מיותר להכביר מילים על החומרה שבתקיפת חיילי צה"ל בידי יהודים מלידה, שמעשיהם מבזים את היהדות. אין במילון די מילים כדי להביע סלידה מהצתת רכוש צבאי בידי אותם צעירים עבריינים מנוולים (כן, מנוולים, גם אם לראשיהם כיפה סרוגה בגודל זה או אחר, פתיל תכלת המבצבץ מחולצותיהם וכד'). אין כוח כבר להסביר עד כמה פעולות כאלה פוגעות בהתיישבות היהודית המבורכת ביו"ש, כלל ופרט, ועד כמה היא גורמת לחילול שם השם ולהעמקת השנאה בעם. די, נמאס. מתבקשת יד חזקה, כמה שרק אפשר, כלפי אותם פורעים. לתפוס אותם ולהעמידם לדין, בלי שפוליטיקאים יחפשו תרגילים איך להוציא אותם עם הנחות. לקח לסמוטריץ', לבן גביר ולנתניהו כמה שעות עד שהוציאו גינוי לפורעים האלה ואף קראו להעמידם לדין. טוב מאוחר מאשר בכלל לא.
ואחרי שאמרנו את זה, נעלה שתי נקודות נוספות, קשורות. האחת: בתקשורת הכללית, איך לא, מהדורות החדשות שסיקרו את ההתפרעויות האלה של הפורעים חזרו ואמרו "מתנחלים ביו"ש" או "מתיישבים בגדה" התעמתו עם החיילים וכד'. אז, לא. ביו"ש כחצי מיליון יהודים. 99.9999% מלח הארץ. שומרי חוק קלה כבחמורה. שיעור התייצבות למילואים הכי גבוה בארץ, הכל. הפורעים האלה זה לא הם. זה לא המתיישבים ביו"ש. במקרה, או שלא במקרה, הנער בן ה-14 שנפצע מירי הגיע למקום מבית שאן עם חבורה משועממת שבאה לשם ליצור פרובוקציות. לא מקומיים ברובם. וגם אם יש מעטים מהם שהוריהם ביו"ש, זה עדיין לא 'מתיישבים ביו"ש'. אז אם התקשורת רוצה להציג עצמה כאובייקטיבית, לפחות שתשתמש בהגדרות הנכונות.
הנקודה השנייה: לאחר שגינינו בכל פה, ולאחר שאמרנו כי יש לתפוס את הפורעים האלה ולהעמידם לדין ללא כל הנחות ותרגילים, שוב צצה ועולה שאלת הטיפול בנוער הגבעות המנותק. בסך הכל, מרביתם הם כאלה שנשרו מכל המסגרות – בתי הספר, הרבנים, חלקם מסוכסכים גם עם הוריהם. בקיצור, חבר'ה שמחפשים את עצמם, מחפשים היכן לפרוק את האנרגיות שבהם, מתריסים, חלקם חדורי אידיאולוגיה שלא תמיד יודעים להציב גבולות. ההורים, רבנים, ראשי ההתיישבות ומוסדות החינוך ניסו, ולא עלה בידם. המדינה לא יכולה להרים ידיים, שכן היא וכולנו נשלם על זה בריבית דריבית. שר הביטחון, ישראל כ"ץ, החליט לפני כשלושה חודשים שלא להפעיל יותר את הכלי החשוב שהיה בידי השב"כ – מעצר מינהלי – ליהודים, גם אם יש מידע לגביהם שהם מתכננים לעשות בלגן. סמוטריץ', בן גביר ואחרים שיבחו אותו על ההחלטה הזו, למרות שגורמי ביטחון, ובכללם כמובן השב"כ, דרשו שניתן יהיה להשתמש בכלי היעיל הזה. מי יודע, אולי הפיגוע במתקן הביטחוני כאמור יכול היה להימנע לו היו עוצרים מראש כמה מועמדים לפורענות.
ביום שני השבוע קיים שר הביטחון התייעצות עם אלוף הפיקוד בלוט ועם קצין משטרה בכיר ביו"ש, ושוב הוחלט שלא להחזיר את המעצר המינהלי. בתום הפגישה נמסר: "יש להפעיל את כוחות השיטור כדי לטפל בתופעה. הדבר העיקרי הוא הצורך באכיפה משטרתית משמעותית, כפי שמקובל בכל מקום אחר״. סוכם להקים גוף משותף בראשות המשטרה, בשיתוף עם צה״ל ושב״כ, שירכז את הטיפול בנושא. אשרי המאמין.
