"בשביל הספורט"  טור דעה מאת שי מייבסקי
"מי הבא בתור ומי בתור הבא" ("איך קוראים לאהבה שלי", יהודה פוליקר ויעקב גלעד)
אליך רב"ש
לאחר סירובו המנומס והצפוי של ברק בכר ליטול על עצמו את משרת אימון נבחרת ישראל בכדורגל, הוטלה המשימה כצפוי על כתפיו של רב"ש(רן בן שמעון), בלם הנבחרת לשעבר ומאמנה הנוכחי של לרנקה הקפריסאית, המביא עמו ניסיון של שנתיים וחצי גם כמאמנה של נבחרת קפריסין. אולי זו ההגרלה הקשה לה זכתה הנבחרת לקראת הקמפיין הבא של ליגת האומות, עת שובצה לבית אחד עם צרפת, איטליה ובלגיה, בית אשר לכל הדעות האפשרות להעפיל ממנו תהיה בגדר נס גלוי, אולי זה הכישלון בקמפיין האחרון שעדיין מהדהד בפני ובאוזני כולם, אולי זו ההבנה שהכדורגל הישראלי פשוט ברמה מאוד נמוכה ביחס לאירופה והסיכוי של הנבחרת הבוגרת להעפיל לטורניר גדול בשנים הקרובות כמעט ולא קיים, ואולי אלה כל המרכיבים הללו גם יחד ועוד אחרים המרחפים ברקע כבר שנים, אך נדמה שלמרות מה שהיה פה עד לפני זמן לא רב, כשלתפקיד מאמן נבחרת ישראל בכדורגל נודעו כבוד, יקר ומשמעות לאומית, ומאמנים רבים ראו בהופעת שמם כמועמדים לתפקיד סוג של פרסטיז'ה, ירדה קרנו של התפקיד באופן משמעותי, מאמנים ואנשי מקצוע רבים(בוודאי אלו המשתייכים לדור החדש והצעיר יותר של עולם הכדורגל) רואים בו כמבוא לקבורת המשך הקריירה המקצועית ולכן גם לא ממהרים לשלוח את אנשי שלומם בתקשורת ובעולם היחצנות הספורטיבית לקדם את שמם לרשימת המועמדים, והעניין בשאלה מי יהיה המאמן הבא של הנבחרת הפך לאחרונה ממשימה לאומית נחשבת, לתפקיד שולי על הדרך. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהתנאים וממהות התפקיד כפי שהורגלנו אליו בשנים האחרונות: דרוש עדיין אופי מיוחד כדי לאמן נבחרת. המפגשים המועטים עם השחקנים במהלך עונת כדורגל, היכולת המעטה הקיימת לעסוק באמת באימון כהגדרתו המקצועית ולהנחיל דרך, אמת מקצועית ושיטה,  ובנוסף ואין דרך להתחמק מזה ויש לומר: התנאים הכספיים אותם מקצה ההתאחדות לכל מאמן לאומי מקומי שאינו ברק בכר, כל אלה מחייבים נכונות ורצון עז בלתי מתפשרים מצד המאמן, לקבל על עצמו את התפקיד. דומני שבנתונים הנוכחיים, רן בן שמעון הוא בהחלט המועמד המתאים. בהיותו שחקן, עבר רב"ש תחת שרביטם של המאמנים הלאומיים בדימוס שלמה שרף, אברהם גרנט ואלי גוטמן וינק מכל אחד מהם את הפילוסופיות שלו ודרך ראייתו את תפקיד המאמן. בן שמעון ניחן בתכונות מנהיגותיות ולא לחינם ברוב הקבוצות בהן שיחק שימש גם כקפטן. גם מבחינת הגיל (54) והניסיון שצבר כמאמן הן בישראל והן בחו"ל כשבאמתחתו כמאמן גם תואר אליפות בישראל עם עירוני קריית שמונה, מגיע רב"ש לתפקיד בנקודת זמן נכונה מבחינתו כאשר הציפיות ממנו ברמה המקצועית כבר אמרנו, הרבה פחות גבוהות מקודמו, בטח ובוודאי לאור ההגרלה הנ"ל. מה שכן מצופה מבן שמעון בקדנציה הקרובה היא להעלות חזרה את קרנה של הנבחרת בעייני הציבור, להרחיק אותה מאירועים תקשורתיים וחברתיים כאלה ואחרים ולהתמקד ביצירת תלכיד חדש המבוסס על הדור הצעיר והשאפתני של הכדורגל הישראלי ולעסוק בכדורגל נטו,  אינשאללה שיצליח.
ההצגה הטובה ביבשת
הגרלת משחקי שלב רבע הגמר בליגת האלופות, הבטיחה מראש מפגשים מסקרנים מאין כמותם שבכל עונה נתונה, חלקם לפחות היו יכולים להיות בשקט משחק הגמר עצמו.
