"בשביל הספורט"  טור דעה מאת שי מייבסקי
חלום ליל קיץ
בלבן של העיניים
למרות האכזבה במשחק חצי הגמר מול אנגליה שהפערים בינה לבין נבחרת ישראל עדיין גדולים, יש לנו יופי של כדורגל צעיר הקיץ. כנראה שזה לא בלוף. דור מוכשר? בהחלט. שנתונים מיוחדים? עובדה. אבל בואו, זה הרבה מעבר. משהו השתנה בקרב כדורגלני הנבחרות הצעירות של ישראל, בתפיסה, בחשיבה, באמונה וביכולות המנטליות. לאורך שנים הורגלנו ע"י נבחרות ישראל לדורותיהן, ובמיוחד אצל זו הבוגרת לדפוסים קבועים שנראה היה שלא ניתנים לשינוי. הגול המעצבן שנהגנו לחטוף בדקה ה – 44 או בתוספת הזמן רגע לפני הירידה למחצית, גול אחד קבוע שהתרגלנו לקבל מבעיטה חופשית של היריבה, אם זה מקרן או מבעיטת עונשין, ההתפרקות שהיתה מגיעה ברבע השעה האחרונה של המשחק משום שהחבר'ה נופלים מהרגליים וההשתחצנויות בתחילת כל קמפיין שהפעם ההגרלה היא הנוחה מכולן ואין ספק שאנחנו עולים. הנה כי כן, מגיעות שתי הנבחרות הצעירות שלנו, נבחרת הנוער(למי ששכח, סגנית אלופת אירופה ומקום שלישי בעולם) והנבחרת הצעירה עד גיל 21 (בין ארבע האחרונות של אירופה ואשר הבטיחה את מקומה במשחקים האולימפיים שיתקיימו בקיץ הבא בצרפת) ומוכיחות שאפשר אחרת, שניתן לשנות, שבעבודה סדורה ובתהליכים מובנים וברורים, מבוססי ידע מקצועי ומדעי צבור, ניתן להפוך את הקערה. אמר כבר גיא לוזון, מאמן הנבחרת הצעירה, שמי שהאמין שמבית מוקדם הכולל את נבחרות גרמניה, אנגליה וצ'כיה, תעפיל דווקא נבחרת ישראל הקטנה לרבע הגמר, שיקום. העובדה שאיש לא קם ממקומו, מדברת בעד עצמה. וכאמור, אין מדובר רק בנבחרת הצעירה. שכן, מעטים מאוד אם בכלל, היו אלה שהאמינו שנבחרת הנוער תחת שרביטו של אופיר חיים תצליח לעבור את אלופת דרום אמריקה נבחרת ברזיל, תוך הצגת רמת משחק גבוהה ובחלק לא קטן של המשחק אף עליונות על כר הדשא. זה נכון שבאופן טבעי העיניים והלב נמשכים אחר השחקנים היצירתיים, הווירטואוזים, אלה שבפס אחד או בהברקה מיוחדת יכולים להשאיר שחקן מול שוער או להבקיע שער לאחר דריבל משגע בתוך הרחבה, אבל ראוי שנדבר כמה מילים על משחק ההגנה של שתי הנבחרות, החל מהשוערים המדהימים שבין הקורות, עבור דרך המגינים/שחקני הכנפיים בשני הצדדים וכלה בבלמים הגבוהים, החסונים שאינם מראים פחד, משחקים בביטחון מלא, נלחמים על כל כדור במשך 90 דקות ויותר ואינם נכנעים למהירות היריב ובוודאי שלא לטבלאות ההשוואה של השווי הכספי של שחקני הנבחרות שממול. הנבחרות הצעירות של ישראל, הוכיחו ומוכיחות הקיץ שהן מסתכלות לכל היריבות בלבן של העיניים, בלי פחד ובלי בושה. ואין מנוס מלחזור שוב ושוב על הפניה לקברניטי ומאמני הקבוצות: יש על מי לסמוך. תנו לחבר'ה האלה לשחק. אתם תרוויחו, הם ירוויחו ובעיקר, אנחנו, אוהדי הכדורגל הצמאים כל כך להצלחות בכחול לבן של נבחרת ישראל, אנחנו נהיה אלה שנרוויח. אל אל ישראל ולזכרו של חופני כהן ז"ל.
