תולדות -
נקודות העיוורון 
הנהלות רבות, במיוחד בחברות המאופיינות בתנאי רווחה מפנקים מתקשות לעיתים להבין עזיבה של עובדים טובים. אמנם נראה כי עובדים מעריכים ההשקעה ברווחה שלהם, עם זאת, הם צריכים ומצפים לדברים נוספים – עמוקים יותר – למשל: הם רוצים שיותר יראו אותם – כעובדים וגם באופן הוליסטי כאנשים. חשוב להם ששיגרת העבודה תתנהל בנחת ולא בעומס אינסופי, חשוב להם להתמקד במשימות המהות ולא בקפיצה ממשימה למשימה וכיבוי שריפות שוטף, הם גם רוצים לדעת מה היעדים והמטרות של החברה לטווח ארוך, ולעיתים אף חידוד והבהרה של הגדרת התפקיד שלהם – על מה אחראים, מה גבולות הגזרה ומה תכלס מצופה מהם.
נראה כי הפער בין תחושות הנהלת הארגון לבין תחושות העובדים שמצביעים ברגליים, מייצג את נקודת העיוורון של הנהלה שלא מספיק רואה ומבינה את הצרכים והציפיות של העובדים.
נקודות עיוורון  (blind spots) או לאקונות תפיסתיות הן פערים בתפיסת המציאות כלומר – אזורים שהגישה הקיימת אינה מאפשרת להכיר בקיום נושאים מסוימים או הדחקה של משמעותם באופן מתמשך כך שלא יאיימו (לכאורה) על הסדר.
על כך בפרשת השבוע פרשת תולדות שם נאמר:
"וַיְהִי כִּי-זָקֵן יִצְחָק, וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת" (בראשית כז, א)
רש"י מביא שלושה הסברים לכהות הראיה של יצחק:

• בעשנן של נשות עשו שהיו מעשנות ומקטירות לעבודת אלילים
• כשנעקד על גבי המזבח והיה אביו רוצה לשחטו באותה שעה נפתחו השמים וראו מלאכי השרת והיו בוכים וירדו דמעותיהם ונפלו על עיניו של יצחק
• כדי שיטול יעקב את הברכות

רש"י מנסה להסביר סיבת חולשת הראיה של יצחק, אשר לא פורט כמו למשל אצל יעקב: "וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן, לֹא יוּכַל לִרְאוֹת" (מח, י). מכאן נראה כי אין מדובר בחולשת ראיה פיזית אלא מטאפורית –  חולשת השיפוט ההגיוני כביטוי "חכם עיניו בראשו".
בעל הטורים בפירושו מוסיף שיצחק היה "משוחד" מעשו שדאג למזונו ("כי ציד בפיו" = בפי יצחק) וידוע כי "הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים" (דברים טז, יט). לעומתו, עיניהם של אברהם ומשה לא כהו נראה כי לא נטו אחרי טובות הנאה ולא התעלמו מהתנהגותם הנלוזה של הנמצאים באחריותם. כך למשל אברהם גרש את ישמעאל שהיה מצחק – אף שאברהם היה איש חסד, לא נמנע מלגרש את בנו. מנגד יצחק השאיר את עשו בביתו שאף הביא את נשותיו שעבדו עבודה זרה, ולא הוכיחו.
אם כן נראה כי העיוורון המתואר אצל יצחק אינו רק פיזי – אלא גם מטאפורי – לאקונה תפיסתית של התעלמות מראיית השלילה והרע אשר נמצא תחת עינו. אגב כך, נראה שזהו יסוד מצוות התוכחה "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, יז) הוכח = מלשון להראות הדרך הנכונה (=הוכחה – ראיה).
נקודות עיוורון היא תופעה אנושית טבעית כך נראה עוד מימי אבותינו אשר נתמכות גם במגוון סיפורי עם כמו למשל סיפור הפיל והעיוורים. האתגר בהתמודדות עם תופעה זו היא שלרוב לא מודעים לקיומה. בשל כך, חשוב לפתח מיומנויות אשר יסייעו להגביר המודעות ללאקונות אלה ולזהות מבעוד מועד קיום של נקודות עיוורון משמעותיות ברמה האישית והארגונית. מיומנויות אלה הן מנהיגותיות-ניהוליות אך בעיקר אנושיות כגון: קשב, הכרת העובדים, עקביות, הסתכלות נכוחה ואמיצה על המציאות ומגוון שיחות ומשובים (=פורמליים וא-פורמליים) . מודעות לפערי התפיסה, תאפשר זיהוי מוקדם שלהם. העיוורון כמטאפורה, היא נקודה חשובה לתשומת הלב, הכוללת לא רק מודעות אלא גם יישום ובקרה שוטפת. התנהלות מתוך מודעות זו תאפשר לעשות נכון את הדברים הנכונים ולתרום הלכה למעשה לשיפור איכות החיים האישית והארגונית וכן המיתוגית והעיסקית.
 

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.