יתקנו אותי היסטוריוני הספורט המדופלמים אבל על פניו נראה שלאורך ההיסטוריה, גם בעולם וגם פה אצלנו במדינה הקטנה שלנו, מקרים של התערבות ציבורית וקולנית של הורים בקריירת הספורט המקצוענית של ילדיהם, בד"כ מסתיימת עם טעם רע במקרה הפחות קיצוני ופוגעת קודם כל בספורטאי עצמו. אין הורה שלא רוצה עבור ילדו את הטוב ביותר בכל תחום שהוא וחובה עלינו כהורים להכווין את הדור הצעיר, לייעץ, לסייע ולתמוך על מנת שיוכלו להגשים את עצמם באופן הראוי והמיטבי. מכאן ועד להתערבות בוטה תוך פיזור האשמות בתקשורת כלפי מועדונים, הנהלות ומאמנים, הדרך רחוקה וברוב המקרים גם מסוכנת. חשוב להדגיש: אביו של כדורגלן מכבי תל אביב אוסקר גלוך, נפל קורבן להתנהגות לא ראויה מצדו של מי שעמו שוחח שלא לציטוט ואשר נתן פומבי לדברים שאמר כנגד מאמנה של מכבי תל אביב ולאדן איביץ'. יש להניח שהלקח במשפחת גלוך מהמקרה הזה יילמד. יחד עם זאת, עושה רושם שיש מי שמעט התבלבלו מאז הופעתה המצוינת של נבחרת הנוער בטורניר היורו האחרון והופעתם הנפלאה של מספר משחקני הנבחרת בטורניר. בל נשכח: מדובר בשחקנים בני 18 העושים את צעדיהם הראשונים בדרך להיות שחקני כדורגל מקצוענים אשר כפי שנהוג לומר בעולם הכדורגל הקלישאתי "טרם קרעו זוג נעליים".  כישרונו ויכולתו המקצועית של אוסקר גלוך אינם מוטלים בספק. עתיד הילד לפניו ויש להניח שקריירה אירופית משגשגת ממתינה לו מעבר לפינה. מעטים הם המקרים שקיצורי דרך הוכחו כמשתלמים בספורט. יש לקוות שגם לסוכנו של השחקן ברור שעוד עונה או שתיים טובות במסגרת חוזהו הנוכחי של השחקן במכבי תל אביב, יפתחו בפניו אפשרויות רבות ומשתלמות יותר הן מקצועית והן כלכלית. אז תנו לילדים לגדול בשקט(יפים הדברים גם למקרהו של אל ים קנצ'פולסקי מול מועדון הפועל ת"א), ללמוד ולהתפתח ולהשתפשף קצת בעולם של הגדולים, על מנת שייצאו לעולם הגדול מוכנים יותר וראויים יותר. תשאלו את מאור בוזגלו, בן שהר ודומיהם.
 
שזור בהישגים
הספורט הפארלימפי הישראלי נפרד השבוע מספורטאי גדול שפרש לאחר 33 שנות קריירה. הקלע דורון שזירי בן ה – 55, עלה על מוקש באוגוסט 1987 ליד מוצב הבופור וכתוצאה מכך, נקטעה רגלו מתחת לברך. במסגרת הקריירה הספורטיבית שלו, ייצג שזירי את ישראל בענף הקליעה בירי בשלושה מצבים, ירי בשכיבה וירי מעורב בשכיבה החל מאולימפיאדת אטלנטה 1996 וזכה ב 4 מדליות כסף ו 4 מארד הפרוסות על פני 8 אולימפיאדות! וכן בהישגים נוספים באליפויות עולם ואירופה. במשחקים הפראלימפיים שהתקיימו בלונדון 2012, נשא שזירי את דגל ישראל בטקס הפתיחה. באולימפיאדה התשיעית בה נטל חלק ואשר התקיימה בטוקיו בקיץ שעבר, סיים שזירי במקום ה – 21 והודיע על פרישה. התמדתו של שזירי לאורך שנות קריירה ארוכות כל כך תוך שמירה על רמה מקצועית גבוהה היא דוגמא ומופת לדור הצעיר של הספורטאים וטוב יעשו קברניטי הספורט והספורט הפארלימפי אם ישכילו לשלבו בהדרכת ספורטאים צעירים. בהצלחה דורון.