"בשביל הספורט"  טור דעה מאת שי מייבסקי
משנה מקום משנה מזל?
 
ההגנה טרם סיימה את טיעוניה
אחד המעברים הבולטים ביותר של הקיץ האחרון בכדורגל האירופאי הוא ללא ספק זה של החלוץ רוברט לבנדובסקי מבאיירן מינכן לשורות ברצלונה.
זוהי אמנם לא הפרשנות המקובלת של חוק מרפי אבל אך מתבקש היה הדבר שלאחר השלמת מעבר שכזה, תיפגשנה שתי הקבוצות בשלב הבתים של ליגת האלופות וביחד עם אינטר וויקטוריה פלזן, מרכיבות הארבע את "בית המוות" של השלב המוקדם. אוהדי שתי הקבוצות כמו רבים מאוהדי הכדורגל בכלל, ציפו למפגש הראשון בין הקבוצות ולבחון את ההבטחה הגדולה שטומן בחובו סגל השחקנים החדש שהרכיב צ'אבי בבירת קטלוניה כשבחוד מוצב כאמור מי ששבר כמעט כל שיא והשיג כל תואר אפשרי במדי המארחת מבירת בוואריה
שהגיע בפעם הראשונה לשחק נגד מי שהיו חבריו לחדר ההלבשה עד לפני מס' חודשים מועט ואל מול קהל אוהדים שסגד לו בעבור כל שער שהבקיע עבור המועדון. אצל הייקים כמו אצל הייקים, לא נשמעות שריקות בוז כנגד כוכב עבר מצליח כל כך של המועדון אבל שם זה נגמר. יוליאן נגלסמן מאמן אלופת גרמניה, הכין את קבוצתו היטב לביקורה של ברצלונה ולמעט שתי הזדמנויות קורצות שהיו ללבנדובסקי מול השער, ידע היטב כיצד להוציא את העוקץ ממשחקו ולסגור את קווי המסירה אליו. ההפתעה לרעה היתה ההרכב שהעלה צ'אבי למשחק. מרקו אלונסו ששיחק במדי הקבוצה עד למשחק זה 12 דקות, עלה בהרכב בעמדת המגן השמאלי על חשבונו של ג'ורדי אלבה ובכך הפסיד צ'אבי מהירות התקפית ותמיכה של כנף שמאל במשחק ההתקפה. ניכר היטב לאורך כל המשחק שקו ההגנה החדש עם אלונסו וקונדה בצדדים וכריסטיאנסן ואראוחו במרכז, לוקה עדיין בתיאום ולא ברור מדוע נבחר דווקא המשחק החשוב הזה לצורך ביצוע הופעת בכורה בקו הגנה חדש. משחק ההגנה של הקבוצה היה הרעה החולה לאורך כל העונה שעברה ודומה שדרושה עבודה רבה באימונים על מנת לארגנו מחדש ולייצב שיטת משחק התואמת את קו המחשבה של המאמן. כרגע, זה עדיין לא שם. יש להם סבלנות. השאלה אם גם המזל יבוא.
 
