"בשביל הספורט"  טור דעה מאת שי מייבסקי
תואר? מידות!
במקום צמידים, שקיות הקאה
סדרת גמר הפלייאוף של ליגת העל בכדורסל הסתיימה והותירה את רוב הקהל, שוחרי הענף ואוהדיו, אדומים, צהובים, סגולים, לבנים, כתומים ומכל צבעי גופיות המשחק באשר הם, עצובים, מתוסכלים ובעיקר עם תחושות קבס ובחילה. מראות של ראשי מועדונים ויושבי ראש קבוצות מעוכבים בשערי הכניסה להיכלי הכדורסל סתם, רק כדי להשפיל, להעליב ולהכעיס, של שחקנים ואנשי צוות המותקפים(אין מילה אחרת היכולה לתאר טוב יותר את המצב) ע"י אוהדים באמצעות הטלת חפצי עידוד וסימון תנועות דוחות ואלימות לעברם, של הדלקת אבוקות ואמצעים פירוטכניים אחרים וכל מיני מרעין בישין מכל הבא ליד, המכסים את שדה המשחק בעננת עשן כבדה, מכבידה, מזיקה ולא לגיטימית, ושל ילדים מפוחדים המנסים להסתתר מפחד אווירת המלחמה השוררת מסביבם כאילו מדובר בשדה קרב ולא במשחק שאבא הבטיח להם ללכת אליו יחדיו, כל המראות הללו, חייבים להיעלם ממקומותינו, כאן ועכשיו, וכדברי כבוד התובע ממשפט "מציצים": "מיד ובדיעבד". ולא, אין מדובר פה ביופי נפש או ברצון כלשהו לדמות את יציעי היכלי הספורט ליציע כיסאות באולם אופרה, ממש לא. יריבות ספורטיבית בין קהלי מועדונים היא הלחם והחמאה של הספורט. יריבות עירונית בין מועדונים, קל וחומר, בן בנו של קל וחומר. משחקי כדור בכלל ומשחקי דרבי בסדרות גמר בפרט, הם אירועים רוויי רגשות וטוב שכך. מה שלא טוב הוא הפניית עוצמות הרגש הללו למחוזות חשוכים והבאתן לידי ביטוי באמצעים אלימים. זה פשוט לא יכול להיות יותר. אם חפצי חיי ענפי הכדור התחרותיים אנחנו ומעוניינים להמשיך ולגדל דורות של אוהדי ספורט כבר מגיל קטן, הרי שסדרת הגמר הזו, עשתה את השירות הגרוע ביותר עבור העניין. אפשר לדבר על טקטיקות ולשרטט עם טוש מחיק על לוח המאמן תרגילים מתרגילים שונים, אבל אנחנו פשוט לא שם. אנחנו נמצאים בתחתית הבור ויש עוד אפשרות לזרוק לשם חבל באמצעותו ניתן יהיה לעלות ולטפס חזרה למעלה. לשם כך דרושים קודם כל רצון, מחויבות ונכונות של כל ראשי הענף, ראשי המועדונים וראשי ארגוני האוהדים של הקבוצות, לשבת סביב שולחן אחד ולנסות לפתור את התסבוכת אליה נקלענו. במקביל, אין מנוס מלשנות את כל נושא הענישה הקשורה לעבירות אלימות בספורט. אמצעי הטכנולוגיה הקיימים היום, הינם בעלי יכולות ורזולוציות מדהימות, לסמן באופן פרטני אוהדים(אם ניתן לכנותם אוהדים) עבריינים ואלימים ולאפשר לרשויות השופטות להרחיקם ממגרשי הספורט לתקופות של שנים. עונשי רדיוס, סגירת יציעים וקנסות המושתים על קופות המועדונים, כבר הוכיחו את עצמם כלא מרתיעים, בטח לא את ראשי הקנוניה ביציעים. כל כך חבל שבמקום לדבר על הדו קרב בין שני הבראונים (ג'ייקובן ולורנזו) במשחק השלישי או על ה "טרחה" שחטפה מכבי בדרייב אין במשחק השני, מה שנזכור מהסדרה הזו הם בעיקר את המראות הדוחים והאלימים שליוו אותה לכל אורכה. תחזירו לנו את הספורט, ויפה עונה אחת קודם.
