"בשביל הספורט"  טור דעה מאת שי מייבסקי
לקחת אליפות זה מקצוע
משחק כן, עונה לא כל כך
לאחר מחצית אחת בקצב מצוין עם אירועים רבים ושער אחד של ליאור רפאלוב, ירדה המשחק שהתיימר להיות "משחק עונה" ברמתו במחצית השניה ועיקר "התודות" בעניין הן לרובי קין, מאמן מכבי תל אביב ושחקניו, שהיו במשך 90 דקות בצילה של האלופה המכהנת ובשל כך כנראה גם הגאה, אשר הוכיחה שלקחת אליפות זה מקצוע וזה לא קורה לאחר סיבו משחקים אחד. משהו לא טוב עובר על מכבי תל אביב מאז נסיעתו של פליסיו מילסון לאליפות אפריקה בכדורגל. שטף המשחק של הקבוצה בחלקו הקדמי של המגרש נעצר ובשל כך ירדה באופן דרמטי כמות מצבי ההבקעה של הקבוצה. ספציפית מוטל מכבי חיפה, כל מערך מרכז המגרש של קין, נותר בחדר ההלבשה כאשר דור פרץ וגבי קניקובסקי יעדיפו לשכוח את העובדה שנטלו חלק במשחק. ועם כל הכבוד למוליכה, שעדיין מובילה את הטבלה בפער של חמש נקודות, הרי שכל המילים הטובות מגיעות ליריבה מהכרמל ובמיוחד למאמנה מסאי דגו שהגיע מוכן ומזומן לקרב המוחות מול קין וניצח אותו בנוקאאוט, גם אם הדבר לא בא לידי ביטוי בהפרש השערים בניצחון. קצת יותר ריכוז של שחקניו מול השער, והמשחק הזה היה מסתיים בתבוסה צורמת של התל אביבים. דגו הכין את קבוצתו בעבודה טקטית נהדרת, לחץ גבוה שהטריד תכופות את הגנת התל אביבים וגרם להם לאיבודי כדור במחצית מגרשם הם. כפי שמוליכת הטבלה נראית בשלושת משחקיה האחרונים, הרי שמאבק האליפות בהחלט פתוח ולרובי קין יש שיעורי בית רבים להכין.
המרענן הרשמי
כבר שנים רבות שמועדון הכדורגל הסימפטי של הפועל חדרה מחפש להצמיח את הכוכב הבא שיוביל את המועדון קדימה ויפרוץ גם לקריירה באחת הקבוצות הגדולות ואולי אף בחו"ל תוך ראיה עתידית של הכנסה כספית בהליך של מכירה. דומה שהעונה הנוכחית עשויה לקרב את המועדון להגשים את שאיפתו כאשר אלעד מדמון, חלוצה הצעיר של הקבוצה שבחודש הבא ימלאו לו 20, החל את הקריירה בחממה של בית"ר טוברוק והגיע למועדון הפועל חדרה בגיל נערים. בקבוצת הנוער סומן הילד כשחקן העתיד והראשון שנתן לו את ההזדמנות בקבוצת הבוגרים הוא מאמנה לשעבר של הקבוצה, מנחם קורצקי. את שערו הראשון בקבוצת הבוגרים ובליגת העל, הבקיע מדמון בניצחון הקבוצה על מ.ס. אשדוד ומאז ובמיוחד לאחר שובה של הליגה לפעול בתום הפגרה הכפויה כתוצאה ממלחמת "חרבות ברזל", נפתחה למדמון הצעיר "הבארכה" והוא כבר עם 8 שערים, אחד פחות משלושת המובילים: זהבי, פיירו ושועה כששלושה מהם הוא הבקיע במשחק אחד מול מכבי פ"ת ואת האחרון מבניהם הוא הבקיע מול מכבי תל אביב וסייע לקבוצתו לסיים את משחקה מול המובילה בשוויון 1-1. על אף גילו הצעיר, מדמון משחק בבגרות נראית לעין וניחן בשקט נפשי מול השער, עובדה המאפשרת לו להיות במקומות הנכונים לקבלת הכדור וניצול גבוה מאוד של מצבי הבקעה. עד כה, לא הצליח עדיין מדמון להימנות באופן קבוע על סגלי הנבחרות, לא בנוער ולא בצעירה ואף נופה ע"י מאמן נבחרת הנוער אופיר חיים, לפני המונדיאליטו האחרון. יש לצפות ולאחל לשחקן הצעיר שיתמיד, יתקדם וישתפר גם כדי שהכדורגל הישראלי יוכל ליהנות משרותיו ברמה הלאומית וגם כדי שיוכל להגשים את שאיפותיו לשחק במועדון גדול ביום מן הימים. הכישרון שם. עכשיו זה עליו.
