ספורט
"בשביל הספורט" טור דעה מאת שי מייבסקי כרוניקה ידועה מראש
ל' ניסן ה'תשפ"ד 08/05/2024
שי מייבסקי
"בשביל הספורט" טור דעה מאת שי מייבסקי
כרוניקה ידועה מראש
לשנה הבאה בישראל השפויה
קשה מאוד אם כי לא בלתי אפשרי, להילחם בסטטיסטיקה כל כך חד צדדית ולפיה בכל 19 המקרים עד לשנת 2024 בהם הגיעה סדרת פלייאוף ביורוליג למשחק חמישי, הסתיימה הסדרה בניצחון הקבוצה בעלת יתרון הביתיות. על אף העובדה שמכבי תל אביב שיחקה את כל משחקיה(פרט למשחק מול פרטיזן בלגרד בפתיחת העונה, ערב אירועי השביעי באוקטובר) בעונה האירופית המפרכת, מחוץ לביתה ואת כל אלה שבעונה הסדירה, אף ללא קהל בכלל, ואולי היה מקום לחשוב שעובדה זו תהווה הכנה לסדרת פלייאוף המשוחקת כולה מחוץ לבית, הרי שלמשחק חמישי בסדרה כמו למשחק חמישי בסדרה, יש כללים משלו, לחץ משלו ולא ניכנס כאן לענייני שיפוט, פוליטיקה ולחצים מלחצים שונים משום שבסופו של דבר, הגם שתרומתם לתוצאתה הסופית של הסדרה היתה משמעותית, הרי שלא הם מהווים את הסיבה המרכזית לחוסר ההצלחה של הקבוצה להעפיל לפיינל פור לאחר היעדרות של 10 שנים. והנקיטה בלשון של "חוסר הצלחה" היא פשוט משום שהעונה האירופית של מכבי תל אביב השנה ביורוליג היא הצלחה גדולה מאוד בהתייחס לתנאים בהם שחקה הקבוצה לאורך כל העונה. ובסופו של דבר, כאשר אין אולם ביתי עם קהל תומך והשחקן המרכזי שהוביל את הקבוצה לאורך כל העונה פצוע ולא משחק בארבעה משחקים מתוך חמשת משחקי הסדרה, כל יתר האלמנטים המשפיעים רק מהווים רעשי משנה, מרגיזים, מכוערים ומעצבנים ככל שיהיו. גם רכזה הנפלא של פנאתינייקוס, קוסטאס סלוקאס הודה בהגינותו בסיום הסדרה שלו היתה מכבי תל אביב מארחת את משחקיה בתל אביב, יש להניח שהדברים היו נראים אחרת ואין צורך להכביר במילים: בכושרה הנוכחי של הקבוצה עם 10,000 צופים ביציעים וווייד בולדווין אחד על הפרקט, מכבי תל אביב היתה מעפילה לפיינל פור. ניסיון במעמדים כאלה הוא דבר נרכש וככל שהנהלת המועדון והצוות המקצועי(בתקווה שמישהו יתעורר שם ויחתום כבר עם עודד קטש על חוזה חדש ארוך טווח) ישכילו לשמור על הקיים (עד כמה שחוסר הוודאות הביטחונית והכלכלית לגבי העונה הבאה גדול) עם תיקונים בעמדות הנכונות ולא להיפרד שוב משחקנים עם פוטנציאל מוכח להמשיך ולהתקדם, לאחר עונה אחת(לדוגמא קינן אוואנס, כריס ג'ונס ועוד), הרי שבאם תחזור הקבוצה לארח בביתה ותוכל לשמור על רוב הסגל ועל ההמשכיות, יש לצפות שתשוב להתמודד על הגעה לפיינל פור גם בשנה הבאה. מן המפורסמות בשבועות האחרונים היא עובדת היות חצי מקבוצות היורוליג במרדף אחר סנטר הקבוצה ג'וש ניבו שאין חולק לגבי ההתקדמות המטאורית שהוא עשה השנה תחת המאמן קטש ובוודאי לגבי תרומתו המשמעותית להצלחתה של הקבוצה. בתקווה גדולה שהמצב הביטחוני יאפשר זאת ושחקנים לא יחששו לשחק בישראל והקבוצה תוכל לשוב ולארח בהיכל מנורה מבטחים, אני הקטן הייתי עושה הכל מבחינה כלכלית על מנת להשאיר את ניבו במועדון גם במחיר של הבאת התקציב הדרוש משחרור לורנזו בראון שמצבו הפיזי לעוד עונה כזאת של 80 משחקים ומעלה מוטל בספק, כמו גם יכולתו המנהיגותית הדרושה על מנת להצעיד קבוצה לפיינל פור.