כזכור, כ"ץ הודיע בזמנו גם על העמדת פרויקטור לנושא נוער הגבעות, אדם עם רזומה שנראה מתאים לכך. ככל הידוע, חלפו כמה שבועות מאז הוחלט על מינויו. לא שמענו שהחל להניע את הגלגלים. יפה שעה אחת קודם. חופשת הקיץ החלה, ואם לא נציב את הסכר כאן ועכשיו, נערות ונערים תמימים נוספים עלולים להידבק בחיידק זה של 'אקשן' בלילות יו"ש.
ביום שני נמסר כי כוחות הביטחון החלו באכיפת צווי הריסה לכמה מבנים במאחז הלא חוקי "בעל חצור" שבבנימין. מהמאחז הזה יצאו בשבוע שעבר מתפרעים ושרפו את כפר מאליכ. כמו כן, האלימות נגד כוחות צה"ל ביום שישי בערב החלה בעקבות כוח שהגיע לאכוף צו שטח צבאי סגור במקום.
ונקודה לסיום: המג"ד שהותקף ביום שישי שעבר בשטח, אחד שעשה כבר קרוב ל-500 ימי מילואים, אמר בשטח כי נוכח ההתגרויות של פורעי חוק ביו"ש, הגדוד נאלץ להקדיש 90% מהזמן להתמודדות מול החבורות האלה, במקום להתמקד במשימת השמירה על ביטחון התושבים ביו"ש מפני טרור פלשתיני. נכון שבשעת כתיבת הידיעה נבדקות הטענות גם כלפי המג"ד, אבל בתכל'ס, חייבים לעצור את ההשתוללות של המטורללים האלה.
 
Don't
אני יודע שזו ציפייה מוגזמת, אבל בעיניים שלי, ראוי ומכובד היה לו ראש הממשלה בנימין נתניהו, בתגובה לציוץ של הנשיא טראמפ על משפט נתניהו, היה מתקשר אליו, מודה לו מאוד על יוזמתו ועל החברות ביניהם, אבל מסביר לו עד כמה שיטת המשפט והממשל כאן שונה מזו שבארה"ב, ולא נכון להעמיד את השופטים ואת המדינה כאן במצב כזה, כמעין מדינת חסות שלו. אבל כאמור, מוגזם לצפות זאת מנתניהו, מה גם שלית מאן דפליג, שמישהו מטעמו 'שתל' לנשיא טראמפ את הציוץ.
לעצם העניין, במדינה נורמלית, ובמצב לא נורמלי כמו זה שהמדינה נמצאת בו בתקופה האחרונה, לענ"ד בהחלט יש מקום לשחרר את ראש הממשלה מהתייצבות מעיקה בבית משפט, כשראשו אכן אמור להיות פנוי לסוגיות כה חשובות לעתיד המדינה. גם העובדה שלפני שנתיים, כשהיה לו נוח להעיד בחקירה מטעם ההגנה, נתניהו הכריז בחגיגיות כי ביכולתו גם לנהל את המדינה וגם לקיים את המשפט, לא חשובה בעיניי, שכן מאז 7 באוקטובר אמות הסיפים נעו וזעו, ואת הכל יש למדוד בראי המציאות החדשה. ונכון, גם אם סביר שנתניהו מבצע את תרגילי ההתחמקות שלו מלהופיע לחקירה הנגדית, שיכולה להיות מאוד לא נעימה לו (ולנו), כדי שלא להיות מובך שם ושקלונו (אם היה) לא ייחשף, איננו מטומטמים. ברור כי הדחייה בת שבועיים שביקש לא הייתה סוף פסוק, כיוון שבדיוק אז נכנסים לפגרת הקיץ – מה שאומר דחייה של כמה חודשים. לטעמי, יכלו השופטים לקבל את הבקשה ולקבוע דיונים ב... פגרה (ומה יקרה? בין כה וכה המשפט יארך כמה שנים, אם לא תהיה עסקת טיעון או חנינה).
אין ספק כי התערבות טראמפ בעניין לא הוסיפה גם לנתניהו. אין ספק כי היענות השופטים בשלב הזה לדחייה של שבוע לא באה בעקבות פנייתו של טראמפ, אלא בגלל מה ששמעו מראש אמ"ן ומראש המל"ל. לא מן הנמנע כי לו הבקשה הראשונה של סנגוריו של נתניהו לדחייה הייתה מנומקת ולא סתומה, היו השופטים נענים גם לה.
