לאחר שהפסטיבל המקורי נדחה בימי מבצע "שאגת הארי", באולפנת אמית ישורון בפתח תקווה קיימו השבוע את פסטיבל אביב הרביעי. ארבע מאות אורחים ואורחות השתתפו באירועי הפסטיבל, שעמד השנה תחת הכותרת "דרך אמונה בחרתי" והביא את הפרשנות האומנותית של התלמידות לתהליך האישי שעברו.
פתח את הפסטיבל ראש העיר, רמי גרינברג, שברך את התלמידות על העשייה האומנותית והוסיף "את המנגינה הזו, אי אפשר להפסיק!". בתערוכת מגמת עיצוב גרפי, בהובלת המורה עמיה הורוביץ. הציגו התלמידות את הפרויקטים שלהן והסבירו את הרציונל שעמד מאחוריהם. בתערוכה של מגמת אומנות, הציגו תלמידות המגמה את יצירתן ואיפשרו גם הצצה ליצירות מתיקי העבודות.
אוצרת התערוכה ומורת המגמה, המורה רננה כהן, עשתה עם הבנות דרך מרשימה של פיתוח כישרון — במקצועיות ובאהבה כאחד. הפסטיבל הסתיים בשתי הפקות של מגמת תיאטרון שהצליחו להצחיק ולרגש את הקהל שמילא את האודיטוריום מקצה לקצה. בנות המגמה, בהובלת המורה איילי גרין, העלו הפקות מקצועיות ומבוימות היטב, החל מהטקסטים והתלבושות, דרך פס הקול ועד התפאורה.
חן הרמן, ממגמת אומנות, שעבודתה 'אמונה שלמה' משכה תשומת לב רבה, שיתפה: "התרגשתי לראות את הדרכים המגוונות שבהן חברותי הציגו את הנושא השנתי. הייתה התייחסות לסיפורים לאומיים ואישיים כאחד, והחיים שלנו קיבלו ביטויים אומנותיים עשירים ומגוונים. זו זכות בשבילי להיות חלק ממגמת אומנות".
עבודתה של חן שילבה בין פורטרטים של חטופים והוריהם: "היצירה מבטאת את הקרבה והקשר בין ההורה לילדו וגם את הפרידה והמרחק. כל אחד מהם חווה גם התפתחות אמונית שעזרה להם להתמודד במהלך התקופה המורכבת. בין אם אמונה ותקווה בטוב ובין אם אמונה בקב״ה. ההורים האמינו כל הזמן שילדיהם יחזרו אליהם וילדיהם האמינו שיצליחו לצאת מהשבי ובזכות זה הצליחו לשרוד. האמונה של כל אחד מהם בנפרד הפכה את האמונה לשלמה".
השפעת המלחמה ניכרה גם בעבודות נוספות. יערה וגנר, יוצרת הפרויקט 'להפיץ את האור', שעוסק בהנצחת חיילים דרך המדבקות שהוציאו לזכרם, שילבה בעבודתה טכניקת חיתוך. באמצעות מגזרות נייר של מדבקות החיילים, דרכם עובר האור, מוקרנת דמותם של הנופלים במימדים גדולים יותר, ואורם הולך וגדל... זהו ביטוי אומנותי להשפעה של סיפורי הנופלים על החברה הישראלית.
רננה כהן, ממגמת עיצוב גרפי והלל בטרפלד ממגמת תיאטרון בחרו להדגיש בדבריהן את התהליך שקדם לפסטיבל: "הפסטיבל הקצר היה סיכום של תקופה ארוכה של עשייה ועבודה. שמחתי על ההזדמנות להציג לקהל הרחב את פירות ההשקעה שלנו במגמה שהפכה לנו לבית" אמרה רננה. הלל הוסיפה: "התהליך שעברנו היה ארוך, ובמשך תקופה לא ידענו אם נוכל בכלל להעלות את ההפקה. אחרי הרבה מאמצים, חזרות ואי-ודאות, הצלחנו. בסופו של דבר זכינו לתהליך עמוק אף יותר: קיבלנו יותר זמן לחזרות ולמדנו שאסור להתייאש".
ראש האולפנה, מבשרת יעקבס, מסכמת: "הנחישות של התלמידות להמשיך וליצור גם בתוך ימי המלחמה היא שחיזקה אותנו בהחלטה לקיים את הפסטיבל. רצינו לחגוג את היצירתיות, השיתוף והקהילתיות שהאולפנה מצטיינת בהם. הקהל הרב שהגיע הוכיח שוב את כוחה של אמנות לגעת בבני אדם ואת הכבוד העמוק שאנחנו והקהילה שלנו רוחשים לעשייה של הבנות".

צילום: רות ברוידא