למי יש יותר ניסיון בקרב חסרי הניסיון
סיום הפלייאוף העליון בליגת העל בכדורגל מלווה במתח גדול בקרב כלל אוהדי הכדורגל בארץ ובקרב אוהדי הקבוצות המעורבות בפרט וזאת יש להדגיש בחוסר הלימה מוחלט לרמת הכדורגל שהפגינו שתי הקבוצות ברוב שלבי העונה. וכאילו בתוך תחושת דז'ה-וו ובמין כרוניקה ידועה מראש, הולך הפער ומצטמצם לו שוב ועומד על 5 נקודות, ערב משחק העונה ששיש להניח ברמה די גבוהה של סבירות, שניצחון בו של אחת משתי המתמודדות על התואר, גם יביא לה אותו בסיום העונה. אמנם נכון שבמקרה של ניצחון ירוק, עדיין תוביל מכבי תל אביב את הטבלה בפער של שתי נקודות עם יחס שערים נחות, אולם דומני שלא צריך להיות גאון כדורגל גדול כדי להבין שהלחץ יעשה את שלו ורמת הכדורגל אותה מציגה הקבוצה בשבועות האחרונים לא תספיק לה. מעניין מאוד לבחון את התפקוד של שני המאמנים המובילים לראשונה בקריירה קבוצות בוגרות הנאבקות על התואר כאשר מצד אחד ניצב מסאי דגו מאמנה של מכבי חיפה שלמין ההודעה על סיום הקדנציה הקצרה והנוכחית שלו במועדון נראה שאולי בהפוך על הפוך, הוקל לו וקבוצתו חזרה להפגין יכולת מרשימה, במיוחד במשחק ההתקפה ומשחקת כדורגל ממושמע ויש לומר גם מהנה כאשר השורה התחתונה מאוד ברורה: לדגו כשלעצמו אין הרבה מה להפסיד. במקרה של אליפות רביעית ברציפות למועדון, הרי שתואר יקיר הכרמל יונח על כתפיו בצדק רב גם אם בעונה הבאה הוא יאמן במועדון אחר, ובמקרה של אליפות צהובה, הרי שאת כל מה שעשה דגו השנה במועדון, לא ניתן לקחת ממנו. מנגד, משחקת קבוצתו של רובי קין, חלוץ העבר האגדי של נבחרת אירלנד שעדיין רואה עצמו מועמד טבעי לאמנה, בלחץ רב, בפיזור דעת ותוך הפגנת משחק הגנה חלש, סופגת שערים ומשחקת לרגליה של יריבתה לכתר. לקין יש הרבה מאוד מה להוכיח ויש לו בדיוק עוד צ'אנס אחד לעשות זאת במשחק על עונה שלמה ואולי גם על המשך הקריירה שלו. רוב קבוצות הליגה, הן בפלייאוף העליון והן בתחתון מוכיחות העונה בגרות מרשימה ומשחקות כדי לנצח גם כאשר אולי "אין להן על מה לשחק". מאמן שלא הבין ערב משחק הליגה מול בני סכנין שהיריבה מגיעה כדי לשחק בעיקר על הכבוד שלה ושל אוהדיה, במיוחד לאור אירועי המשחק הקודם בין השתיים ולא הכין את קבוצתו כראוי, נמצא בבעיה. דווקא מול מכבי חיפה שתיתן לשחק ושיש להניח שתשחק כדי לנצח משום שתוצאת תיקו לא תהיה טובה עבורה, יכול קין להוכיח שלמד את הלקחים מהמפגשים הקודמים מול החיפאים ולהגיע מוכן ואולי גם לשלוף איזה שפן מהשרוול מכיוון שבלי השחקן הכי טוב שלו העונה, פליסיו מילסון, זה הולך להיות יותר קשה מקשה. עם בתי המשפט ובלעדיהם, לאחר שירדו וחזרו נקודות, בסופו של דבר אוהדי הכדורגל מקבלים את מה שקיוו לו: הכרעה על כר הדשא. ושהטובה תוכתר.
מה התכלית? לנצח!
