כי-תבוא
 מעמדות, היררכיה וכל הטוב
מעמדות והיררכיה מייצגות תופעה חברתית אוניברסלית המאפיינת את האנושות משחר ההיסטוריה. שכן על אף הדמיון הרב, אנשים הם בעיקר שונים – במנת המשכל, ברמת האינטליגנציה הרגשית, בסט הערכים המנחה אותם, באופי ובנטיות הלב, ביופיים החיצוני, באפשרויות ובהזדמנויות העומדות בפניהם, בסביבה העוטפת אותם ועוד. מכאן שאנשים נוטים פעמים רבות לעסוק "בתורת היחסות" – במדידות ובהשוואות בינם לבין הסובבים אותם.
נושא המעמדות בא לידי ביטוי גם בתוך ארגונים – הן בעצם המבנה ההיררכי המאפיין ארגונים רבים, אך לא רק. בארגון נראה גם מעמדות בין עובדים לרוב על בסיס ותק, ניסיון, השכלה, מומחיות, מקצועיות, מעמד ניהולי וגיל. וגם מעמדות בין מחלקות במיקוד על ההבחנה בין תחומי ליבה שלרוב זוכים לעיקר תשומת הלב ולמגוון תגמולים ופינוקים, לבין תחומים תומכי ליבה, הנתפסים לעיתים כבירוקרטיים ואף כמקשים על ביצוע העבודה השוטפת.
על מעמדות בפרשת השבוע, פרשת כי תבוא שם נאמר:
"וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ: אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ" (דברים כו, יא)
באופן מעניין הציווי על השמחה מתייחס לשלב שאדם עולה לירושלים עם ביכורי פרי עמלו. אך הרי השמחה על הביכורים מתחילה עוד בשעת האסיף והקטיף בטרם יביא הביכורים לשערי המקדש – מדוע אם כן, מתמקד הכתוב בשלב הביכורים כשלב שיש לשמוח בו?
נסביר,
הבאת הביכורים לירושלים נעשית על ידי כל העם על שכבותיו ומעמדותיו. במעמד זה ההבדלים בין עשירים לעניים מקבלים ביטוי ביתר שאת, בשני ממדים עיקריים:

• מגוון וכמות הפירות שמביאים העשירים לעומת העניים.
• הטנא – העשירים נהגו להביא את ביכוריהם בכלי כסף וזהב, העניים בסל נצרים כמתואר במשנה: "העשירים מביאים בכלי כסף וזהב והעניים בסלי נצרים של ערבה קלופה" (מסכת ביכורים פרק ג' משנה ח').

העשיר והעני ניגשים לכהן יחד – באותו מעמד. חידוד מודעות העני להבדלים בין הביכורים שלו לביכורי העשיר, עלולה להעלות בליבו תחושות צער אשר בכוחן להעיב על השמחה.
מכאן ניתן להבין את הפסוק: כאשר אתה "בביתך" – בוודאי אתה שמח במה שיש לך, לכן הציווי אינו מתייחס לשלב זה. אך גם בבואך לירושלים, "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב" – תשמח בכל הטוב שיש לך, גם אם סל הביכורים שלך הוא דל יחסית. לכן גם הפירוט "אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ" כדי להדגיש שמעמדות ושונות קיימת בכל חברה ("אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר") ואין לחוש על כך צער, אלא להפך לשמוח על ה-"יש". לכן "בְּקִרְבֶּךָ" – שמחה אמיתית – מהלב.
היררכיה ומעמדות פורמליים וא-פורמליים, הם עניין דינמי, תרבותי ובעיקר בעל פריזמה רחבה ומגוונת. שכן יכול להיות מולד או נרכש, יכול לנבוע מהון כלכלי, אך גם מהון לא כלכלי כמו ייחוס משפחתי או מעמד חברתי. מעמדות וההיררכיה הם כאמור מצב נתון, באחריותנו כחברה ובתוכה גם ארגונים לוודא כי נושא זה אינו מהווה מקור לתחושת תסכול אלא כמקור לסינרגיה וצמיחה. הבסיס לכך מושתת במתן יחס מכבד וראוי לסובבים אותנו ללא קשר למעמדם, לצד ויתור על חישובי ומדדי "תורת היחסות" ואימוץ גישה של "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב" – באמת "בְּקִרְבֶּךָ".
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.