"בשביל הספורט"  טור דעה מאת שי מייבסקי
הכל אנשים
אלכסנדר הגדול
אחד ממטבעות הלשון הידועים בספורט הוא "טביעת אצבע של מאמן". לעכברי הכדורסל ולעוקבים באופן שוטף אחר המתרחש בענף גם מעבר לים, השם אלכסנדר דג'יקיץ' לא היה זר ואולם לא בטוח שרוב ציבור אוהדי הכדורסל בארץ הכירו את השם קודם לידיעה על החתמתו כמאמן הפועל ירושלים. דג'יקיץ' הסרבי בן ה – 52, מאמן וותיק אשר קריירת האימון שלו עברה במועדונים ידועים באירופה כמו פרטיזן בלגרד, אולימפיה לובליאנה, בודוצ'נוסט, ריטאס וילנה ואסטודיאנטס מספרד. קשה לפספס את דמותו הססגונית של המאמן הסרבי החביב שהבין כנראה בשלב די מוקדם של תפקידו הנוכחי את הפוטנציאל הגלום בקהל הירושלמי הצמא להצלחות והחיבור בין הצדדים כך עושה רושם, קרה די מהר ורק הולך ומשתפר ככל שהעונה מתקדמת. דז'יקיץ' הפך את הקבוצה לקבוצת הגנה מצוינת הלוחצת על הכדור וסוגרת קווי מסירה ומשבשת מהלכי התקפה של היריבות. דומה כי ההחלטה הראשונה של המאמן ושל הצוות המקצועי בקבוצה היתה שלא להסתמך בבניית הקבוצה על כוכבים מוכחים ו/או זרים הנוגסים באופן משמעותי בתקציב שכר השחקנים, אלא ללכת עם שחקנים קבוצתיים, כאלה המחפשים את מקומם בקבוצה ומוכנים לתרום בשני צידי המגרש ולא רק לטובת דף הסטטיסטיקה הפרטי. כך מצאו עצמם דווקא השחקנים המקומיים, הקפטן איתי שגב,  עוז בלייזר, אור קורנליוס נועם דוברת(טרם פציעתו) ונועם יעקב שהצטרף לקבוצה כדי למלא את החסר בעמדת הרכז, כשחקנים מובילים בקבוצה שבשילוב מוצלח עם הזרים המובילים זאק הנקינס, הרכז "ספידי" סמית, קאדין קרינגטון וליוואי רנדולף יצרו תלכיד המתאים בדיוק למאמן ולשיטת המשחק שלו. זכייתה של הקבוצה בגביע המדינה היוותה זרז להנהלת הקבוצה להאריך את חוזהו של המאמן שהתחבר כאמור למועדון ולאנשיו ובמקביל הבטיחה הקבוצה את העפלתה לשלב רבע הגמר של ליגת האלופות האירופית. פתיחת העונה המגומגמת בליגה המקומית גרמה לכך שהקבוצה סוחבת אתה מספר הפסדים ולכן מעט רחוקה מראשות הטבה אך בכושרה הנוכחי ועם דג'יקיץ' על הקווים, הפועל ירושלים בהחלט מועמדת להתמודד על תואר האליפות.
 
היט דה רואד ג'ייק...