אינני מכיר רבים שהימרו על בורוסיה דורטמונד מגרמניה כפינאליסטית במשחק גמר ליגת האלופות של העונה הנוכחית, ומי יודע, אולי גם כמנצחת, בוודאי לא טרם תחילת המשחקים. הגם שאת שלב הבתים סיימה דורטמונד במקום הראשון לפני יריבתה בחצי הגמר, פאריז סן - ז'רמן, עדיין ראו רבים דווקא במי שסיימה שניה את הבית, האלופה הצרפתית, כבעלת סיכוי טוב יותר להגיע לשלבים המאוחרים של המפעל. אך בספורט כמו בספורט ואין יפה יותר מהרומנטיקה של הכדורגל, מחשבות לחוד ומציאות לחוד. הרי לאורך כל השנים אנו גדלים לצד אחת מקלישאות הכדורגל המפורסמות הקובעת ש "כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף הגרמנים מנצחים".
קלישאה או לא, זה בדיוק מה שקרה. התכליתיות הגרמנית, המשחק המסודר, המשמעת הטקטית, ובמילה אחת: הייקיות הגרמנית, הביאו לכך שבתום שני משחקים שבהם בעטו הצרפתים כמעט 50 פעם לשער היריבה כאשר רק במשחק הביתי בפאריז הם פגשו את הקורה והמשקוף 5 פעמים, דווקא היריבה הגרמנית עם המשחק המסודר והממושמע, מצאה את הרשת פעמיים, אחת בכל משחק, תוך ניצול של כיסוי כושל של הקישור וההגנה הצרפתיים והעפילה לגמר השלישי בתולדותיה. והפריזאים? זה פשוט לא הולך להם. כמות המזומנים ששייח' נאסר אל-ח'ליפי שפך ושופך שם במרוצת השנים במסגרת המרדף הבלתי נגמר של המועדון להשיג את התואר המבוקש, עולה על כל דמיון אך תוצאות אין. הגם שהודעה רשמית טרם יצאה, כנראה שחלוץ הקבוצה והסמל שלה בשנים האחרונות קיליאן אמבפה, ינסה להשיג את התואר הנכסף במדי אלופה מוכחת ובעלת ניסיון בתחום, ריאל מדריד. ככל הידוע, מאמן הקבוצה, הספרדי לואיס אנריקה, יישאר על הקווים גם בעונה הבאה ואולי לאחר שכל הניסיונות להשגת התואר הנכסף באמצעות מסי, ניימאר ואמבפה לא עלו יפה, בניה מחדש והחלפת דיסקט דווקא יובילו את המועדון להשיג את המטרה סוף סוף. אולי.
תגובות
הוסף תגובה
הוסף תגובה
כרוניקה ידועה מראש
לשנה הבאה בישראל השפויה
קשה מאוד אם כי לא בלתי אפשרי, להילחם בסטטיסטיקה כל כך חד צדדית ולפיה בכל 19 המקרים עד לשנת 2024 בהם הגיעה סדרת פלייאוף ביורוליג למשחק חמישי, הסתיימה הסדרה בניצחון הקבוצה בעלת יתרון הביתיות. על אף העובדה שמכבי תל אביב שיחקה את כל משחקיה(פרט למשחק מול פרטיזן בלגרד בפתיחת העונה, ערב אירועי השביעי באוקטובר) בעונה האירופית המפרכת, מחוץ לביתה ואת כל אלה שבעונה הסדירה, אף ללא קהל בכלל, ואולי היה מקום לחשוב שעובדה זו תהווה הכנה לסדרת פלייאוף המשוחקת כולה מחוץ לבית, הרי שלמשחק חמישי בסדרה כמו למשחק חמישי בסדרה, יש כללים משלו, לחץ משלו ולא ניכנס כאן לענייני שיפוט, פוליטיקה ולחצים מלחצים שונים משום שבסופו של דבר, הגם שתרומתם לתוצאתה הסופית של הסדרה היתה משמעותית, הרי שלא הם מהווים את הסיבה המרכזית לחוסר ההצלחה של הקבוצה להעפיל לפיינל פור לאחר היעדרות של 10 שנים. והנקיטה בלשון של "חוסר הצלחה" היא פשוט משום שהעונה האירופית של מכבי תל אביב השנה ביורוליג היא הצלחה גדולה מאוד בהתייחס לתנאים בהם שחקה הקבוצה לאורך כל העונה. ובסופו של דבר, כאשר אין אולם ביתי עם קהל תומך והשחקן המרכזי שהוביל את הקבוצה לאורך כל העונה פצוע ולא משחק בארבעה