"בשביל הספורט"  טור דעה מאת שי מייבסקי
לאן נעלמה החלוציות
לה רוחב
חוליו סלינאס, אמיליו בוטרגניו, ראול, פרננדו "אל ניניו" טורס, דוד וייה, וכל חלוצי העבר של נבחרת ספרד, "לה רוחה", לבטח נעים בחוסר שביעות רצון, בלשון המעטה, למראה משחק ההתקפה של נבחרת ספרד בקמפיינים האחרונים, נטול חלוצים טבעיים, מרובה קשרים וחלוצים מדומים הנאמנים לאהבתם לכדור ושיטת המשחק המבוססת על המסירות הקצרות והחזקת הכדור נעדרת התכליתיות מול השער. קשרי נבחרת ספרד וברצלונה, פדרי וגאבי, קשרים מוכשרים ברמות הגבוהות ביותר שעתידם עוד לפניהם ולבטח יאיישו את חוליית הקישור הספרדית בשני העשורים הבאים, מתקשים גם הם לתרגם את יכולת המסירה שלהם כאשר שיטת המשחק הספרדית דורשת מהם למסור לרוחבו של המגרש ולא לעומקו משום שעמדות החלוצים הקלאסיות פשוט אינן מאוישות. שני משחקיה האחרונים של נבחרת ספרד בבית המוקדם מול יפן ובשמינית הגמר מול מרוקו המחישו היטב את "המחלה" ממנה היא סובלת: כמות מסירות עצומה ללא תכלית ומיעוט בעיטות והזדמנויות מול שער היריבה. אולי זה קשור להיעדר דור מוכשר של חלוצים ספרדים בשנים האחרונות, משום שאחרת, קשה להבין את שיטת המשחק לה אחראי מאמן הנבחרת לואיס אנריקה שכבר הוכיח לעולם הכדורגל את אהבתו למשחק ההתקפי מרובה השערים. נכון, יש גם תקופות כאלה לנבחרות, אבל לא יכול להיות שנבחרת בסדר גודלה של ספרד לא תוכל להציב ולו חלוץ מטרה טבעי אחד שיהווה כתובת לקשריה של הנבחרת בקבלת כדורים ואיום על השער. מיעוט ההצלחות של ספרד בטורנירים האחרונים יוביל, יש להניח, לכך שהאתגר ההתקפי של הנבחרת והחזרת החלוצים, יונח על כתפיו של מאמנה הבא של הנבחרת.    
ככה לא בועטים פנדלים
אמנם עד כה, רק שני משחקים בשלב שמינית הגמר של המונדיאל הגיעו להכרעה בבעיטות מ 11 מטרים, אולם בשני המקרים די היה להביט בפניהם של הבועטים היפנים והספרדים, ניגשים בפנים חיוורות, רגליים כושלות ומבט חושש ומודאג אל עבר הנקודה הלבנה כדי לדעת עוד טרם הבעיטה, שדינה להיות מוחמצת. שפת גוף מדברת לשני הצדדים. הבועטים של נבחרות מרוקו וקרואטיה הוכיחו את ההיפך הגמור. כולם כולל כולם, ניגשו אל הבעיטה בביטחון מלא, בהליכה זקופה ומהירה ורק המתינו לשריקת השופט על מנת לבצע את המשימה. אפשר לבעוט באימונים 1,000 בעיטות מהנקודה ולהכניע את שוער קבוצתך באחוזים גבוהים. משחק הכרעה לאחר 120 דקות עם כל הלחץ המתלווה, העייפות והדופק הגבוה כולל היעדר החמצן, זה כבר סרט אחר. את בעיטות ההכרעה חייבים לקחת רק מי שחשים ביטחון מלא ומספיק כנים להודות אם המצב אינו כזה. המחיר בטורניר כמו מונדיאל בדמות הדחה מהמשכו, הוא יקר מדי. מבטיהם של מי שהחמיצו מול מרוקו וקרואטיה סיפרו הכל כאמור עוד בדרכם לנקודה. את הדובדבן שבקצפת סיפק מגינה הימני של פאריז סאן ז'רמן ונבחרת מרוקו אשרף חכימי. לא היה צורך בעיניים בלשיות כדי לדעת שהכדור ישכון ברשת. חכימי בעט בביטחון מלא ובנונשלאנטיות ועשה צדק עם נבחרתו ועם אוהדיה. ככה בועטים פנדל
 
האסיסטנטים
דומה שהתחרות על תואר מלך האסיסטים מקרב קבוצות ליגת העל בכדורסל, זוכה השנה לקרבות בלתי רגילים ומופעי מסירות של כמה מהרכזים הטובים ביותר שהתמזל מזלנו לצפות בהם מחלקים את מתנותיהם לחבריהם לקבוצה. כבר במחזור הפתיחה של ליגת העל, שבר רכזה של עירוני נס ציונה, די. ג'יי. קופר את שיא האסיסטים של הליגה כשמסר 19 כאלה מול מכבי תל אביב. השיא לא החזיק זמן רב ואותו קופר שבר אותו שוב במשחק מול אילת כשהוסיף עוד אסיסט אחד לשיאו העגול וקבע אותו על 20. במשחקה של הפועל חולון השבוע בליגת האלופות מול לגיה ורשה, מסר רכז הקבוצה ג'ו רגלנד 18 אסיסטים שהובילו את קבוצתו לניצחון גדול. במשחקו הראשון העונה בישראל, מיד לאחר שובו כאלוף אירופה, עלה לורנזו בראון מהספסל בגמר גביע ווינר ומסר 12 אסיסטים וזאת לאחר ששבר את שיא האסיסטים למשחק גמר של אליפות אירופה בו החזיק שאראס. גדולתם של רכזים שהם גם בעלי יד טובה מבחוץ, נבחנת ביכולתם להפוך את ארבעת השחקנים שסביבם לטובים יותר ע"י חלוקת האסיסטים. יש לקוות שאין מדובר באירועים חד פעמיים אלא שתהיה זו מגמה שתלך ותגדל להנאת כל ציבור אוהדי הכדורסל.