האיש היקר הזה שבצילום, הוא חיים אוטמזגין, משלנו. פתח תקוואי. כן, חרדי גאה. נשוי ואב לששה, רס"ן במיל. בפיקוד העורף וקצין התנהגות אוכלוסייה. אוטמזגין הוא בוגר הישיבות 'אור ישראל' ו'בית התלמוד', בוגר קורס טוענים רבניים במכון הלכה ומשפט. זו ההקדמה.
 ברגע שנפתחה המלחמה, אוטמזגין שם עליו את המדים עם דרגת הרס"ן, ורץ לעשות את העבודה הנוראה הזו של איתור נעדרים, טיפול בהם, כקצין בכיר ביחידה. שלא נדע.
כידוע, בלהב 433 עובדים מאות חוקרים על הכנת עדויות ומסמכים לקראת הגשת כתבי אישום נגד מחבלי החמאס הזוועתיים שביצעו את הטבח ביישובי העוטף.
חיים אוטמזגין, במהלך עבודת הקודש שלו בשטח הלחימה, תיעד את הממצאים, ואלה יהוו ראיות בהמון כתביי אישום שיוגשו נגד המחבלים הנאצים האלה.
בשבוע שעבר הלך אוטמזגין, שוב, למסור עדות ארוכה בפני חוקריי להב 433. הנה מה שהעלה בפוסט. ואחריי שתקראו, בפעם הבאה שאתם פוגשים אותו ברחוב. תנו לו צ'פחה עדינה, אל תתביישו להודות לו. הוא הרוויח את זה בגדול.

הנה הפוסט שהעלה:
"פעם שלישית -גלידה
324  הוא חדר חקירות .
יאל"כ הוא ראשי תיבות של משהו שאני לא מכיר אבל הוא מספיק חשוב שכתוב עליו "שמור".
ואני היום, פעם שלישית ואחרונה כרגע, מתייצב בלהב 433, מקבל את ההזדמנות להקרין את מה שעיני הסריטו, לדובב שקט שזעק למרומים.
מעל 15 שעות נטו של עדות מגובה בתמונות.
שלושה מפגשים, אשר בסיומם אם לא נהייתי חולה, הייתי זקוק להמון שעות שינה.
תמונות שהיו מאופסנות אצלי בעל כורחי ועכשיו עושות דרכן לעיצוב כתב האישום לפשעי מלחמה ורצח עם.
בסיום, עצרתי לתדלק וקניתי גלידה - זהו, סיפרתי הכול, בעצם כמעט הכול."