משחקים מתוך חמשת משחקי הסדרה, כל יתר האלמנטים המשפיעים רק מהווים רעשי משנה, מרגיזים, מכוערים ומעצבנים ככל שיהיו. גם רכזה הנפלא של פנאתינייקוס, קוסטאס סלוקאס הודה בהגינותו בסיום הסדרה שלו היתה מכבי תל אביב מארחת את משחקיה בתל אביב, יש להניח שהדברים היו נראים אחרת ואין צורך להכביר במילים: בכושרה הנוכחי של הקבוצה עם 10,000 צופים ביציעים וווייד בולדווין אחד על הפרקט, מכבי תל אביב היתה מעפילה לפיינל פור. ניסיון במעמדים כאלה הוא דבר נרכש וככל שהנהלת המועדון והצוות המקצועי(בתקווה שמישהו יתעורר שם ויחתום כבר עם עודד קטש על חוזה חדש ארוך טווח) ישכילו לשמור על הקיים (עד כמה שחוסר הוודאות הביטחונית והכלכלית לגבי העונה הבאה גדול) עם תיקונים בעמדות הנכונות ולא להיפרד שוב משחקנים עם פוטנציאל מוכח להמשיך ולהתקדם, לאחר עונה אחת(לדוגמא קינן אוואנס, כריס ג'ונס ועוד), הרי שבאם תחזור הקבוצה לארח בביתה ותוכל לשמור על רוב הסגל ועל ההמשכיות, יש לצפות שתשוב להתמודד על הגעה לפיינל פור גם בשנה הבאה. מן המפורסמות בשבועות האחרונים היא עובדת היות חצי מקבוצות היורוליג במרדף אחר סנטר הקבוצה ג'וש ניבו שאין חולק לגבי ההתקדמות המטאורית שהוא עשה השנה תחת המאמן קטש ובוודאי לגבי תרומתו המשמעותית להצלחתה של הקבוצה. בתקווה גדולה שהמצב הביטחוני יאפשר זאת ושחקנים לא יחששו לשחק בישראל והקבוצה תוכל לשוב ולארח בהיכל מנורה מבטחים, אני הקטן הייתי עושה הכל מבחינה כלכלית על מנת להשאיר את ניבו במועדון גם במחיר של הבאת התקציב הדרוש משחרור לורנזו בראון שמצבו הפיזי לעוד עונה כזאת של 80 משחקים ומעלה מוטל בספק, כמו גם יכולתו המנהיגותית הדרושה על מנת להצעיד קבוצה לפיינל פור.
למי יש יותר ניסיון בקרב חסרי הניסיון
סיום הפלייאוף העליון בליגת העל בכדורגל מלווה במתח גדול בקרב כלל אוהדי הכדורגל בארץ ובקרב אוהדי הקבוצות המעורבות בפרט וזאת יש להדגיש בחוסר הלימה מוחלט לרמת הכדורגל שהפגינו שתי הקבוצות ברוב שלבי העונה. וכאילו בתוך תחושת דז'ה-וו ובמין כרוניקה ידועה מראש, הולך הפער ומצטמצם לו שוב ועומד על 5 נקודות, ערב משחק העונה ששיש להניח ברמה די גבוהה של סבירות, שניצחון בו של אחת משתי המתמודדות על התואר, גם יביא לה אותו בסיום העונה. אמנם נכון שבמקרה של ניצחון ירוק, עדיין תוביל מכבי תל אביב את הטבלה בפער של שתי נקודות עם יחס שערים נחות, אולם דומני שלא צריך להיות גאון כדורגל גדול כדי להבין שהלחץ יעשה את שלו ורמת הכדורגל אותה מציגה הקבוצה בשבועות האחרונים לא תספיק לה. מעניין מאוד לבחון את התפקוד של שני המאמנים המובילים לראשונה בקריירה קבוצות בוגרות הנאבקות על התואר כאשר מצד אחד ניצב מסאי דגו מאמנה של מכבי חיפה שלמין ההודעה על סיום הקדנציה הקצרה והנוכחית שלו במועדון נראה שאולי בהפוך על הפוך, הוקל לו וקבוצתו חזרה להפגין יכולת מרשימה, במיוחד במשחק ההתקפה ומשחקת כדורגל ממושמע ויש לומר גם מהנה כאשר השורה התחתונה מאוד ברורה: לדגו כשלעצמו אין הרבה מה להפסיד. במקרה של אליפות רביעית ברציפות למועדון, הרי שתואר יקיר הכרמל יונח על כתפיו בצדק רב גם אם בעונה הבאה הוא יאמן במועדון אחר, ובמקרה של אליפות צהובה, הרי שאת