למרות זאת, ואף על פי כן, לענ"ד חשוב לכולנו, אזרחי המדינה הזו, שבימים טרופים אלה יהיה ראש הממשלה בכשירות של 100%, בפניות של 100% לסוגיות הבוערות, בלא שיצטרך לחשוב על הסוגיות המשפטיות.
בשורה התחתונה: עברנו טראומה ב-7 באוקטובר, אנחנו בלחימה בעזה עוד מעט שנתיים, עברנו מערכה מוצלחת מול איראן, נראה שאנחנו עומדים בפתחם של הסכמים מדיניים שיכולנו רק לחלום על שכמותם. בעיניים שלי, מיצינו (כבר מזמן) את משפטי נתניהו. אני מבין שאי אפשר להכריז: סוגרים, וזהו. חייב להיות איזשהו מהלך עם נראות טובה, שכולם יוכלו לחיות איתו איכשהו – גם הביביסטים וגם הרלביסטים, ובעיקר כל אחד ואחד מהישראלים. זו יכולה להיות עסקת טיעון, חנינה, או שמישהו (הנשיא?) ימציא את הגלגל מחדש. בהרגשה, עד ראש השנה בנימין נתניהו משתתף בטקס רב רושם על מדשאות הבית הלבן, מימינו טראמפ, משמאלו מנהיג ערב הסעודית, ליד השולחן ראשי עוד כמה מדינות מוסלמיות, קמפ-דיוויד במהדורת 2025. כשיחזור מאותו טקס ארצה, למרגלות כבש מטוס 'כנף ציון', יחבק אותו נשיא המדינה ויכניס לכיסו את ההסכם המקובל לסיום סאגת משפטו. אכי"ר.
 
במקום לטייל בנחלים
חופשת 'בין הזמנים' של הישיבות בפתח. שלושה שבועות שבין י"ז בתמוז לט' באב. ובחלומי, ראיתי את נציגי הישיבות הקדושות יושבים עם מנכ"לי משרדי הבריאות, הרווחה, החינוך, הממונים על שיקום המפונים, ועוד. ובחלומי הם מתאמים התנדבות רבתי של התלמידים בזמן חופשת 'בין הזמנים', במגוון צרכים דחופים של המדינה, כשהמתנדבים יהיו על 'מדי הישיבה' (חולצה לבנה, הכל כרגיל), מתנדבים קבוצות-קבוצות בכל מקום שנמצא נדרש וראוי ואינו פרוץ לענייני צניעות, חלילה (גם סיוע בפינוי הריסות מתאים). בקיצור, השתתפות רשמית במאמץ המלחמתי. מאסה של רבבות צעירים חסונים מתנדבים במשך 10-15 ימים יכולה לחולל פלאות.
לעומת הפנטזיה דלעיל, הצפת הכבישים, הנחלים וחופי הים בצעירים חרדים בתקופת בין הזמנים, כשרבבות מקבילים שלהם שכל 'חטאם' הוא שאינם חרדים מגינים על המדינה הזו, מרוחקים ממשפחותיהם – לדעתי, היא עוול וסיבוב אצבע בעיניים של הלוחמים. הצעירים והמילואימניקים. כמה קרדיט היו יכולות הישיבות לקבל לו היו נוקטות צעד כזה, אפילו ממני. מה שבטוח – טרמפ לצפון, ה'נופשים' האלה ממני לא יקבלו.
 
עד שלא נגמר
עם כל הכבוד לצפירות ההרגעה מהמלחמה מול איראן ועם כל הכבוד לאווירת ה'מאחורינו' שפשטה במחוזותינו, אני מציע להמשיך לתחזק את הממ"ד. להלן ציטוט מהשבוע של גורם בכיר: רפאל גרוסי, ראש הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית, בראיון לרשת CBS: "היכולות של איראן עדיין שם. הם יכולים, בתוך חודשים, להמשיך להעשיר אורניום עם כמה צנטריפוגות. לא ניתן לטעון שהכל נעלם ולא נותר דבר". בעיניים שלי, עם כל הכבוד להסדר שהדוד טרמאפ מתכוון להנחית עלינו (בין אם נאהב כל סעיף בו, ואף אם לא את כולו נאהב), לכולם ברור שאם ישראל תזהה חידוש מאמצים של איראן בתחום הגרעין, ומאמצים דיפלומטיים לעצור את זה לא יישאו פרי, בחורינו הטובים, במקרה זה הטייסים, יחזרו לעשות את הדרך הארוכה לאיראן ולהראות להם שוב את היד החזקה של ישראל. לכן, לא נגמר עד שלא נגמר. אם בכלל ייגמר.
