"בשביל הספורט"  טור דעה מאת שי מייבסקי
"התאמר לי, הגביע מי יבואה – ומתי." ("הגביע", יורם טהרלב).
טקס העלבת הגביע
אין כמו משחק גמר גביע המדינה בכדורגל וטקס ההנפה שאמור לבוא בעקבותיו, כדי להדגיש בקו שחור בולט את המילים בושה, חרפה וביזיון ולקבע שוב את מה שכולנו כבר יודעים: תרבות ספורט לא היתה פה במשך 75 שנים וכנראה שגם לא תהיה ב 75 השנים הבאות. עונת כדורגל אלימה ורצופת תקריות המרחיקות את כל מי שאוהב את המשחק מהאצטדיונים, "התכבדה" בארגון וניהול כושל של האירוע הנועל אותה ובמופע זוועתי של אוהדי הקבוצה הזוכה בגביע, לו הם ציפו במשך 14 שנים. השלכת האבוקות מהיציעים עם פתיחת המשחק, היתה רק יריית הפתיחה לצפוי בהמשכו. במהלך רבע השעה האחרונה של המשחק ולאחר הבקעת שערה השני של בית"ר י-ם בפרט, פרצו אוהדים(ילדים צעירים) אל כר הדשא והגיעו עד לשחקנים עצמם, עובדה שהיתה אמורה להדליק אצל האחראים על האירוע, ניהולו ובטיחותו, את כל הנורות האדומות הקיימות ולספק חומר למחשבה מהירה(משום שתכנון ראוי מראש נראה שלא היה לקראת המשחק הזה) מה עומד להתרחש עם תום המשחק ולקראת הנפת הגביע. די להיזכר בעובדה ששלושה ימים קודם, אירח אותו אצטדיון כמות גדולה יותר של צופים שחגגו את אליפות מכבי חיפה , ללא שום אירוע חריג ו/או בעיה כלשהי. משמע, הדבר אפשרי. ההמתנה מורטת העצבים בת 45 דקות עד לטקס חלוקת המדליות, עשתה את שלה והבעירה את יתרת אורך הרוח שגם כך כבר היה בכמות מצומצמת בקרב אוהדי הזוכה החדשה והשאר כבר היה מרוח על כל מסך אפשרי. הסיטואציה ההזויה עד כדי בלתי אפשרית של כבוד נשיא המדינה "מחולץ" מכר הדשא עטוף ברשת הגנה אנושית, כמו גם הגביע עצמו, אינה יכולה לעבור ללא תגובה משמעותית ורצינית. מאז ליל אמש, כולנו הפכנו לעו"ד מדופלמים ויועצים משפטיים בפוטנציה הבקיאים בכל רזי תקנון ההתאחדות לכדורגל ומשננים בעל פה את הסעיפים העוסקים בענישה הנדרשת במקרים דומים. שחקני בית"ר ירושלים, זכו בגביע על כר הדשא בצדק. בדרכם אל הגמר הם הדיחו את מכבי תל אביב לאחר ניצחון משכנע ובמשחק הגמר עצמו הם היו טובים יותר משחקני היריבה בכמה דרגות. לא יהיה נכון לשלול מהם ומהמועדון את הגביע ובוודאי לא יהיה זה נכון וראוי להעניק את הגביע לשחקני מכבי נתניה. עצם הורדתם של שחקניה המאושרים של מחזיקת הגביע מהדשא וביטול הטקס בסופו של המשחק לאחר שכבר ענדו על צווארם את מדליות המנצחים שחלקן נגנבו בגסות ע"י האוהדים שהתפרצו לטקס, כבר מהווה פגיעה משמעותית בחוויית הזכיה בגביע. כל הנפת גביע כזו אחרת על מדשאת בית הנשיא כבר לקוחה מסרט אחר. לאחר עונה כל כך קשה אשר טרם תחילתה עוד היה ספק בכלל לגבי האפשרות לגייס סגל ראוי לקבוצה, קשה לבוא בטענות אל הבעלים ברק אברמוב שעשה כל שלאל ידו על מנת לשקם את המועדון לאחר החוויות הקשות שהוא עבר עם הבעלים הקודמים משה חוגג, ולהציבו על הרגליים תוך ניסיון מתמיד ושוטף לשקם את מערכת היחסים בין המועדון לאוהדים. ובכל זאת, ראוי שאברמוב יעשה חושבים לגבי השאלה האם לאור התנהגות האוהדים לאחר המשחק וביטול טקס הנפת הגביע בעקבותיה, עובדה שביזתה את נשיא המדינה, את המועדון ושחקניו ואת הכדורגל הישראלי בכלל,  אכן ראוי לגמול להם במימון חגיגות זכיה כאלה ואחרות. את המעשה המשמעותי יש לעשות בשתי גזרות אחרות ובמקביל: האחת, שלילת זכויותיה של הקבוצה כתוצאה מהזכיה בגביע וניתן להציע למשל את הרחקתה של הקבוצה מהמפעל האירופי בו היא אמורה לשחק בעונה הבאה ולו למען יראו וייראו. השניה חייבת לבוא חשבון עם האחראים על הפקתו, ניהולו ואבטחתו של האירוע מקרב גורמי ההתאחדות לכדורגל, בבחינת "נאה דורש נאה מקיים". את כל הביקורת המוצדקת שמפנה ההתאחדות לקבוצות עצמן ולבעליהן כאשר מתרחשים אירועים אלימים שכאלה ו/או אחרים במסגרת משחקי הקבוצות בליגה, חייבת ההתאחדות להפנות כעת כלפי עצמה וביתר שאת, תוך מתן דוגמא אישית להליך הסקת מסקנות והפקת לקחים.  תכנון וביצוע כושלים אשר לא נערכו לתרחיש האפשרי לפיו זכיה של בית"ר י-ם בגביע תגרור אחריה אירועים כאלה ואחרים, חייב להביא אחריו הליך מעשי! של נטילת אחריות על כל המשתמע מכך, אחרת, ניפגש בעונה הבאה באותו מקום ובאותה השעה עם פארסה גדולה אחרת. ומילה אחרונה לכבוד שר התרבות והספורט(חייבים להודות שצירוף המילים הללו, תרבות וספורט, נשמע הזוי יותר ויותר, בכל פעם מחדש) מיקי מכלוף זוהר. עכשיו תורך אדוני. הלילה, עם סיום הפארסה התורנית בכדורגל הישראלי, אישרתם בכנסת את תקציב המדינה לשנתיים הקרובות. כולנו תקווה שיש בידי משרדך את התקציב הראוי לטובת מיגור התופעות הבזויות הללו המכערות כל כך את הספורט שלנו ואת משחק הכדורגל שכולנו כל כך אוהבים. אנו יודעים שזה אפשרי. עכשיו זה שלך. בהצלחה.
חג שבועות שמח.