כל מה שעשה דגו השנה במועדון, לא ניתן לקחת ממנו. מנגד, משחקת קבוצתו של רובי קין, חלוץ העבר האגדי של נבחרת אירלנד שעדיין רואה עצמו מועמד טבעי לאמנה, בלחץ רב, בפיזור דעת ותוך הפגנת משחק הגנה חלש, סופגת שערים ומשחקת לרגליה של יריבתה לכתר. לקין יש הרבה מאוד מה להוכיח ויש לו בדיוק עוד צ'אנס אחד לעשות זאת במשחק על עונה שלמה ואולי גם על המשך הקריירה שלו. רוב קבוצות הליגה, הן בפלייאוף העליון והן בתחתון מוכיחות העונה בגרות מרשימה ומשחקות כדי לנצח גם כאשר אולי "אין להן על מה לשחק". מאמן שלא הבין ערב משחק הליגה מול בני סכנין שהיריבה מגיעה כדי לשחק בעיקר על הכבוד שלה ושל אוהדיה, במיוחד לאור אירועי המשחק הקודם בין השתיים ולא הכין את קבוצתו כראוי, נמצא בבעיה. דווקא מול מכבי חיפה שתיתן לשחק ושיש להניח שתשחק כדי לנצח משום שתוצאת תיקו לא תהיה טובה עבורה, יכול קין להוכיח שלמד את הלקחים מהמפגשים הקודמים מול החיפאים ולהגיע מוכן ואולי גם לשלוף איזה שפן מהשרוול מכיוון שבלי השחקן הכי טוב שלו העונה, פליסיו מילסון, זה הולך להיות יותר קשה מקשה. עם בתי המשפט ובלעדיהם, לאחר שירדו וחזרו נקודות, בסופו של דבר אוהדי הכדורגל מקבלים את מה שקיוו לו: הכרעה על כר הדשא. ושהטובה תוכתר.
מה התכלית? לנצח!
אינני מכיר רבים שהימרו על בורוסיה דורטמונד מגרמניה כפינאליסטית במשחק גמר ליגת האלופות של העונה הנוכחית, ומי יודע, אולי גם כמנצחת, בוודאי לא טרם תחילת המשחקים. הגם שאת שלב הבתים סיימה דורטמונד במקום הראשון לפני יריבתה בחצי הגמר, פאריז סן - ז'רמן, עדיין ראו רבים דווקא במי שסיימה שניה את הבית, האלופה הצרפתית, כבעלת סיכוי טוב יותר להגיע לשלבים המאוחרים של המפעל. אך בספורט כמו בספורט ואין יפה יותר מהרומנטיקה של הכדורגל, מחשבות לחוד ומציאות לחוד. הרי לאורך כל השנים אנו גדלים לצד אחת מקלישאות הכדורגל המפורסמות הקובעת ש "כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף הגרמנים מנצחים".
קלישאה או לא, זה בדיוק מה שקרה. התכליתיות הגרמנית, המשחק המסודר, המשמעת הטקטית, ובמילה אחת: הייקיות הגרמנית, הביאו לכך שבתום שני משחקים שבהם בעטו הצרפתים כמעט 50 פעם לשער היריבה כאשר רק במשחק הביתי בפאריז הם פגשו את הקורה והמשקוף 5 פעמים, דווקא היריבה הגרמנית עם המשחק המסודר והממושמע, מצאה את הרשת פעמיים, אחת בכל משחק, תוך ניצול של כיסוי כושל של הקישור וההגנה הצרפתיים והעפילה לגמר השלישי בתולדותיה. והפריזאים? זה פשוט לא הולך להם. כמות המזומנים ששייח' נאסר אל-ח'ליפי שפך ושופך שם במרוצת השנים במסגרת המרדף הבלתי נגמר של המועדון להשיג את התואר המבוקש, עולה על כל דמיון אך תוצאות אין. הגם שהודעה רשמית טרם יצאה, כנראה שחלוץ הקבוצה והסמל שלה בשנים האחרונות קיליאן אמבפה, ינסה להשיג את התואר הנכסף במדי אלופה מוכחת ובעלת ניסיון בתחום, ריאל מדריד. ככל הידוע, מאמן הקבוצה, הספרדי לואיס אנריקה, יישאר על הקווים גם בעונה הבאה ואולי לאחר שכל הניסיונות להשגת התואר הנכסף באמצעות מסי, ניימאר ואמבפה לא עלו יפה, בניה מחדש והחלפת דיסקט דווקא יובילו את המועדון להשיג את המטרה סוף סוף. אולי.
תגובות
הוסף תגובה
הוסף תגובה