המשחק הראשון מבין שניים בשלב הזה(בית וחוץ) שהתקיים בסנטיאגו ברנבאו במדריד, זימן את אחת מהצגות הכדורגל המדהימות שנראו ביבשת ובמפעל בעשור האחרון אם לא למעלה מכך, כאשר השתיים הנחשבות היום אולי לקבוצות הטובות ביותר ומבחינת רבים מאוהדי הכדורגל אמורות היו להיפגש רק בגמר, ריאל מדריד ומנצ'סטר סיטי, סיפקו 90 דקות של הצגה משובחת לאוהדים באצטדיון ולצופים מול המסכים, כזו שלא אפשרה להסיט את המבט ולו לרגע מהמתרחש על כר הדשא מחשש להפסד אירוע כזה או אחר והכל בקצב משחק מדהים. מה שסיפק לכל מי שצפה בחוויה החד פעמית הזו את האלמנט המכריע, היו השערים שהובקעו במשחק, כאשר 5 מהם הובקעו בבעיטות מחוץ לרחבת ה – 16 ולאחר שילובי מסירות מהירות והנעת כדור, בעיטות לחיבורים, בעיטות יעף וכל מה שביכולתו של משחק כדורגל אחד להציע. הכדורגל אותו משחקות שתי הקבוצות תחת שרביטם של שניים מגדולי המאמנים בעולם, קרלו אנצ'לוטי של מדריד ופפ גווארדיולה של סיטי, מצית את הדמיון וגורם למי שצופה בו להבין מדוע אנחנו כל כך אוהבים את המשחק הזה. קשה לחכות עד למשחק הגומלין שיכריע את זהות המעפילה לחצי הגמר. ההיסטוריה של הכדורגל אמנם רצופה במקרים לא מעטים במשך השנים של קבוצות "גלקטיקוס" כולל אחת של הבלאנקוס עצמם, שלבסוף לא מיצו את מכלול הציפיות שתלו בהן אך המחשבה על קו קדמי מדרידאי אפשרי הכולל את אמבפה, ויניסיוס, רודריגו, אנדריק ובלינגהאם, מבהילה במובן החיובי של מפלצתיות הסגל הפוטנציאלי הזה לשנים הבאות. נחיה ונראה.
הם פשוט לא לומדים
אם חשבנו ולו לרגע, שאירועי השביעי באוקטובר והשנה הקודמת להם מבחינת הנעשה ברחובות, הקיטוב בחברה הישראלית והשתוללותה והתגברותה של האלימות, יגרמו להפקת לקחים כלשהי בעולם הספורט, באו שני האירועים בהיכל קבוצת שלמה, אולמה הביתי של הפועל תל אביב בכדורסל, אודותם כבר נכתב בטור זה והוכיחו לנו שמחשבות אינן מייצרות מציאות, הנהפוכו. לו חשב מישהו בעולם הכדורסל הישראלי, שבעקבות הפגיעה הקשה באוהד הפועל חיפה והענישה כנגד הפועל ת"א, במסגרתה נסגר אולמה הביתי לחודש ימים, תורם גבה או שתיים ובהתאם תונמך להבה או שתיים בקרב כל הגורמים העוטפים את הענף, קבלנו השבוע שוב את ההוכחה שהנגע פשה לא רק בקרב אוהדי הקבוצות אלא גם בקרב קברניטי הקבוצות. בתום משחק הליגה בין שתיים מהקבוצות הנאבקות על המקום השלישי לקראת סיום הליגה הסדירה ופתיחת משחקי הפלייאוף העליון, הפועל חולון שאירחה בהיכל טוטו חולון את מכבי ר"ג, ההפתעה הנעימה והמרעננת הרשמית של ליגת הכדורסל, בו ניצחה האורחת בהפרש נקודה אחת שנקלעה מקו העונשין שתי שניות לסיום המשחק, החליטו יושבי הראש של שני המועדונים, איתן לנציאנו החולוני וחן שניידרמן הרמת גני, להוכיח שגם הם יכולים והתעמתו ביניהם בצורה מבישה שאינה מוסיפה כבוד לאיש ורק מוכיחה עד כמה המצב עגום, הכל תוך חילופי צעקות והטחות האשמות מהאשמות שונות. החמור יותר הוא המרכיב המשותף לכל המקרים האלימים אותם חווה הענף לאחרונה והוא, פריצת אוהדים ואנשים שלא אמורים להיות בשדה משחק אל הפרקט והיכולת שלהם להגיע לכדי קירבה ממשית לשחקנים ובעלי תפקידים מבלי שמאבטחים וסדרנים האמורים להיות אמונים על הבטחת ואבטחת הסדר הציבורי מונעים זאת בעדם. כמאמר התלמוד הבבלי במסכת מועד קטן: "אם בארזים נפלה שלהבת — מה יעשו איזובי קיר?" מה לנו כי נלין על אוהדי הקבוצות בעוד יושבי הראש לא מצליחים להתאפק ונגררים להתנהגות מבישה ולא ראויה שכזו.
לא נפסיק, ונמשיך לקרוא לכל קברניטי הענף ולכל ציבור מקבלי ההחלטות בספורט הישראלי, החל בשר התרבות והספורט(כן כן, תרבות וספורט, שילוב בלתי אפשרי בספורט בישראלי), עבור דרך יו"ר האיגוד ויו"ר המנהלת ועד לנציגי התקשורת, ההנהלות והמועדונים: למה עוד אנו נדרשים להמתין? כמאמר "הקוף" בתכנית הספורט היומית: "אתם מחכים לגופה" ???