לפחות ישראלי אחד הצליח
דומה שכישלונה הצורב של נבחרת ישראל בכדורסל באליפות אירופה  והדחתה מהמשך המשחקים כבר בשלב המוקדם, לא הפתיע איש. אולי זוהי לא כתובת שהיתה על הקיר אולם התחושה של כל מי שצפה במשחקיה של הנבחרת במסגרת קדם אליפות העולם מול פינלנד בחוץ ומול שוודיה בבית היא שהנורות האדומות שנדלקו בסופם, לא סנוורו איש. גם בשני המשחקים בהם ניצחה הנבחרת באליפות אירופה מול פינלנד בהארכה ומול הולנד, גילתה הנבחרת יכולת בינונית ומעל לכל בלטה שפת הגוף של השחקנים ובעיקר אלה שמצאו את עצמם על הספסל. לא זו אף זו, ההיסטוריה (אמנם לא בנבחרת אלא במכבי ת"א)כבר הוכיחה לראשי האיגוד שהושבתו של פיני גרשון על הספסל מאחורי גבו של מאמן הנבחרת גיא גודס, אינה מתכון לדברים טובים. פיטרתם מאמן והחלטתם למנות מועמד ראוי לשיטתכם במקומו, תנו לו לעבוד. אין אחריות ללא סמכות ולהיפך. וכל מי שיטען שלא היתה מעורבות של גרשון בזמן המשחקים, טועה ומטעה, את עצמו ואת כולם. הנבחרת הגיעה לאליפות אירופה כשהיא אינה מוכנה מנטלית לשילוב הבין דורי של הוותיקים כמו מקל, פניני וגינת לצד מי שיובילו את הנבחרת בשנים הבאות אבדיה מדר וסורקין. ומשמעותיים הדברים יותר לגבי אבדיה. ראינו דוגמאות לנבחרות אחרות כמו פינלנד, יוון וסלובניה בהן "כוכבותו" של השחקן המוביל שהגיע מהליגה הטובה בעולם התקבלה ע"י כולם. אנחנו יודעים טוב יותר . גם היעדר האמון בין המאמן לשחקנים בלט לאורך כל המשחקים וגלש גם לחדר ההלבשה. מקצועית, נבחרת ישראל פשוט לא שם, אבל חברתית ומנטלית, היא הרבה יותר נמוך. דווקא על רקע כישלונה של הנבחרת, בלטה הצלחתו של ישראלי אחר באליפות, ננו גינזבורג מאמן נבחרת צ'כיה שעם שחקנים פצועים והרכבים חסרים ידע להוציא מנבחרתו את המקסימום ולשחק בשוויון כמעט מלא מול אחת הטוענות לכתר(שבינתיים כבר הספיקה להיות מודחת אף היא), נבחרת יוון. גינזבורג כך נראה, קרוב לסיום חוזהו במשרה הנוכחית. שומעים שם באיגוד הכדורסל?
 
פה זה לא אמריקה
תקוות רבים מאוהדי הכדורסל(וכנראה גם מקברניטי פיב"א) לראות מפגש של יאניס מול לוקה בגמר אליפות אירופה, נגוזו. ניצחונה הגדול(והלא מפתיע יש לומר)של המארחת גרמניה על יוון בשלב רבע הגמר היווה רק את הקדימון להפתעה הגדולה של הטורניר כאשר האלופה המכהנת סלובניה עם כוכבה הגדול לוקה דונצ'יץ' הודחה גם היא ברבע הגמר ע"י פולין המפתיעה שבאה ללא לחץ ושיחה משחק נהדר. שלב אחד קודם לכן, הודחה כבר נבחרת סרביה הגדולה של ה MVP של ליגת האן. בי. איי בשנתיים האחרונות ניקולה יוקיץ' כשהפסידה לאיטליה. לאחר הדחתה של פינלנד המפתיעה וכוכבה הנפלא לאורי מרקאנן אחרי קרב עיקש מול ספרד, נותרה האליפות ללא אף אחד משלושת בכירי היבשת המשחקים מעבר לים אשר השאירו את המלאכה לדניס שרודר הגרמני, ורודי גובר ואוון פורניה הצרפתים. דווקא הנבחרות שלא סומנו כפייבוריטיות להגיע לשלבים האחרונים כמו גרמניה, פולין, פינלנד, צ'כיה ואפילו ספרד בהרכבה הנוכחי, הוכיחו ומוכיחות באליפות הזאת שלכדורסל האירופי אין במה להתבייש. המאמנים האירופאים שולטים ברזי המשחק לא פחות מעמיתיהם שמעבר לים ומשחק ההגנה האירופי מתעלה לרמה גבוהה ואת זה למדו על בשרם גם לוקה, גם יאניס וגם יוקיץ'. יכולת קבלת ההחלטות של הרכז האירופאי אינה נופלת מרכזי משחק אמריקאים וליבשת יש בהחלט במה להתגאות.