עכשיו תורכם
אליפות אירופה לאומות בכדורסל שתיפתח בסוף השבוע, תהווה את אקורד הסיום להשתתפות נבחרות הכדורסל הן של הגברים והן של הנשים בגילאים השונים לאורך כל הקיץ הנוכחי, ובהצלחה בלתי מבוטלת. לאחר שדור העתיד של הכדורסל הישראלי הוכיח את עצמו באליפויות אירופה והראה שיש על מי לסמוך בעתיד הקרוב והרחוק, חובת ההוכחה רובצת עתה לפתחה של הנבחרת הבוגרת בשורותיה משחקים שחקן אן. בי. אי אחד ושבעה שחקני יורוליג. אם את משחקי ההכנה לקראת הטורניר השלימה הנבחרת ללא שום הפסד, בא השבוע האחרון שהביא עמו הפסד חוץ לפינלנד והפסד בית מביך ומבייש מול שוודיה במסגרת המשחקים הקובעים לעליה לאליפות העולם והוכיח שלמאמן הלאומי גיא גודס וצוותו, יש עוד חומר רב למחשבה ועבודה על תיקון כל הליקויים שבאו לידי ביטוי בשני ההפסדים, הן במישור המקצועי והן במישור המנטאלי.
לאווירה הכבדה סביב הנבחרת לאחר שני ההפסדים התווספה, סוגיית הדחתו/פרישתו מן הסגל של המתאזרח ג'ון דיברתולומיאו ערב אליפות אירופה. ג'ונדי אשר הוכיח לאורך כל חלונות הקמפיינים הקודמים, מחויבות גבוהה למדי הנבחרת והגיע לחלק מן המשחקים גם כאשר קבוצתו שיחקה במקביל במסגרת היורוליג, עשה כל שלאל ידו על מנת להגיע גם לקמפיין הנוכחי ובכלל זה דחיית טקס אירוסין בארה"ב, הכל על מנת שלוחות הזמנים יאפשרו לו לתרום את חלקו ולהיות חלק בלתי נפרד מהנבחרת. משיקוליו הוא(והיינו שמחים לשמוע מה הם היו), החליט המאמן הלאומי לשתפו דקות מועטות מאוד במשחקי ההכנה
מכדי שיוכל להשתלב ולהרשים ביכולתו ולאחר תצוגת הנפל ההגנתית מול שוודיה, מקבלים הדברים משקל רב יותר. לא זו הדרך לנהוג כלפי כל שחקן ובטח כלפי מתאזרח שעושה כל מאמץ על מנת להגיע לצו הקריאה מהנבחרת. מקצועית, לא לשתף שחקן במשחק זה בהחלט לגיטימי, ערכית, אנושית, חברתית ובמיוחד לאור המאמצים הגדולים של השחקן להגיע – הרבה פחות. מדוע לטרטר שחקן שעושה דרך ארוכה כל כך באם אין כוונה שיהיה לו תפקיד משמעותי ברוטציה? עדיף היה לזמן על פניו שחקן צעיר בתחילת דרכו(גלעד לוי למשל) להמשך השתפשפות בקרב הנבחרת הבוגרת. כך או אחרת, לגודס כבר אמרנו, יש הרבה חומר למחשבה.
עוד סעיף אחד, לא יזיק. אל ישראל.
 
עומדים בתור למשרד הפנים
מתן האזרחות הישראלית לבלם הפועל באר שבע ונבחרת ישראל מיגל ויטור לפני מספר חודשים, פתח צוהר ההולך ומתרחב בזמן האחרון אליו נכנסות קבוצות נוספות עם בקשות לשרת הפנים לאזרוח שחקנים כמו עלי מוחמד ממכבי חיפה, הנריק סבוריט ממכבי ת"א ובקשת תושבות הקבע עבור יוג'ין אנסה מהפועל באר שבע, כאשר הבקשות הבאות של קבוצות נוספות כך נראה, נכתבות ממש עכשיו. שאלת מתן האזרחות למי שעתידם מבחינת השתקעות בארץ גם לאחר תום קריירת הספורט שלהם עדיין לא ברורה, הינה שאלת כבדת משקל כאשר אנו זוכרים מקרים אחרים כדוגמת מקרהו של כדורגלן בני יהודה עד לא מזמן, פדרו גלבאן אשר גידל את משפחתו ובנותיו בישראל וביקש לקבל אזרחות לאחר שנים רבות של תרומה לכדורגל הישראלי, ולא רק שסורב אלא אף גורש בבושת פנים מהארץ. יתרה מזאת, רק לאחרונה התבשמו עולם הספורט הישראלי, הוועד האולימפי ואיגוד האתלטיקה מהישגיו הנפלאים של אלוף העולם עד גיל 20 בריצה ל 200 מ' בלסינג אפריפה אשר נולד, גדל והתחנך בישראל ואביו הגיע לארץ לפני 30 שנה לעבודה בשגרירות גאנה בישראל ועד לרגע זה לא קבלה המשפחה את האזרחות הישראלית על אף ההישגים לתפארת דגל הכחול לבן.
מתן אזרחות ישראלית לא אמור להיבחן לפי מידת החשיפה והאהדה לענף הספורט בו אתה עוסק ואף לא לפי כמות יחסי הציבור ממנו הוא נהנה.
מן הראוי שלמערכת השיקולים ייכנסו מרכיבים כדוגמת וותק השנים בארץ, התרומה לספורט ההישגי והכוונה להשתקע בארץ לתקופת קבע ולאו דווקא השתייכות לספורט המקצועני עטור המשאבים הכלכליים ובעלי הקבוצות המקושרים למסדרונות הנכונים לצורך קידום הבקשות. יש מורה לאזרחות באולם?
 
עדיף מאוחר מאשר לעולם לא
כמה חבל ובמידה רבה גם עצוב על הקיץ האחרון שחלף על בני משפחות י"א חללי מינכן. קשה שלא לחשוב מה היה קורה לו הטקס שיתקיים בשבוע הבא במינכן לציון מלאת 50 שנה לרצח הנתעב של ספורטאינו, היה מתקיים במלאת 40 שנה או 25 שנה לאירוע. כמה מכעיסה העובדה שרק קיץ שלם של איומים מצד בני המשפחות על החרמת הטקס עליו עמלו החלונות הגבוהים ביותר בגרמניה, גרם לממשלת גרמניה לעשות סוף סוף את מה שכל כך צופה ממנה במשך עשרות בשנים ולפצות את משפחות הנרצחים באופן ראוי ומכובד. כמה מרגיזות הידיעה וההבנה שרק החשש מפני אי נעימות מדינית בין שתי המדינות למקרה שהטקס יתבטל או שלא ישתתפו בו נציגי המשפחות, הביאה ללחצים גדולים במסדרונות ירושלים מלשכת הנשיא דרך משרדי הממשלה הרלבנטיים וחדרי משרדי הוועד האולימפי ולפעילות נמרצת על מנת להסדיר את הטעון הסדרה. ובכל זאת, לצד הביקורת המתבקשת, יש גם מקום להודות לכל העוסקים במלאכה, ובמיוחד לאלה שלא היו בתפקידים בעלי יכולת השפעה בשנים הקודמות כדוגמת שר התרבות והספורט ויו"ר הוועד האולימפי יעל ארד, על פעילותם הברוכה למען עשיית צדק כלשהו עם המשפחות ועם הספורט הישראלי. יהי זכרם של י"א חללי אולימפיאדת מינכן ברוך!