 
הפרופסור והקיסר
מבחינת החשיפה, ההיכרות ברחבי העולם וההשפעה, זו המקומית וזו העולמית, נכון היה אולי להקדים את הקיסר לפרופסור אך מבחינת הגיל וההישגים במונדיאל, נכון יהיה לתת את הכבוד בכותרת קודם לפרופסור. באופן מקרי, נפרד השבוע עולם הכדורגל העולמי משניים מגדולי המשפיעים על מדינותיהם בפרט ועל הכדורגל העולמי בכלל בכל הזמנים שהלכו לעולמם: "פרופסור" מריו זגאלו, שחקן פלמנגו, בוטאפוגו, נבחרת ברזיל ומאמן הנבחרת בעבר בן ה - 92 ו "הקיסר" פרנץ בקנבאואר, קפטן ומאמן נבחרת גרמניה ובאיירן מינכן, בן ה – 78. השניים הם חלק מטריו מכובד השותפים להישג המיוחד של זכיה במונדיאל הן כשחקנים והן כמאמנים כאשר הצלע השלישית הוא מאמנה הנוכחי של נבחרת צרפת והקפטן שלה בעבר, דידייה דשאן יבדל"א. זגאלו הברזילאי שיחק במדי הסלסאו בשני מונדיאלים, ב 1958 ובבא אחריו ב 1962 עם 100% הצלחה כאשר הנבחרת זכתה בשני הגביעים תוך שזגאלו תורם באופן משמעותי בכל אספקט על כר הדשא: שערים, בישולים וסיוע למשחק ההגנה של הנבחרת גם מהעמדה הקדמית בה שיחק הפרופסור. לאחר שפרש זגאלו ממשחק פעיל הוא עבר לעברו השני של קו האורך של המגרש לעמדת המאמן. לאחר 4 שנים בהן הצעיד את קבוצת נעוריו בוטאפוגו להישגים במפעלים השונים בברזיל, זכה זגאלו למינוי היוקרתי של אימון הסלסאו והצעיד את נבחרתו לזכיה שלישית במונדיאל הזכור לטוב במקסיקו 1970 כשנבחרתו שהיתה אחת הטובות בעולם שזכתה בטורניר אי פעם, מבקיעה 19 שערים בחסות כוכביה פלה, ז'ורז'יניו, טוסטאו, ריבלינו וז'רסון ומשחקת משחק יצירתי ושובה לב ועין. לאחר שסיים את הקדנציה הראשונה שלו כמאמן הנבחרת, שב אליה זגאלו כעוזרו של קרלוס אלברטו פאריירה עד לזכיה בגביע הרביעי של הנבחרת במונדיאל 1994 בארה"ב ולאחר הטורניר הזה, חזר לעמדת המאמן הראשי והוביל את הנבחרת עד לגמר מונדיאל 1998 בה הפסידה הנבחרת לצרפת של דשאן וזיזו 0-3. זגאלו פרש מקריירת האימון שלו בשנת 2001 ונחשב לאחד מגדולי המשפיעים על הכדורגל בארצו.
כאשר מדברים על קריירת המשחק של "הקיסר" פרנץ בקנבאואר, קופצת לראש ישר התמונה הזכורה שלו ממשיך לשחק במשחק חצי הגמר במונדיאל 1970 כאשר ידו מונחת בתוך מתלה צוואר לאחר שנפצע והתעקש להמשיך ולשחק. בקנבאואר הגדיר מחדש את תפקיד הבלם האחורי, "הליברו" אליו הגיע מחוליית הקישור, כזה שאחראי על הנעת הכדור של קבוצתו בחלקו האחורי של המגרש, הוצאת קבוצתו למשחק ההתקפה עם תנועות גוף קלילות וקלאסיות, שליטה בכדור וחשוב לא פחות, יכולת בעיטה בשתי רגליים והבקעת שערים גם מעמדתו האחורית. גדולתו של בקנבאואר היתה ביכולת המנהיגות שלו הן על המגרש והן בחדר ההלבשה כבר מגיל צעיר, עובדה שהקנתה לו יחס של כבוד מחבריו לקבוצה ולנבחרת, יריביו על כר הדשא ושופטי המשחק. הקיסר מונה לקפטן נבחרתו ב 1971 והוביל את הנבחרת לזכיה באליפות אירופה וכמובן גולת הכותרת, זכיה במונדיאל 1974 מול הקהל הביתי לאחר הניצחון מול יריבו הגדול יוהאן קרויף ההולנדי באחד ממשחקי הגמר הזכורים ביותר. בקנבאואר הוביל גם את קבוצתו באיירן מינכן לשלוש זכיות רצופות בגביע אירופה לאלופת באמצע שנות ה – 70 ולימים גם שימש כמאמנה ואף זכה באליפות הבונדסליגה. ב 1984 מונה הקיסר למאמן נבחרת גרמניה אותה הוביל לגמר הזכור מול מראדונה וחבריו לנבחרת ארגנטינה ולהפסד 2-3 במשחק נהדר. 4 שנים לאחר מכן, באיטליה 1990 זכה בקנבאואר עם נבחרתו בגביע הנכסף לאחר גמר נוסף מול ארגנטינה וניצחון דחוק בפנדל אותו הבקיע אנדראס ברמה לקראת סיום המשחק. לאחר הטורניר, סיים הקיסר את תפקידו בנבחרת כמאמן ועבר כאמור לאימון קבוצות ולתפקידים שונים בהתאחדות הגרמנית ושימש עד ליום מותו כנשיא כבוד של המועדון הבווארי המפואר. שתי אגדות כדורגל.