"בשביל הספורט"  טור דעה מאת שי מייבסקי
הכל פתוח, עוד לא מאוחר
מה, כבר 7?
אחת הסיבות לכך שמשחק הכדורגל אהוב כל כך על קהל אוהדיו היא שכדורגל הוא משחק של מומנטום בו דברים רבים כל כך יכולים להתרחש בטווח זמן קצר ולהשפיע על זכיה בתארים, תמונת טבלאות וכו'. רק לפני שבועיים, הובילה מכבי תל אביב את טבלת ליגת העל בפער דו ספרתי שהצטמצם לו תוך שבועיים וחמישה משחקים לנקודה אחת בלבד ושוב מכבי חיפה מועמדת רצינית לזכייה רביעית ברציפותה בתואר. כך פני הדברים הם גם לגבי נציגת הדרום ובירת הנגב, הפועל באר שבע. על תנאי הפתיחה של המועדון טרם תחילת העונה כבר נכתב כאן ממש בסמוך למשחק הליגה הראשון. עזיבתם של שלושה שחקני מפתח של המועדון לטובת קריירה בחו"ל כאשר העמדה המשמעותית ביותר היא זו של שוער הקבוצה(והקלישאה הרי קובעת ששוער הוא חצי קבוצה) נראתה כחיסרון גדול מאוד אל מול היריבות כאשר נראה היה שהמועדון לא השכיל להתחזק כראוי בעמדות המדוברות. עם פתיחת העונה ספגה הקבוצה שתי מפלות בדמות השישייה ממכבי ת"א בגביע הטוטו וההדחה מהמסגרת האירופית בשלב מוקדם. כמו לכל המועדונים, גם על הפועל באר שבע נחתה תקופת מלחמת "חרבות ברזל" בהפתעה גדולה כאשר העיר באר שבע מטווחת חדשות לבקרים, עובדה שגרמה לשני שחקני חיזוק לעזוב את המועדון מבלי שוב. עם שובה של הליגה, הפסידה הקבוצה מספר משחקים ברצף והתקשתה מאוד לבוא לידי ביטוי במשחק ההתקפה עד כדי שגם יקיר המועדון ואחד מסמליו הגדולים, המאמן אליניב ברדה, החל לשמוע מסביבו, במיוחד ביציעי האוהדים את הלחשושים והקריאות לגבי המשך תפקידו על הקווים. אבל ברדה כמו ברדה, לא סטה מדרכו והמשיך לדבוק בסגל שבנה ובכישרון הגדול שיש בקבוצה. אי שם... בסוף דצמבר הפסידה הקבוצה במשחקה הביתי מול מוליכת הטבלה 1-0 ולאחר מכן היתה שותפה לאחת ההצגות הגדולות שהיו עד כאן העונה וסיימה את משחק החוץ מול בית"ר ירושלים בתיקו 4-4. מאז, השלימו חניכיו של ברדה 7 ניצחונות רצופים במשחקיהם האחרונים כאשר בשבעה ניצחונות אלה הבקיעה הקבוצה לא פחות מ 24 שערים, ובממוצע 3.5 שערים למשחק. על אף שנראה שמשהו פשוט השתחרר לקבוצה בשיטת המשחק השוטף על כר הדשא, דומה שמי שמשפיע באופן בלתי רגיל על המהפך שחל בקבוצה הוא שחקן הכנף שלה ושל נבחרת רומניה, אנטוניו ספר שצבר עד כה 5 שערים ו 8 בישולים. פתיחת העונה של ספר היתה מגומגמת בדיוק כמו הקבוצה כולה וכבר החלו שיחות עם סוכנים במטרה לנסות ולהשאילו לקבוצה אחרת. היום אנטוניו ספר הוא בורג מרכזי במשחקה של הקבוצה, מהלכים רבים עוברים דרכו ויש לו בעיטה מדהימה לשער וראיית משחק ברמה הגבוהה ביותר. החלטה אמיצה וכנראה משמעותית ביותר נוספת של המאמן ברדה היא ההימור על שוער הנבחרת הצעירה ניב אליאסי בין הקורות. כזכור, לאחר עזיבתו של עומרי גלזר לבלגרד, אמור היה לאייש את עמדת השוער במועדון, שוער נבחרת ישראל לשעבר אופיר מרציאנו. מרציאנו אכן פתח את העונה אך נפצע, ועל ההזדמנות קפץ אליאסי כמוצא שלל רב. הוא עשה התקדמות גדולה מאוד שלא נעלמה גם מעיניי מאמן הנבחרת הצעירה גיא לוזון שבחר להרכיבו במשחקים האחרונים של הנבחרת הצעירה על חשבונו של שוער מכבי נתניה תומר צרפתי. גם לאחר שמרציאנו החלים מהפציעה, ממשיך ברדה לתת לאליאסי את הקרדיט והוא לא מאכזב ומחזיר ביכולת מצוינת ובמשחק עם ביטחון עצמי גבוה. הקבוצה שהיתה ממוקמת כבר במקום העשירי בליגה ומרוחקת כדי שתי נקודות מהקו האדום, העפילה כבר למקום הרביעי ומרוחקת נקודה אחת מהפועל חיפה שמעליה במקום השלישי. יש עוד מספיק משחקים ונקודות רבות בקופה, וכפי שהליגה נראית השנה לא נכון יהיה להמר נגד ברדה וחבורתו.