 
הימורים על הקווים
צל"ש או טר"ש, כבר אמרנו? המינויים המפתיעים בעמדת המאמן הראשי בשתיים מקבוצות הצמרת בליגת העל, מכבי חיפה ומכבי ת"א, הפתיעו רבים בסצנת הכדורגל הישראלי ולא רק בה. במקרים רבים בחיים בכלל ובספורט בפרט, קבלת החלטות הנסמכת בחלקה על חשיבה מחוץ לקופסא ויציאה מהמקובל המתבקש, מקובלת ולעתים אף מתבקשת, בוודאי ככל שמדובר במקרה של מכבי תל אביב אשר איישה את עמדת המאמן בעונות האחרונות בדמויות מוכרות יותר ומוכרות פחות, אך בעלות רזומה וניסיון צבור בכדורגל האירופי והתוצאות ידועות. מינויו של רובי קין למאמן הקבוצה, שזו לו משרת האימון הראשונה כמאמן ראשי, בהחלט מהווה חשיבה מחוץ לקופסא. האירי בן ה – 43, קפטן נבחרת אירלנד לשעבר ומלך השערים שלה, אשר במדיה שיחק במשך 18 שנים, ואשר שיחק במועדונים הגדולים ביותר באי הבריטי כמו ליברפול, לידס, טוטנהאם, סלטיק, אסטון וילה וווסטהאם, הוא בהחלט הימור לא קטן, הן מבחינת ההנהלה ובוודאי מבחינת האוהדים. עובדת היות כל המעטפת הניהולית המקצועית של המועדון מאוישת ע"י אנשי כדורגל בריטיים, כאשר בראש המערכת עומד הבוס החוזר לקדנציה שניה, בן מנספורד, לבטח תקל עליו את העבודה ואת הכניסה לתפקיד. ואולם, הלחץ התמידי הקיים במועדון בכלל ולאור "הישגי" המועדון בעונות האחרונות בפרט, מהווה עבור מאמן ראשי בתחילת דרכו, אתגר גדול ומשמעותי. הימור לא פחות גדול לקחה הנהלת מכבי חיפה עם ההחלטה למנות את מסאי דגו כמאמנה הראשי של הקבוצה. אמנם קיימות דוגמאות ברחבי העולם לקפיצה של מאמן מקבוצת מילואים ו/או נוער לאימון קבוצת הבוגרים באותו מועדון אך אין מקום להשוואות. לפתחו של דגו רובצת כבר עם כניסתו לתפקיד, המורשת הגדולה והמפוארת וזוג הנעליים הגדולות, אותן הותיר אחריו מאמן הקבוצה בשלוש השנים האחרונות, ברק בכר. ירצה או לא ירצה דגו, ההשוואות תחלנה כבר בראשית העונה ומרחב הזמן העומד לטובתו לצורך תמרון, מצומצם מאוד, שכן כבר בשבוע הבא תחל הקבוצה את משחקיה בשלבים המוקדמים של ליגת האלופות. יש להניח שהכל נלקח בחשבון ע"י ההנהלה ועדיין, אוהדי הקבוצה שהורגלו בשנים האחרונות לתארים והישגים משמעותיים הן בזירה המקומית והן בזירה האירופית יצטרכו להיאזר ברבה סבלנות ורוגע במקרה וחוסר הניסיון יבוא לידי ביטוי בתוצאות. ימים יגידו. חובת ההוכחה, עליהם.
 
תואר בניהול 
השבוע התבשרנו על שני מינויים בכירים ומכובדים לתפקידי ניהול בכדורסל המקצועני בארצות הברית. כוכב מכבי תל אביב לשעבר ואחד השחקנים הגדולים ששיחקו את המשחק בארץ אי פעם, אם לא הגדול שבהם, אנתוני פארקר, קודם לתפקיד הג'נרל מנג'ר של אורלנדו מג'יק מליגת האן. בי. איי. פארקר בן ה – 48, ששימש כעוזר המנכ"ל של המועדון בשלוש השנים האחרונות, קודם לעמדת המנכ"ל לאחר שמילא במועדון מספר תפקידים בהם צבר ניסיון וידע רב. לאחר שעזב את מכבי תל אביב, שיחק כזכור אנתוני פארקר שלוש עונות ב "טורונטו ראפטורס" ושלוש עונות ב "קליבלנד קבאלירס" בה סיים את הקריירה והחליף את חליפת האימון בחליפת הניהול. למג'יק יש קבוצה צעירה עם מבט אופטימי לעתיד ודומה שהקרקע בשלה ומוכנה עבור פארקר להצלחה בתפקיד. מינוי נוסף הוא של לירון פנאן, בתו של מנהלה המנוח של מכבי תל אביב, מוני פנאן ע"ה ואחותו של מאמן הכושר הנוכחי של הקבוצה, רגב יבדל"א. פנאן מונתה לתפקיד הג'נרל מנג'ר של קבוצת המילואים של "קליבלנד קבאלירס", "קליבלנד צ'ארג'" מליגת הפיתוח של האן. בי. איי. פנאן החלה את קריירת הניהול שלה במספר תפקידים במשרדי המועדון של מכבי תל אביב  ולאחר מכן החלה בקריירה של סוכנת שחקנים.  לקליבלנד הצטרפה פנאן בתפקיד של מנהלת פיתוח שחקנים וסקאוטינג והתקדמה בשדרה הניהולית של המועדון עד למינוי היוקרתי הנוכחי. ושתצליח.