לא פעם כאשר מחפשים פתרון לבעיה ובוחנים את האלטרנטיבות הנמצאות סביב ולעתים גם רחוק יותר, מסתבר שהפתרון הנכון, נמצא ממש תחת היד, צריך רק לראות אותו באור הנכון. כאשר נבנה הקו הקדמי של מכבי תל אביב כדורסל לקראת פתיחת העונה, נראה היה כי כוונת המשורר לחלק את עמדה מס' 4 בין אלכס פויתרס לג'ארל מרטין כאשר ג'ייק כהן יהווה כיסוי מסוים לעמדה בזירה האירופית וישולב יותר בליגה הישראלית במסגרתה יכולים לשחק רק 5 זרים בכל משחק. פציעתו של פויתרס בשלב מוקדם של העונה טרפה את הקלפים בכל הנוגע לעמדה הזו. גם הקשרים הטובים של דיויד בלאט וניקולה וויצ'יץ' ברחבי היבשת ובארה"ב לא סייעו להגעת מחליף לו קיוו ובסופו של דבר נחת בקבוצה היישר מטורקיה, סולימן בריימו, לו זכר עודד קטש חסד נעורים מהקדנציה שלו כמאמן הפועל ירושלים. מרטין בעל היד הלא רעה מחוץ לקשת שעדיין מתקשה לשמור על יציבות ובריימו שעדיין מסתגל לרמת היורוליג ולקבוצתו החדשה, לא מהווים עדיין פתרון מלא אותו מחפש המאמן. והנה בשבוע המשחקים האחרון מול שתי היריבות הטורקיות הקשוחות ביורוליג, פנרבחצ'ה ואנאדולו אפס, ומול נס ציונה בליגה, נראה כי עמדה מס' 4 בצהוב לובשת פנים חדשות ישנות בדמותו של הקפטן לשעבר, ג'ייק כהן. כהן שפתח בחמישייה בשני המשחקים הוכיח (שוב) שניתן לסמוך עליו. יש לו לג'ייק, חכמת משחק ויכולת מסירה מצוינת ויד טובה מבחוץ. הוא התברך באישיות יוצאת מן הכלל ובאינטליגנציה אישית ורגשית גבוהה ולעתים נראה שעל אף היות תחום הספורט, תחום רווי אגו, את זה משאיר ג'ייק כהן בבית לפני צאתו למשחק. כשחקן וותיק במועדון אשר שימש גם כקפטן, מכיר ג'ייק כהן את הדרוש בחדר ההלבשה לפניי ולפנים בכל הנוגע למנהיגות, הכוונה של השחקנים הצעירים והחדשים ביורוליג ובכלל. גם התקופה המשותפת שלו ושל קטש בנבחרת ישראל מסייעת לדיאלוג בין השניים כאשר ג'ייק מהווה סוג של מאמן על המגרש. יכולתו של ג'ייק כהן גם לעלות מהספסל בין אם זה לדקה ובין אם למשחק שלם, בין אם שיחק במשחק הקודם ובין אם לאו, היא נכס עבור כל מאמן ובטח בקבוצה המשחקת ביותר ממסגרת אחת. נראה שקטש הבין שיש על מי לסמוך גם בעמדה 4.
 
פוסברי
מעטים הם הספורטאים המונצחים לעד בתחומם בעקבות תרגיל או אלמנט כזה או אחר הרשום על שמם עוד בחייהם וכמובן גם לאחר מכן. בדרך כלל אנו רגילים למצוא זאת בענף ההתעמלות עם תרגילים שהוכנסו לשימוש בפעם הראשונה ע"י מתעמל כזה או אחר ולאחר מכן מלווים את הענף לאורך שנים ודי עם נזכיר את קפיצת צוקהרה, מפשעות תומאס, אלמנט על שם טקאצ'ב וכו'. כזה בדיוק היה הקופץ לגובה דיק פוסברי שהלך השבוע לעולמו בגיל 76. עד להופעתו של פוסברי באולימפיאדת מקסיקו ב 1968, בה זכה בתואר האולימפי כשחלף מעל הרף בגובה 2.24, קפצו כולם בראשיתו של הענף בקפיצת המספריים ולאחר מכן בסגנון גלילת בטן. פוסברי האמריקאי, הדהים את עולם האתלטיקה כאשר ריחף מעל הרף בעזרת ניתור קשתי כשגבו פונה אל הרף. בקפיצתו, שינה בעצם פוסברי ענף ספורט שלם וגרם לכך שסגנון גלילת הבטן עבר לו מן העולם והקפיצה הקרויה על שמו היא הסגנון היחידי בו קופצים היום בענף. שמו של פוסברי הלך לפניו עוד בחייו וימשיך כך גם לאחר מותו.