"בשביל הספורט"  טור דעה מאת שי מייבסקי
הסבלנות, קווים לדמותה...
 
שוק מפטרים בלבד
סבלנות כידוע הינה מצרך יקר ונדיר המציאות בעולמות הספורט השונים, בוודאי ובוודאי כשמדובר הכדורגל הישראלי. ברם, אל לנו להלין משום שהשבוע האחרון הציג לנו דוגמאות לא פחות טובות ממעצמות הכדורגל באנגליה ובגרמניה.
אם פיטוריו של מאמן העולה החדשה לליגת העל, מכבי בני ריינה, אדהם האדיה עוד היו בבחינת הכתובת הרשומה על הקיר באותיות קידוש לבנה טרם תחילת העונה, אשר אליה נוספו שלושה סימני קריאה לאחר שלושה מחזורי משחקים בהם השיגה הקבוצה נקודה אחת בלבד, הרי שבא מחזור הפתיחה של ליגת האלופות
והוכיח לנו שגם מאמנים מהשורה האירופית הראשונה כמו תומס טוכל מצ'לסי ודומניקו טדסקו מ ר.ב. לייפציג אינם חסינים ודי במפלה אחת מפתיעה בזירה האירופית כדי שהבעלים או ההנהלה יאבדו את הסבלנות והמאמנים ישלמו את המחיר. ספורט מקצועני וכדורגל בפרט הפכו לעסק כלכלי מסחרי לכל דבר ועניין כאשר המאמנים העומדים על הקווים נמדדים כמעט אך רק במדדי ניצחון/הפסד כאן ועכשיו ואילו הישגי העבר הקרוב מאוד כמו זכיה בליגת האלופות, זכיה בגביע הגרמני או העפלה מליגה ג' לליגת העל בישראל בתוך 5 עונות, נשכחים במהירות
והופכים לזיכרונות בדברי ימי המועדונים. הסבלנות בספורט אבדה מזמן, אתה נעלמה גם הכרת הטוב.
 
הפסדתם? תשלמו!
לפני כשנה פסק הבורר שדן בתביעת הבוררות של הכדורגלן מאור בוזגלו אל מול מועדון הכדורגל של הפועל ת"א, כי לבוזגלו מגיע סכום של כ-1.1 מיליון שקלים כולל הוצאות. את המועדון האדום, הפסיקה לא ממש שכנעה ואנשי המועדון החליטו לפנות לבית הדין לעבודה. פנייתם זו על כל המשתמע מהליך ארוך, מתיש וסזיפי שכזה, גררה את ההתנצחות בין הצדדים למערכה ארוכה תוך אמונה מצד המועדון שמה שקורה בד"כ במקרים שכאלה, יקרה גם במקרה דנן: לשחקן יימאס מהסחבת וההוצאות המשפטיות הנגזרות מהאירוע והוא יעדיף להתפשר ולוותר על חלק גדול ומשמעותי מהסכומים שמגיעים לו, הכל כדי לסיים את הפרשה עם משהו ביד. בוזגלו מצדו, החליט ללכת עם הפרשה עד הסוף ולא לוותר. הסכומים אותם חייב לו המועדון, מגיעים לו בזכות ולא בחסד ובמסגרת חוזה חתום בין הצדדים כדת וכדין. מישהו בכדורגל הישראלי שכח אולי שחוזים נועדו לאכיפה ולכיבוד וכאשר מי מהצדדים מחליט להפר חוזה, עליו לדעת שקיימת האפשרות שהוא ייאלץ לשלם את החוזה עד תומו. ייקח חודש, אולי תעבור שנה ולעיתים אף יותר אבל בוזגלו החליט ללמד את עולם המעסיקים בכדורגל הישראלי לקח, והלקח הפעם כואב כפליים. גם בכיס וגם בדימויו של המועדון ההולך ונשחק ככל שהפרשות המשפטיות מול מאמנים ושחקנים שעברו במועדון הולכות ומתרבות. ייאמר מיד: לא כל שחקן המצוי בהתדיינות משפטית מול המועדון בו שיחק הוא כוכב בסדר גודל של בוזגלו הנהנה מהכנסות נוספות גם מעולמות הפרסום והתקשורת ובהחלט רבים מהם אכן יעדיפו להתפשר באמצע הדרך. אולם מאור בוזגלו הוכיח שהסבלנות במקרים הללו משתלמת וששווה להילחם על הזכויות עד הסוף. האם הלקח יילמד? ימים יגידו.

כל אחד שווה כמה שמוכנים לשלם עבורו
כשכבר היה נדמה שקפטן נבחרת ישראל אלי דסה, יאייש מחדש בארבע השנים הקרובות את עמדת המגן הימני במכבי ת"א, הוכיח דסה שהסבלנות משתלמת. יש להניח שמשחקי ההצעות העולות ויורדות מדי יום בתקשורת ביחס לסכום אותו היתה מוכנה מכבי ת"א לשלם על מנת להחזיר את דסה הביתה, היו גם פועל יוצא של פעילות סוכנים ועיתונאים אך נראה שדסה היה מוכוון מטרה להישאר באירופה ולסיים את הקיירה המקצוענית שלו במועדון גדול ומוכר ביבשת. האמרת הסכומים שנזרקו לחלל האוויר והתקשורת מכיוון בעל הבית היושב בקנדה, רק סייעה בסופו של דבר לדסה לקבל הצעה גבוהה משמעותית מדינמו מוסקבה והמגן המוכשר חתם במועדון הרוסי לשלוש שנים בהן ירוויח 15 מיליון שקל(לא כולל בונוסים) ויהפוך לכדורגלן הישראלי בעל השכר הגבוה ביותר. מה שסייע בנוסף להחלטה של דסה להיענות לאתגר החדש, היא העובדה כי את המועדון הרוסי מאמן מי שאימן בעבר את דסה במכבי תל אביב בעונה בה שיחקה הקבוצה בליגת האלופות, סלבישה יוקאנוביץ. כעת נותר לדסה לקוות שלא יזדקק לסבלנות נוספת בטרם הכספים המגיעים לו יגיעו לחשבון, בכל זאת מלחמה וכאלה. סבלנות כבר אמרנו?