לך לך
למידת עמיתים תנ"כית
מנועה של ספינת מסע ותיקה שבק חיים. על אף המאמצים הרבים, המכונאים לא הצליחו להניעה מחדש. הזמינו מכונאי ותיק שפרש שיסייע בהחייאת המנוע. המכונאי הוותיק נתן מכת פטיש על אחד הצינורות והמנוע התעורר לחיים. החשבון שהוגש היה על-סך עשרת אלפים דולר ופירוט: הקשה בפטיש 2 דולר, לדעת איפה להקיש 9,998 דולר.
על אף שארגונים רבים מבינים כי אחד ממקורות הבזבוז המשמעותיים בארגון הוא בזבוז ידע חיוני שצבר העובד (=המבוסס על הניסיון), ועל אף מגוון התהליכים שהוטמעו בשנים האחרונות בנושא שימור ידע, עדיין נראה כי הנושא טרם הפך לתרבות ארגונית של ממש ולרוב אינו זוכה להתייחסות של נכס ארגוני. מדובר בידע שמצוי בראשם של עובדים ואינו מתועד ומנגד, משמעותי לתפקוד תקין ונכון של התהליכים עליו אמון העובד ולהצלחתו בעבודה.
ארגונים המתייחסים לידע העובד כנכס מעודדים תהליכים תומכים כחלק אינטגרלי וחשוב משגרת העבודה השוטפת (=לא רק בעת עזיבה  או/ו ניוד פנימי). הם מגדירים זמן ותשתית לעידוד תהליכים לחיזוק תרבות ארגונית של למידה מקולגות והתפתחות תמידית, למשל פלטפורמה ללמידת עמיתים פנים-ארגונית אשר בין היתר, מאפשרת החלפת ידע ורעיונות, התעשרות מניסיונם של אחרים, מחזקת היבטים קוגניטיביים ורגשיים ובעיקר את חוסנו של הארגון.
על כך בפרשת השבוע, פרשת לך-לך, שם נאמר:
"וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן; וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן" (בראשית יד, יח)
רש"י מסביר שהמנהג לחוזרים מהקרב – לעודד את היגעים והעייפים עם לחם ויין.
אך אם הכתוב רצה לומר שמלכיצדק היה "כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן" היה צריך להצמיד התואר לשמו ולא בסוף הפסוק כמצוין (למשל: "וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן, הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן").
הגמרא במסכת נדרים דף ל"ב עמוד ב' מציינת כי מלכיצדק הוא שם בן נח – שהיה כהן. הסבר זה אמנם מוסיף לנו מידע על הרקע האישי של מלכיצדק אך אינו נותן הסבר למבנה הפסוק.
ניתן אם כן להסביר,                                       
המפגש בין אברהם לבין שם בן נח, היה מפגש בין שני אנשים שהאמינו באותו אל. עפ"י מדרש תנחומא (נח, יט) "שם היה כשר ומושלם לבוראו". וכן מדרשים רבים מתארים את שם כצדיק ומאמין בה'. שם דגל בערכי לימוד והעמקה, כדרך להגיע להכרה קרובה אל אלוהיו, ואף הקים עם עבר בית מדרש. אברהם לעומתו, שכאמור גם האמין בה', דגל בערכי קירוב הבריות, הכנסת אורחים וגמילות חסדים.
כאשר נפגשו אברהם ושם, כל אחד למד מהאחר את ערכיו ודרכו הרוחנית. לפי זה יתפרש הפסוק:

• "וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם" – למד מאברהם את התכונה של הכנסת אורחים ("הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן")
• "וְהוּא" – הכוונה לאברהם – למד משם להיות "כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן" .

הפרייה הדדית בקרב בעלי עניין משותף כתרבות היא אחת הדרכים לצמיחה, התעשרות והתפתחות ע"י שילוב סינרגטי של מגוון דעות, ערכים והתנהגויות, כמו למשל במקרה של אברהם ושם – בעוד ששם העשיר את ערכיו בגמילות חסד, אברהם העשיר ערכיו בלמידה והעמקה.
באופן דומה, מומלץ כי ארגונים יטפחו שגרות ומסגרות תקופתיות, עקביות וקבועות ללמידת עמיתים אשר תתרום לפיתוח וקידום הן של עובדים ומנהלים, הן של מגוון תחומים רוחביים. על אף האמורפיות לכאורה של הנכסים הלא מוחשיים, נכון להתייחס אליהם כאל הון שאף ניתן אף לכימות ולהערכה. במקרים רבים ניהול נכון של ההון הלא מוחשי מהווה פלטפורמה להשגת חוסן ארגוני משמעותי לצד (הרבה) הון מוחשי. חיזוק תרבות ארגונית-אסטרטגית של למידת עמיתים והתפתחות תמידית, בד בבד תחזק גם ערכים כגון שותפות, אחדות ומקצוענות. אברהם ומלכיצדק, מחלוצי שיטת למידת עמיתים.
 

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.