 
 
 
זה לא שבר, זה משבר
גם בעונת כדורסל סדירה, שפויה ונורמאלית, ללא מלחמות ברקע ותוך קיום משחקי בית באולם הביתי הקבוע אליו רגילים השחקנים, חווה קבוצה כדורסל בריאה, עליות ומורדות, רגעי שפל ורגעי גאות, משברים והצלחות. לא כל שכן, בעונה כמו זו הנוכחית על כל משמעויותיה, אך טבעי הוא הדבר שמרכיבים אלה, יגיעו באופן תכוף יותר ויאתגרו את הקבוצות ובמיוחד את אלה המשחקות במסגרות האירופיות ונאלצות לחיות על קו אירופה – ת"א – אירופה על בסיס שבועי ולעתים אף יותר מפעם בשבוע. או אז, במקרים כאלה, מעבר ליכולת המקצועית ולחוסן הפיזי, נבחנת יכולתה המנטאלית והחברתית של המערכת כולה ושל סגל השחקנים בפרט. אחת האפשרויות הזמינות ביותר לשקף מצב מנטאלי/חברתי בקבוצת ספורט היא כמובן שפת הגוף של השחקנים בעת משחק ומבט לא מאוד מעמיק מסביר היטב מה עובר על קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב בשבועיים האחרונים. גם אם ינסו לטאטא היטב מתחת לפרקט את ענין קיצוץ שכרם של השחקנים וההודעות "המרגיעות" אודות הפתרון שהושג בהסכמת שני הצדדים, הרי שמאז פרסום הפרשה, משהו מאוד לא טוב עובר על הקבוצה. המועדון שהחליט במהלך העונה הקודמת להפקיד את הקו האחורי של הקבוצה לשנים הקרובות בידיהם של לורנזו בראון וווייד בולדווין, ציפה באופן טבעי גם לקבל מהשניים מנהיגות מקצועית וחברתית על הפרקט. יכולתו של מנהיג בקבוצת ספורט נמדדת הרי בדיוק בנקודות השפל של הקבוצה. מנהיגותם של השניים שונה בתכלית: בולדווין הרבה יותר קולני ומרבה לדבר במשחק גם עם השופטים ובראון שקט מאוד עד כדי אדישות מעצבנת לאורך 40 דקות.  שפת הגוף של השניים לאחרונה אינה טובה. בולדווין משחק משחק עצבני המלווה בצבירת עבירות טכניות(היכן ההבטחה שלא לקבל עבירות טכניות בשנת 2024) כאשר בהפסדים האחרונים של הקבוצה הוא גם נצפה ונשמע נוזף בחבריו בפסקי הזמן. בראון שבחלק מהזמן האחרון מושך פציעה טורדנית בגב, סובל מאיבודי כדור רבים המאפשרים לקבוצות היריבות הרבה סלים קלים מחטיפות. הוא שומר לאורך המשחק על ארשת פנים קבועה, קפואה ואדישה משהו, כאשר ההפך הוא הנדרש ממנו. התופעה הרווחת במשחקיה האחרונים של הקבוצה, הן ביורוליג והן בליגה במסגרתה מאבדת הקבוצה יתרונות מבטיחים ומפסידה את המשחקים, מצביעה על בעיה של ריכוז ויכולת שמירה על יציבות למשך 40 דקות המשחק. אם ההפסדים ביורוליג לקבוצות כמו פרטיזן ואולימפיאקוס עוד יכולים להילקח בחשבון לכתחילה(שמיטת היתרון הגדול וההפסד מול פרטיזן יכולים להיות ההבדל בין העפלה לפלייאוף להדחה), הרי שההפסד הצורב בדרבי, שוב לאחר הפרש דו ספרתי ברבע האחרון, והחרפה הביתית מול קריית אתא בליגה, כבר מאירים את נורות האזהרה למרחוק ומביאים לידי ביטוי אובדן ביטחון של השחקנים בעצמם וביכולתם. סדר ולוח המשחקים המצפים למכבי תל אביב בשבועות הקרובים לא מבשר טובות לקבוצה אדישה ובאם מישהו שם במערכת עוד מכוון לתארים בעונה הנוכחית, זה הזמן להתעורר ולהבין כיצד יוצאים לדרך חדשה. פנא כבר מעבר לפינה ביום חמישי.
