"בשביל הספורט"  טור דעה מאת שי מייבסקי
הכחול היום אפור מאוד...
לא ארגון ולא הגנה
שבוע חלף מאז אחלנו לנבחרת ישראל בכדורגל את כל ההצלחה עם פתיחת משחקי שלב הבתים של קדם יורו 2024 ונראה שמדובר במים מתחת לגשר. כבר אחרי שני משחקים, אחד ביתי מול נבחרת קוסובו שהיא (טרם פתיחת המשחקים) הוכרזה כמתמודדת ישירה של ישראל על ההעפלה מהמקום השני בבית, ממוקמת ישראל במקום אחד לפני האחרון עם נקודה אחת וארבעה שערי חובה. נכון, ההגרלה זימנה לישראל את נבחרת שווייץ במשחק חוץ כבר במחזור המשחקים השני ויש להניח שאף נבחרת לא תוציא נקודות מנבחרת שווייץ בביתה, אולם בשתי הופעותיה הראשונות של נבחרת ישראל בקמפיין, צפינו בנבחרת חלשה הגנתית, אנמית, אפורה, נעדרת יצירתיות ומחץ ובעיקר בעיקר, נעדרת מנהיגות. הרצון של כולנו(מאמני הנבחרת וראשיה, פרשנים, אוהדים ואולי גם שחקנים) להציב את מנור סולומון כמנהיגה הבא של הנבחרת, הגיעה בשלב מוקדם מדי. הוא עדיין לא שם ולא מוכן וזה אך טבעי, וניתן היה לראות היטב שכוח המשקולות שהונחו על כתפיו, מקשה עליו לבוא לידי ביטוי כפי שהרגיל אותנו כאשר שיחק לצד שחקנים בכירים ממנו בנבחרת או כפי שהוא משחק בליגה האנגלית, עד כדי החטאת מצב לשער בטוח באחד על אחד מול השוער הקוסוברי. קפטן הנבחרת, אלי דסה, פתח את הקמפיין באופן אותו יעדיף לשכוח. השער העצמי במשחק הבית מול קוסובו, עשה את שלו וגרר אחריו הופעה חלשה מאוד גם במשחק מול שווייץ עם סגירות לא טובות בהגנה מצדו והגבהות חלשות ולא טובות של כדורים בהתקפה לתוך רחבת היריבה. חוליית הקישור וחוליית ההתקפה במיצובן החדש עם גלוך – וייסמן/בריבו – חזיזה, הותירו רושם אפור, חסר ברק ויצירתיות, במיוחד במשחק מול קוסובו. אם היה ברור מלכתחילה שבמשחק מול שווייץ הנבחרת לא תשלוט בכדור ותיאלץ להתמקד בהגנה על שערה(אפס מצבים ישראליים מול השער של זומר והפסד בכל הקרבות אחד על אחד על הכדור), הרי שמצופה היה שבמשחק הביתי מול בלומפילד מלא, הדברים ייראו אחרת, אבל ציפיות כנראה, יש רק על כריות. מחזור המשחקים הבא ישוחק בחודש יוני לאחר סיום העונה הנוכחית, בו תצא הנבחרת למשחק חוץ מול בלארוס ותארח בבית את אנדורה. אם למישהו נדמה שמצפה לנבחרת טיול בפארק אז הגיעה נבחרת אנדורה על מנת לצנן את המחשבות וסיימה את משחק החוץ שלה מול קוסובו(אותה קוסובו מולה התקשינו כל כך במשחק הראשון) בתיקו 1-1. אמנם הקלישאה הידועה אומרת שצריך לדבר רק על השחקנים שנמצאים בסגל ולא על אלה שאינם נמצאים, אלא שלכל כלל, יש יוצא מן הכלל(גם זאת קלישאה...) וחייבים לדבר על מי שאינם נמצאים ושלא ברצונם. דווקא לאחר שראינו את היכולת הדלה בשני משחקי הפתיחה ואת היעדר המנהיגות על כר הדשא ובמיוחד לאור העובדה שניתן עדיין לתקן ולהצליח בשני המשחקים הבאים להשיב את הביטחון לשחקנים מחדש ולהתחיל לאגור נקודות בבית בו משחקת הנבחרת, זה הזמן להחזיר לסגל את מי שחסרים באופן בולט ומשמעותי כל כך, ערן זהבי, דיא סבע ומוחמד אבו פאני. יש לכם עכשיו חודשיים למצוא את הסולם בעל כמות השלבים הרבה ביותר הקיים בשוק, ולרדת מצמרת העץ עליה טיפסתם. הנבחרת היא של כולנו וחובתכם כמי שעומדים בראש המערכת הניהולית והמקצועית, לעשות הכל על מנת שהיא תצליח, ועד כה, ממש לא עשיתם הכל.
 
מצב חוסר היציבות: יציב
לו נדרש היה לאפיין את עונת המשחקים הנוכחית אותה חווה דני אבדיה בוושינגטון וויזארדס, אין ספק שמילות השיר "נד נד עלה ורד", מתארות באופן מושלם את המצב. קשה שלא להשתחרר מהמחשבה הקיימת שם כבר עונה שניה ברציפות, לאן יכול היה דני להגיע לו היה משחק בקבוצה אחרת בכלל ובכזאת המאיימת תמידית על כניסה לפלייאוף.