 
איך אומרים אלוף בסרבית, טייק 1
30 נקודות, 13.5 ריבאונדים ו-9.5 אסיסטים, זוהי סדרת הממוצעים שהשיג מי שנחשב לאחד משחקני הכדורסל הטובים ביותר כיום בעולם, אם לא הטוב שבהם, ניקולה יוקיץ', בפלייאוף האן. בי. איי, בסיומו חגג הענק(תרתי משמע) הסרבי עם קבוצתו, דנוור נאגטס, את תואר האליפות הראשון שלהם מאז החלה הקבוצה לשחק בליגה הטובה בעולם. יוקיץ', שזכה בתואר ה – MVP של שתי העונות הסדירות הקודמות, הותיר העונה את התואר לג'ואל אמביד אך התעלה על עצמו כאמור לאורך כל סדרות הפלייאוף וזכה בתואר ה – MVP של הפלייאוף האזורי ושל סדרת הגמר. קשה להאמין ואולי לא כולם זוכרים, אך יוקיץ' נבחר ע"י הנאגטס בדראפט בשנת 2014 רק במקום ה – 41 בסיבוב השני ובעצם היה לשחקן שנבחר במקום הנמוך ביותר בדראפט מבין הזוכים לאורך השנים בתואר ה – MVP. יוקיץ' אולי אינו הסנטר הטוב ביותר, אינו השומר הגדול מכולם ובטח לא הקלעי הטוב ביותר אך סך חלקיו במערכת כישוריו ויכולותיו על הפרקט מתחבר לכדי שלם אחד גדול של רכז משחק במידות שחקן ציר, בעל ראיית וחכמת משחק מהנדירות שנראו במשך השנים ויכולת מסירה מופלאה העושה את כל חבריו לקבוצה סביבו, הרבה יותר טובים. יוקיץ' הוא זן נדיר בקרב שחקני הליגה שמעבר לים ומתרחק כרחוק מזרח ממערב מאלמנטים של "כוכבות". הוא מנהל חיי משפחה נוחים בחווה שלו ומגדל סוסים וקשה מאוד עד בלתי אפשרי לתפוס אותו בפוזת הגעה למשחק עם בגדים נוצצים ופמליה של נושאי כלים.  יוקיץ' בן 28 ובהנחה שיסיים את הקריירה שלו בקבוצתו הנוכחית, הרי שסביר יהיה מאוד להניח שנמשיך לראות אותו ביחד עם קבוצתו מתמודדים על התואר גם בשנים הקרובות.
 
 
איך אומרים אלוף בסרבית, טייק 2
בראשית השבוע זכה נובאק ג'וקוביץ' הסרבי בטורניר הרולאנד גארוס, האליפות הפתוחה של צרפת, ובכך השלים זכיה ב – 23 תארי גראנד סלאם, חלף על פני יריבו הספרדי רפא נאדל והפך לטניסאי עם מספר הזכיות הגדול ביותר בתוארי גראנד סלאם. הגם שמשטח החימר אינו נחשב למשטח האהוב ביותר על נולה, דומה שבטורניר הזה השנה, כל הכוכבים הסתדרו עבורו בדיוק בסדר הנכון לטובת ההעפלה לראש דירוג הזכיות. לאחר פרישתו של רוג'ר פדרר ממשחק פעיל ואי הופעתו של נדאל לטורניר בשל פציעה, נראה היה שיריביו העיקריים של הסרבי בן ה – 36 יהיו הכוחות העולים בשנתיים האחרונות בטניס העולמי וביניהם אלקרס הספרדי, רוד הנורווגי וזברב הגרמני. כך מצא עצמו נולה מגיע בקלות יחסית לחצי הגמר למשחק לו כולם ציפו מול קרלוס אלקרס הספרדי הצעיר בן ה – 20 שדורג לפניו ערב הטורניר. למגינת לבם של אלקרס עצמו ושל קהל הצופים במגרש ומול המסכים, בגדו בו שריריו במהלך המערכה השלישית במצב של 1-1 במערכות וג'וקוביץ' ניצל את המצב על מנת להשלים ניצחון 3-1 ולעלות לגמר מול קספר רוד הנורווגי. רוד הצליח למתוח את ג'וקוביץ' במשך מערכה אחת אך נראה היה ששום דבר לא יכול היה לקחת ממנו את התואר הזה על משמעותו הרבה. אירועי השנתיים האחרונות הקשורים להתנהלותו של נולה אל מול נגיף הקורונה, הביאו לכך שרכש לעצמו "אויבים רבים" בקרב חובבי ענף הטניס ומשכך, ברוב המגרשים הוא מתקבל בזמן האחרון בתחושות מעורבות מצד הקהל הנע בין קריאות בוז והקנטות לתשואות ומחיאות כפיים. אהוב או פחות אהוב, מיצב והציב עצמו נובאק ג'וקוביץ' בראש טבלת הזכיות בטורנירי הגראנד סלאם ואת זה איש לא יוכל לקחת ממנו, עד שיוכח אחרת. נדאל, זה עליך.