"בשביל הספורט"  טור דעה מאת שי מייבסקי
חלון בהקיץ
מצ'עמם
חלון המשחקים במוקדמות יורו 2024 ששוחק השבוע, הציג נבחרת ישראלית רדומה, משעממת, נטולת ברק שלא כיף לצפות בה. כזכור, את הקמפיין פתחה הנבחרת עם תיקו ביתי מאכזב מול נבחרת קוסובו ולאחר מכן יצאה למשחק חוץ מול מי שנחשבת לנבחרת החזקה בבית, נבחרת שוויץ ממנו חזרה עם הפסד 0-3 שבשקט היה יכול להסתיים בתבוסה הרבה יותר גבוהה. אם את תיקו הביתי במשחק הפתיחה עוד ניתן היה לייחס להתרגשות של משחק הפתיחה בקמפיין (עד מתי נמשיך לחפש את התירוצים הללו לכל התוצאות המאכזבות) וההפסד בשוויץ היה בגדר תוצאה צפויה, הרי שהגיעו שני המשחקים השבוע, בחוץ(אם משחק בהונגריה במגרש ניטרלי ללא קהל נחשב כמשחק חוץ) מול בלארוס ובבית מול הנבחרת הנחשבת לחלשה בבית, נבחרת אנדורה, והוכיחו, גם לאור התוצאות הנספות שהושגו בבית, שלפחות נכון לעכשיו העפלה לטורניר הגמר שיתקיים בשנה הבאה בגרמניה, רחוקה מאוד. דווקא לאחר החוויה הנפלאה לה זכינו מנבחרת הנוער במונדיאליטו האחרון, היתה איזושהי ציפייה(או שאולי לא...)מהנבחרת, להינשא על גלי ההצלחה והאהדה לכדורגל הכחול לבן ולהוכיח רמה קצת יותר גבוהה של משחק, רצון, מוטיבציה ויצירתיות. במקום זה חזרנו להתבטל מול נבחרות שעל הנייר ולפני המשחק אמורות להיות חלשות מאתנו, לשגות שוב במשחק ההגנה עם פעולות זוועתיות שאינן תואמות את הרמות אליהן שואפת הנבחרת ולהזדקק לפעולה יחידה של שחקן כזה או אחר על מנת להכריע את המשחק. נכון, המטרה שהציבה הנבחרת לעצמה בדמות 6 נקודות בחלון הזה הושגה במלואה אבל היכולת אותה הציגה הנבחרת בשני המשחקים הללו, חלשה, רפויה ובעיקר מדאיגה מאוד.
דרוש מנהיג
מעבר ליכולתה המקצועית, המאכזבת והחלשה של הנבחרת, צפה ועולה מעל פני הדשא בכל ארבעת המשחקים ששוחקו עד כה, עובדת חסרונו של מנהיג לנבחרת. שחקן קולני, המכווין את האחרים, המשמש למאמן משני על כר הדשא ואשר רואה את הדברים כמו שמנהיג/קפטן אמיתי צריך לראות. קפטן הנבחרת, אלי דסה, שחקן נפלא(אם כי נראה שמצוי בכושר פחות טוב ביחס לעונות קודמות), בעל אישיות נהדרת, רציני ואחד מוותיקי הנבחרת ובכל זאת לנבחרת הזאת דרוש משהו אחר שנראה שבנקודת הזמן הנוכחית הוא חסר. במבט לאחור ניתן להיזכר בקפטנים ו/או מנהיגים כמו אבי כהן ז"ל ויבדל"א ניר קלינגר, אלי אוחנה, טל בנין, איל ברקוביץ', חיים רביבו, שמעון גרשון, אריק בנאדו, יוסי בניון, ביבראס נאתכו וערן זהבי, שחקנים שהיטיבו לשלוט במה שקורה על כר הדשא, להכווין את המשחק של הנבחרת ואת שחקניה, לבוא ולדרוש את הכדור ברגעים הקשים בהם כולם נעלמים, להרים קול כשצריך ולהוות דמות שאליה נושאים עיניים מבחינת מנהיגות על הדשא ובחדר ההלבשה. מרכז המגרש של נבחרת ישראל חייב להיות הרבה הרבה יותר דומיננטי בשיטת המשחק הישראלי ופחות אפור מכפי שהוא נראה עכשיו. בשיטת המשחק הנוכחית ובמשחקים ששוחקו עד כה, חסר מי שינהל את משחקה של הנבחרת וינהיג אותה.
בסוף צריך לשים את הכדור ברשת
איך שלא נהפוך את זה, בין אם הדברים קורים/לא קורים מהסיבות הנכונות ובין אם לאו, בין אם ביוזמת הצוות המקצועי ובין אם ביוזמת השחקנים עצמם, העובדה היא שבמהלך התקופה האחרונה נפרדה הנבחרת מ 4 שחקנים משמעותיים הנחשבים לגולרים שהוכיחו את עצמם כמי שמסוגלים לשים את הכדור ברשת בדיוק ברגע שהנבחרת כל כך זקוקה לכך(דאבור, אצילי, סבע וזהבי). משחק ההגנה של הנבחרת הישראלית לדורותיה מתקשה להתעלות לרמות הגבוהות ולראיה תבוא העובדה שבמשך 19 משחקים ברציפות, סופגת הנבחרת לפחות שער אחד והדבר קורה גם במשחקים אל מול הנבחרות הנחשבות לחלשות ביותר ביבשת כפי שכבר צוין. אך משחק ההתקפה, מה יהיה עליו? את חוליית ההתקפה של הנבחרת היום מאיישים ארבעה שחקנים המשחקים בליגות אירופיות (אנגליה, סקוטלנד, אוסטריה וספרד) ובשני משחקיה האחרונים אי אפשר היה שלא לראות את הקושי האמיתי בהבקעת שערים ובייצור מצבים המגיעים כתוצאה ממשחק קבוצתי ו/או תרגילים מתוכננים. הגם שהדברים נכתבו לא פעם ולא פעמיים, גם בטור זה וגם ע"י רבים אחרים, הכתובת כתובה על הקיר באותיות קידוש לבנה. טרם תחילת הטורניר ולאחר ההגרלה, נקרתה בפני נבחרת ישראל הזדמנות יוצאת מן הכלל להעפיל לטורניר יורו 2024. לאחר 4 משחקים הבעיה ברורה לכל מי שעיניו בראשו. אז יתכבדו כל העוסקים במלאכה, ייגשו לסניף הקרוב של חנות לחומרי בניין, ירכשו סולם גבוה וחזק ויואילו לרדת מן העץ עליו טיפסו ויעשו את כל הנדרש על מנת שמשהו פה ישתנה. כל עוד הנר דולק, יש זמן לתקן. הנבחרת לא שלהם, היא של כולנו. ויפה שעה אחת קודם.