מבחנה של עמדה אתית הוא בכך שאין היא צבועה בצבע כלשהו.
היא עקבית ושיטתית, בין אם הדבר משרת את העמדה בה תומכים ובין אם הדבר פוגע בה.
אין טעם של ממש לומר דברים על הנעשה עכשיו – בשל העובדה שמיד הדברים נצבעים ב"פוזיציה" ובחוסר אמון.
אולם יש טעם להנכיח עמדות שנאמרו בעבר ללא קשר למחלוקת הציבורית הקיימת היום, ובתנאי שהיא עקבית ושיטתית.
ועל חסימת כבישים, כדרך מאבק ארוכה, גם כשהיא נעשתה כדי להילחם למען עמדות שאני תומך בהן מאוד, כתבתי לפני שנים רבות רבות:
"אינני מבין מהיכן ההיתר לחסום כבישים, ועוד יותר מזה – איני מבין מה היסוד הרוחני שאותו רוצים להשיג בחסימה זו.
הבעיה אינה רק פיקוח הנפש, כיוון שכאן ניתן לטעון (לדעתם) כי הם מצילים יותר נפשות וכדו'. הבעיה היא הרבה יותר שורשית – מדובר בערעור החיים כדי לערער את ההסכמה הלאומית הכלל ישראלית לנהל את המדינה בדרך של שלטון ולא בדרך של כוח המופעל בכבישים. ערעור זה לעצמו מסוכן ביותר, והוא עלול להביא לאיש את רעהו חיים בלעו. זהו מהותו של שלטון, שהדיונים וההכרעות לא מתקבלים בו בקרבות רחוב"
כדי להסיר ספק, עמדה זו אינה קשורה כלל לתמיכה או התנגדות למהפכה עצמה.
ובכלל, כתבתי כבר פעמים רבות שאני שייך לקבוצה השלישית, הרואה חשיבות עליונה בחתירה להסכמה, שהיא אפשרית, ומתנגדת לשתי העמדות הקיצוניות.
וזה מה שצריך לעשות בעת הזו, ובעיקר בימי בין המצרים האלה.