לצד משחקים בהם קלע דני מס' נקודות חד ספרתי ולעתים יותר לכיוון התחתון של העשרת הראשונה, גם כשהוא נמצא על הפרקט במשך דקות רבות, מפציע דני עם משחקים נהדרים של עשרים נקודות ומעלה, דאבל – דאבל(כבר 12 העונה) והתכתבות עם טריפל – דאבל, ותרומה נהדרת למאמץ הקבוצתי, בין עם הקבוצה מנצחת ובין אם לא. בולטת מאוד העובדה ובפרט במשחקים האחרונים, שכאשר דני מקבל את המושכות בעמדת ריכוז המשחק, שני הצדדים נהנים מהעסקה בבחינת: "זה נהנה וזה לא חסר". נתוניו הפיזיים של דני ומבנה גופו האתלטי, מאפשרים לו לשים כדור על הרצפה, ולרוץ את המגרש מצד לצד תוך שהוא מוכיח ראיית משחק מצוינת ויכולת מסירה נפלאה. האפשרות להשתמש בדני כרכז הגיעה גם לאור היעדרותו של כוכב הקבוצה בראדלי ביל המצטרפת להיעדרותו של קייל קוזמה ובהינתן שניתן לחלוק את הכדור בהתקפה באופן שוויוני יותר בין השחקנים, מוצא עצמו דני בעמדת המפתח ומראה ממנה יכולות נהדרות. חוזהו הראשון של דני באן. בי. אי. יסתיים בסוף העונה הנוכחית ושמירה על יכולת מצוינת לקראת סיום העונה הסדירה(בנקודת הזמן הנוכחית לא רואים מהפנטגון את ה "פליי אין" גם ביום בהיר וללא עננים) עשויה בהחלט להבטיח לדני חוזה משודרג ולתקוות רבים גם בקבוצה אחרת בה אולי יוכל דני להביא את עצמו לידי ביטוי הרבה יותר ולמצות את הפוטנציאל הרב הטמון בו. בחמשת המשחקים האחרונים שומר דני על יציבות מבחינת דקות המשחק והנקודות(15 בממוצע) ואף השווה את שיא הקריירה שלו מבחינת נקודות (25) במשחק בו ניצחה וושינגטון את בוסטון 130-111. כעת נותר לקוות שהיציבות הזו תישמר היטב עד לסוף העונה.
 
שלא על מנת לקבל פרס...
בשם הרוח הספורטיבית והרצון לקדם את תחושת האחדות בימים הקשים והמורכבים העוברים על העם היושב בציון, ולתפארת מדינת ישראל לקראת יום הולדתה ה- 75, מצאה לנכון וועדת פרס ישראל בתחום הספורט, שלא להגיע להסכמה בדבר זהות מקבל הפרס לשנה זו, וכתוצאה, להביא לכך שפרס ישראל בתחום הספורט, פשוט לא יחולק. חברי הוועדה בראשות כדורגלן העבר אבי נמני, הספורטאית הפראלימפית לשעבר קרן ליבוביץ', אשת התקשורת רותם ישראל ופרופ' אבי מויאל, הגיעו לרשימה סופית עליה נמנים שלושה ספורטאי עבר מפוארים בספורט הישראלי: קפטנית נבחרת ישראל בכדורסל ענת דרייגור, המדליסט האולימפי בג'ודו מאתונה 2004, סגן אלוף העולם ואלוף אירופה מספר פעמים, אריק זאבי ואלופת העולם 4 פעמים וסגנית אלופת אירופה בגלישת רוח, לי קורזיץ. תקנון הוועדה קובע כי זהות מקבל הפרס חייבת להיקבע פה אחד ועל דעת כל חברי הוועדה ובהיעדר הסכמה כזו, הרי שלא ניתן לחלק את הפרס, ובתום שתי ישיבות של כבודם, כך אכן ארע. חשיפת שמות שלושת המועמדים שהגיעו לשלב הסופי עושה עמם ועם רעיון הפרס עצמו, עוול משווע. כל אחד מהשלושה, תרם לספורט הישראלי תרומה משמעותית שהכניסה אותו להיסטוריית הספורט הישראלי ומצבה אותו כאחת מאושיותיו. עצוב מאוד שדווקא בשנה בה הולך ומקצין הקיטוב החברתי בעם ובמדינה, לא מצאו ארבעת חברי הוועדה את היכולת להגיע להסכמה, שהרי כל בחירה מבין השלושה היתה ראויה ומתקבלת באהבה ובקונצנזוס(טוב נו, פרט אולי למלחמות היהודים המפארות לאורך שנים את ענף הג'ודו הישראלי). גם פנייתה של יו"ר הוועד האולימפי הישראלי, יעל ארד, לשר החינוך יואב קיש, למען ישקול שוב את האפשרות להעניק את הפרס בכל זאת, נענתה בשלילה ובחובה לפעול בהתאם לתקנון הוועדה. מדינת ישראל, 2023, יום הולדת 75, עצוב ומבייש!