 
כבה האור
עצב גדול ירד השבוע על עולם הכדורסל הישראלי הם היוודע דבר פטירתו בטרם עת של ליאור ליובין, כדורסלן נבחרת ישראל לשעבר, מאמן הפועל באר שבע עד לפני כחודשיים ואחת הדמויות האהובות והאהודות ביותר בענף, שנפטר בגיל 46 לאחר שחלה בסרטן. לכישרונו הרב ויכולת המנהיגות של ליאור, הן כשחקן ולימים גם כמאמן, נחשף הכדורסל הישראלי כבר כשכיכב במדי נבחרת תיכון בליך בליגת העל לתיכונים. את קריירת המשחק שלו החל ליובין במכבי רמת גן ושיחק גם במדי שתי התל אביביות. בשלוש השנים האחרונות כשחקן, החליט ליובין גם לטעום קצת ליגות מחו"ל ושיחק באוקראינה, יוון ובולגריה. כרכזי משחק רבים לפניו, פנה ליובין באופן טבעי לקריירת אימון אותה החל כעוזרו של עודד קטש בהפועל גלבוע גליל בה שימש לאחר מכן גם כמאמן ראשי. בהמשך אימן ליובין בחולון, אשדוד, ובמכבי תל אביב כעוזרו של ארז אדלשטיין ולאחר מכן באופן זמני גם כמאמן ראשי. לקראת תום הקדנציה השניה שלו בגלבוע גליל, נקרתה בפניו ההזדמנות לשמש כעוזרו של עודד קטש בקבוצת היורוליג היוונית פנאתיניקוס ולמרות שברמה המקומית השיגו השניים את המצופה מהם, לא חודש החוזה שלהם לעונה נוספת וליובין שב לארץ ואימן את עירוני נס ציונה ולאחר מכן את הפועל באר שבע עמה זכה באליפות הליגה הבלקנית ואתה פתח גם את העונה הנוכחית. ליובין הספיק גם לשמש כעוזרו של ארז אדלשטיין בנבחרת ישראל ואף להדריך תקופה קצרה את הנבחרת עד גיל 19 כשזו עוד פעלה. בחודש נובמבר האחרון, הופתע הענף עם הודעתו של ליובין שהוא נאלץ לפרוש מאימון הקבוצה מסיבות אישיות כאשר מקורביו יודעים שהוא נלחם במחלת הסרטן שכאמור הכריעה אותו לצערנו הגדול. ליאור ליובין היה ידען כדורסל ברמות גבוהות מאוד והכיר את כל התרגילים הקיימים בענף. הוא היה ג'נטלמן אמיתי בהתייחסותו לשחקניו, ליריביו ולעולם התקשורת, מעולם לא התלהם וחיוך קטן תמידי נכח על שפתיו. חבריו הקרובים ומי שהכיר אותו מעולם הכדורסל יודעים לספר על חוש ההומור המפותח שהיה לו ועל היותו חבר שניתן לסמוך עליו בכל רגע נתון. הכדורסל הישראלי הפסיד איש מקסים, כדורסלן מצוין ומאמן עם עתיד גדול לפניו. חבל על דאבדין.