לא, לא באתי אמש לוועידת 'הבית היהודי'. זאת ועוד. כבר לפני כחודש הודעתי לנציגיהם שימחקו אותי מהרשימות שלהם. ממועצת הסניף המקומי ומחברות במרכז. אני  מזל עקרב. מי שרימה אותי – בעיקר כשהתכוון לכך מראש, גמר איתי. לא רוצה להיות חבר שלו.
 
החברים ב'בית היהודי', בפ"ת ובארצי (ח"כ סלומיאנסקי, חה"כ שקד, המנכ"ל ניר אורבך) התחייבו בפני, ובאמצעותי בפני הציבור שלהם בפ"ת, כי ביולי האחרון יתקיימו כאן פריימריז (מה שאמור היה להיות עוד לפני הבחירות לכנסת, אך נדחה כי בנט חיפש עוגני כח בוועידה, וזרם איתם ועם רצונותיהם) להגדיל את חברי מועצת הסניף, אך לא מיניי ולא מקצתיי. אפילו לא התכוונו לקיים מה שהתחייבו. אפילו טלפון לא הרימו. אז פשוט, עם מנהיגים כאלה, לא מתאים לי. קמתי והלכתי. ותאמינו לי, הם לא חסרים לי. ומן הסתם גם לא אני להם. וגם זה בסדר.

ובכל זאת, הסקרים המחמיאים ל'בית היהודי', עושים אפילו לי טוב. למרות האכזבה הגדולה שלי מהם, כולל מהצ'יפ בנט, גם לענ"ד חשוב וטוב לציונות הדתית שתהיה לה, סוף סוף, נציגות גדולה, ושזו תהיה במוקדי ההשפעה.
 
לא, אני לא אוהב את השיטות בה נקטו בנט וחבריו בדרך לכבוש את הוועידה, לא אוהב את ההפחדות לכאורה לנציגי הציבור במקומות השונים כי אם לא יתמכו – לא יקבלו (לא הם אישית לא יקבלו אלא הם לא יקבלו אמצעים כדי להיטיב עם הציבור), לא אוהב (אבל מבין) את האמירה החד-משמעית לחברי כנסת, כי אם לא יסייעו להעביר את החוקה, יהיה מי שידאג שבקדנציה הבאה הם יראו את המליאה מיציע האורחים, לא אוהב את ההשתלטות הדורסנית הזו, אבל.
 
 אבל א': זה בנט האיש. זה אופיו. כך יעידו גם חבריו מהצבא. כוחני, משתמש וזורק (תשאלו את רז קיל, לדוגמא), אין מה להסתנוור מהחיוכים ומהצ'פחות.
 
אבל ב': זו הפוליטיקה, כאלה הם חלק גדול מאוד מהפוליטיקאים (מכל המפלגות), זה כמעט 'בילט אין' של המערכת.
 
אבל ג': מנהיג צריך שתהיה לו יכולת למשול. יכולות להיות לו כל הכוחות, כל הכישרון, כל האמצעים, כל התמיכה של גורמים מקצועיים. אבל די באיזה פוליטרוק מבית שמציק לך בסיעה שלך, מטרפד יוזמות שלך ואפילו מחבל לך ומתסיס נגדך, שאתה נאלץ לבזבז הרבה אנרגיות בעימות מולו ואינך יכול להתפנות כל כולך לעניינים הרציניים. והאמינו לי, גם אצלנו יש מציקנים כאלה. אז אני לא יודע אם הסמכות שניתנה לבנט לבחור שניים או חמישה מתוך כל עשירייה היא הנוסחא הנכונה, אבל טוב ולא רק לו, שהנבחרת תהיה לא לעומתית אליו.
 
אבל ד': אני בין אלה שנמאס להם שרבנים, שחושבים שיודעים את הכל, מטילים מוראם וחיתתם על נבחרי ציבור, גם בסוגיות פוליטיות נטו, ובעיקר רבנים שטרם השכילו כי פוליטיקה היא אומנות האפשר, ופשרה איננה מילה גסה בה. חלק גדול מהמתנגדים בוועידה לחוקה של בנט, הם החרד"לים ונציגיהם, הר המור ודומיהם, שגם הם יודעים, שמרביתם בכנסת אך ורק בזכות הנוסחא הנדיבה שהציע להם בנט לפני הבחירות האחרונות, נוסחא שבוודאות לא תחזור עכשיו. רוצים להיות חברי כנסת? תתאמצו, תתמודדו. כמו כולם, כשווים בין שווים.
 
אבל ג': המפד"ל, 'הבית היהודי', וכל מפלגה – הם לא דבר קדוש. הם בסך הכל אמצעי, פלטפורמה, לשפר, לייעל, לתקן, להנהיג. מה רע, והרשו לי להיות גס, מה רע – לכל הרוחות – אם גם ציבור שאינו מקפיד על תרי"ג (מי מאתנו כן מקפיד על כל התרי"ג?) יהיה באותה מסגרת/ארגון/ פלטפורמה/המפלגה בה יש הרבה 'סרוגים', ויחד ייקדמו מטרות חשובות במדינה הזאת, דתיות , חברתיות (חשוב לא פחות), חינוכיות (כן, חשוב לא פחות להגיע גם לילדים ולנוער שאינו דתי ולהקנות להם קצת יידישקייט), ואחרות – יחד – בדיוק כפי שאנחנו ביחד בצבא, באוניברסיטה ובעבודה?
אז כאמור, אישית – נפרדתי לשלום ולא להתראות. אבל כאזרח המדינה הזו, מהמגזר הזה, לא אצטער אם הם ישגשגו.
ומהכלל – לפרט. בתקשורת (לא רק המגזרית) בודקים בסקרים את התמיכה במועמדותו של נפתלי בנט לראשות הממשלה. מני אני, אבל לטעמי יש לו עוד הרבה מה להתבגר. קדנציה נוספת כשר בכיר, ביטחון או חוץ, יכולה להרחיב את הראיה שלו, להרחיב את הפרספקטיבה שלו, לא יזיק. אבל עם יד על הלב, אחרי ביבי, אתם רואים כרגע מישהו מתאים יותר? ("פני הדור כפני הכלב"?...). שוב, לא הייתי רוצה לראות אותו שם, בטח לא כעת כשהוא עוד בוסר, אבל, בנינו, מה כל אחד משרי הליכוד או ישראל ביתנו – טוב יותר?