"בשביל הספורט"  טור דעה מאת שי מייבסקי
עליה וקוץ בה
 
סטירה מיניה וביה
שנת תשפ"ג החלה בדיוק היכן ששנת תשפ"ב הסתיימה: טרם סיימנו להתענג על העפלתה של נבחרת הכדורגל הבוגרת לשלב הפלייאוף בטורניר ליגת האומות לאחר הניצחון על אלבניה וכבר הגיעה הנבחרת הצעירה ורשמה הישג מצוין בדמות העפלה לטורניר היורו. בסופו של טורניר מוקדמות יורו לנבחרות צעירות, נקבעה שורה תחתונה אחת: נבחרת ישראל העפילה בפעם השניה לטורניר הגמר מתוך שלוש הופעות (ב 2013 ישראל אירחה את הטורניר והנבחרת עלתה אוטומטית). נכון, המשחק עצמו לא תאם את הרמה שהציגה הנבחרת בשלביו הראשונים של הטורניר ובכלל, יש לומר שמאז חילופי המאמנים וכניסתו לתפקיד של גיא לוזון במקום אלון חזן, משחקת הנבחרת כדורגל אחר, שונה, פחות יצירתי ופחות התקפי. משחק העליה של הנבחרת הבליט מעל כולם את שוער ההווה והעתיד של הכדורגל הישראלי, דניאל פרץ. התעלותו בשלב בעיטות ההכרעה מ – 11 מטרים ומשחקו הבטוח בתוך רחבת ה – 16 ועל קו ה – 5 כמו גם אישיותו ואופיו החזק, רק חיזקו את עמדת אלה המצדדים בהצבתו של פרץ בין קורות הנבחרת הבוגרת כבר ולאלתר. מעבר לשמחת ההעפלה לטורניר הגדול, בלטה לעין כל, השיחה בין המגן השמאלי של הנבחרת, ושחקן עירוני קרית שמונה, זיו מורגן, והמאמן גיא לוזון במהלכה נראה המאמן, בסרטון שהנציח את האירוע, סוטר על פניו של השחקן ונוזף בו. בראיון לאחד מערוצי הטלוויזיה לאחר המשחק השיב לוזון לשאלה על פשר המעשה וטען שהיה מדובר בשיחת עידוד מקצועית ובלטיפה ולא בסטירה ושכך לא נראית סטירה הניתנת על ידו. צריך לציין שתגובת השחקן בזמן אמת לא היתה קשה או כאובה והשיחה בין השניים נמשכה גם לאחר הנפת היד כאשר נראה שהשחקן לא מייחס חשיבות רבה מדי למעשה. ועדיין, אני מתקשה לחשוב שכך היה רוצה יילה חוס, מנהלן המקצועי של הנבחרות הצעירות, לראות את מי מבין מאמניה הבכירים של ההתאחדות לכדורגל נוהג כך כלפי שחקן כזה או אחר. משום מה, אינני רואה את אלון חזן מעז לנהוג כך כלפי מי משחקניו. יו"ר ההתאחדות אורן חסון ואנשי צוותו של חוס, קפטן הנבחרת לשעבר משה סיני ושוער הנבחרת לשעבר בוני גינצבורג, התראיינו אף הם לאחר המשחק ונשאלו את כל השאלות הנכונות. את השאלה החשובה באמת, בחרו המראיינים להותיר מחוץ לסט השאלות. למה לערב סטירה בשמחה???
 
בוא, הקרנבל כבר מתחיל
כל מי שעקב אחרי משחקיה האחרונים של נבחרת ברזיל לקראת המונדיאל שיחל בעוד פחות מחודשיים בקטאר, יכול היה להתרשם מכמות הכישרון העומדת לרשותו של צ'יצ'ה מאמנה של הסלסאו, ו "הצרות הטובות" מהן הוא סובל לקראת קביעת הסגל הסופי לטורניר וקביעת ההרכב. באופן טבעי עיניי כולם מופנות אל עבר חוליות מרכז השדה וההתקפה אבל כבר עם בחינת מערך העורף הכחול – צהוב, ניתן להתרשם מהעומק אתו מגיעה ברזיל לקטאר. אליסון בקר, שוערה של ליברפול מקבל בדרך כלל בשנים האחרונות מצ'יצ'ה את הקרדיט ללבוש את אפודת השוער הראשון, לא בלי תחרות די צמודה עם אדרסון, שוערה של מנצ'סטר סיטי מהפרמייר ליג. הקפטן הוותיק, טיאגו סילבה בלמה של צ'לסי ומרקיניוס, בלמה של פ.ס.ז' מאיישים בדרך קבע את עמדות הבלמים כאשר לפניהם משחק קאסימרו שעבר הקיץ מריאל מדריד למנצ'סטר יונייטד. על עמדות הקשרים עושי המשחק והחלוצים מתחרה רשימת שמות הגורמת כאמור למאמן הברזילאי כאבי ראש ונדודי שינה. די אם נציין את מי שלא זומנו לסגל לקראת שני משחקי ההכנה האחרונים של ברזיל, חלוץ ארסנל גבריאל ז'סוס וקשרה של אסטון וילה פיליפה קוטיניו שאמנם טרם חזר לעצמו לאחר שנתיים רעות מאוד, אך ידע תמיד לשמור על מקומו בסגל הברזילאי. יש להניח שבסופו של דבר את הקו הקדמי של הסלסאו בקטאר יאיישו ניימאר, ויניסיוס מריאל מדריד, ראפיניה מברצלונה, רישארליסון מטוטנהאם, בובי פירמינו מליברפול ולוקאס פאקטה מווסטהאם, אליהם יצרף צ'יצ'ה עוד שניים או שלושה שחקנים מהמאגר הרחב העומד לרשותו. מעניין יהיה לראות כיצד יצוות צ'יצ'ה את עמדות המגנים מימין ומשמאל כאשר שני מגיניה של יובנטוס, אלכס סנדרו ודנילו נראים כמועמדים בעלי סיכויים לא רעים לפתוח בהרכב. אשתקד, כאשר שיחק עדיין דני אלבס הוותיק במדי ברצלונה, נראה היה שייתכן ויזומן גם לסגל הסופי למונדיאל. כעת נראה שעזיבתו ומעברו למקסיקו, מעט מרחיקים אותו מההזדמנות האחרונה לנסות ולזכות בגביע העולמי. אבל בברזיל כמו בברזיל, הקרנבל מתחיל רק על המגרש. אולי צ'יצ'ה עוד יפתיע. כך או כך, שמח בטוח יהיה.