כך באיראן, וגם בגזרת עזה כלל לא בטוח שרואים את הסוף. עפ"י פרסומים, הצבא הודיע לממשלה כי הוא קרוב מאוד לסיום המשימה שהוטלה עליו, ומצפה להנחיות. במקביל, הרושם הוא כי נערכים למתקפת מחץ על מה שעוד נשאר שם, רגע לפני שישראל תיאלץ כנראה לצאת משם במסגרת הסדר כלשהו שיחזיר חטופים. בתחילת השבוע נהרג בעזה סמל ישראל נתן רוזנפלד ז"ל מרעננה, לוחם בהנדסה קרבית שעלה ארצה מלונדון לפני כ-13 שנה. ישראל נתן רוזנפלד הוא ההרוג ה-880 של צה"ל במלחמה. מאז החל מבצע 'מרכבות גדעון', נהרגו לנו 30 חיילים, 16 מהם לוחמי הנדסה קרבית. מתחילת המלחמה בעזה נהרגו 80 לוחמי הנדסה קרבית! ולוואי שנהיה ראויים להם.
 
הקלפים מתערבבים
חרף חברות עמוקה ורבת שנים בין גדי איזנקוט ובני גנץ, כולל חבירה של איזנקוט לגנץ בבחירות האחרונות תחת כנפי 'המחנה הממלכתי', בחר איזנקוט לעזוב את המפלגה ואף להתפטר מהכנסת. לא חלפה אלא יממה אחת, וגם ח"כ מתן כהנא הודיע לבני גנץ על כוונתו לעזוב את 'המחנה הממלכתי' ואף לפרוש מהכנסת. אין ספק, כי הודעתם מהווה מכה פוליטית חזקה לבני גנץ, שגם הסקרים כבר לא חוזים לו גדולות. משהו בין 6 ל-10 מנדטים, לעומת 40 (!!!) מנדטים שהיו לו בסקרים אך לפני חודשים ספורים.
אין ספק, כי פרישת השניים מ'המחנה הממלכתי' תדרדר את הרשימה הזו עוד בסקרים, אולי אף אל מתחת לאחוז החסימה. נראה שמה שאמור לעניין עתה יותר הוא מה תהיינה ההתפתחויות החדשות בזירה הפוליטית. אילו 'חיבורים' חדשים יהיו, אילו רשימות חדשות יקומו, וכמובן איך אלה ישפיעו על הרשימות הוותיקות.
בהרגשה, במפגשים במקומות מסתור ובפגישות בבתי קפה נרקמים דילים בעיקר במחנה המרכז, עם קצת ימינה וקצת שמאלה. ה'מיינסטרים'. הכל פתוח. יכולה להיות רשימה אחת גדולה (לאחר שיגיעו להבנות על מיקומים או על דרך קביעת המיקומים) עם בנט, שמוביל כיום בחלק מהסקרים גם על הליכוד ובטח על האחרות, או רשימה חדשה אחת בלי בנט (נראה לי כרגע סביר יותר) אך עם הבנה איתו על היום שאחרי הבחירות.
אם לא די לנו בדרמות שאנו חווים מדי יום בהקשר המדיני ועזה, פרישת איזנקוט ובעקבותיו מתן כהנא מוסיפים לנו נופך דרמטי לשבועות הקרובים. ובעיניים שלי, מה שכן אפשר ללמוד מהפרישה של איזנקוט מבני גנץ זה היחסים הטובים, ההערכה, הפרגון שבין השניים, שהיה, הווה ונראה שיימשך גם כשדרכיהם הפוליטיות נפרדות. ולמי ששכח, נזכיר: לפני הרבה שנים הציעו לאיזנקוט, אז אלוף, להתמנות לרמטכ"ל, והוא בענוותנותו קבע: יש מישהו קודם לי – בני גנץ. וכך היה.

(הטור מופיע בעלון 'שבתון' שבת זו, פרשת 'חוקת')