ואתחנן -
האם אתם מבקשים או דורשים?
אם נשאל מנהלים – האם הם דורשים או מבקשים מחברי הצוות שלהם לעשות משימות? אני מניחה שהרוב יבחרו באפשרות השנייה – שהם מסוג המנהלים שמבקשים ושואלים את חברי הצוות שלהם. מנגד, מסקרן לראות את ההתפלגות שנקבל כשנשאל את חברי הצוות את אותה השאלה – האם המנהל שלהם דורש או מבקש מהם לעשות משימות?
ההבחנה בין בקשה לדרישה היא עדינה, שכן היא טמונה בסטייט אוף מיינד. בקשה היא למעשה שאלה, שהתשובה עליה יכולה להיות חיובית או שלילית. בקשה יכולה להיות מתעתעת, שכן, לא די בהוספת מילת נימוס, טון דיבר מתאים או חיוך, אלא מהותה במוכנות והשלמה לקבל גם סירוב – אי היענות לבצע את הבקשה. אם זה לא הסטייט אוף מיינד, הרי שלא מדובר בבקשה, אלא בדרישה – שכן הסטייט אוף מיינד של דרישה מניח שקיימת רק תשובה אפשרית אחת…
על כך בפרשת השבוע, פרשת ואתחנן שם נאמר:
"וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּמָצָאתָ: כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" (דברים ד, כט)
נשאלת השאלה,
מדוע הפסוק פותח בלשון רבים "וּבִקַּשְׁתֶּם" ומסיים בלשון יחיד "וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוָּ" – מה פשר אי האחידות הלשונית?
נסביר,
בעל 'אהל מועד' מצטט את מסכת ראש השנה דף יח: "אם ראית שני אנשים שלקו באותה פורענות ושניהם התפללו ורק אחד נענה, זה משום שמי שנענה התפלל בכוונה והשני שלא נענה, התפלל לא בלב שלם. וזהו "וּבִקַּשְׁתֶּם" – שניכם תתפללו, "וּמָצָאתָ" – רק אחד נענה".
ואפשר גם להסביר עפ"י ניתוח ההבדל הלשוני המציג את הפער ברמת העוצמה של בקשה ודרישה. עפ"י המילון בעוד בקשה משמעותה משאלה; תחינה, דרישה מייצגת בקשה תקיפה; תביעה. לפי זה, "וּבִקַּשְׁתֶּם" – אם הרבים מתעוררים לשוב, די בבקשה כדי שיזכו לגאולה כי יש כח להמון, שכן – אף כי הפעולה בעוצמה נמוכה יחסית השפעתה רבה. אך "תִדְרְשֶׁנּוּ" מייצג מצב של יחיד הרוצה לשוב, מכאן שעליו להביע את רצונו בעוצמה גדולה יותר כתביעה ודרישה ולכן גם הפירוט: "בְּכָל לְבָבְךָ" – כנאמר בקריאת שמע – בשני יצריך, "וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ" – שתהיה מוכן אף למסור את נפשך לטובת העניין.
הפירוש להלן מייצג פן נוסף בהבדל בין בקשה לדרישה, אשר מדגיש את העוצמה לא רק באופן אמירת הבקשה או הדרישה, אלא גם בהבדל הטמון בעוצמה של בקשה הנאמרת מפי קבוצה לבין זו הנאמרת ע"י יחיד. עוצמת הקבוצה, כך נראה נותנת משנה תוקף לבקשה שהינה בעוצמה נמוכה יותר מדרישה, בניגוד למצבו של יחיד – זהו הרי ההיגיון הטמון למשל בוועדי עובדים. אגב, הפסוק אינו מתייחס לאופציה של סירוב, נראה כי במקרה של תשובה, בקשה כנה של רבים או דרישה אמיתית של היחיד – שניהם יתקבלו בברכה כך או כך.
ההבדל בין ניסוח: "אני צריך שזה יעשה עד לשעה שלוש", לבין ניסוח: "זה באמת חשוב שייעשה עד השעה שלוש. האם אפשרי מבחינתך? מה יעזור לך לעמוד ביעד?", על אף ששני הניסוחים מתקשרים ציפייה ברורה לגבי מועד סיום המשימה, הניסוח השני מייצג פתיחות לנסות להבין עם אילו משימות נוספות האדם מתמודד ומאפשר לו לחלוק חששות ואתגרים לגבי ביצוע הבקשה. גישה שכזו בכוחה להגדיל את הסיכוי שהעובד ישקיע במשימה, וישלים אותה באופן איכותי ובזמן. שינוי הסטייט אוף מיינד וכתוצאה גם את  סגנון הדיבור מבקשה לדרישה, יתרום לאווירה של שיתוף פעולה, תוצרים איכותיים, ובעיקר לעובדים מעורבים יותר ומחויבים יותר – ברמת היחיד וברמת הקבוצה. איזה סוג מנהלים אתם – דורשים או מבקשים?
 
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.