בשבת הקרובה יציין העם היהודי את יום הכיפורים, היום הקדוש בשנה. בני הדודים שלנו, המוסלמים, יציינו בדיוק באותו יום את חג הקורבן שלהם. מכיוון שאופי הימים שונה בתכלית, אצלינו יום של תענית, צום ותפילה, ואצלם בדיוק ההיפך, חגיגה, אכילה וכדומה, צפוי כי ביישובים בהם יש אוכלוסיות משתי הדתות, עלולות להיות התנגשויות. במכוון או שלא במכוון, אבל המצב נפיץ, וגם זרועות הביטחון ערים לכך ונקווה שגם נערכים בהתאם.[
בלוד, עיר בה יש אוכלוסייה מעורבת, התקיים אתמול כינוס מיוחד בהשתתפות הרבנים הראשיים לישראל, הרבנים לאו ויוסף, מזה, לבין נשיא ביה"ד השרעי והקאדי של לוד, וכן חברי כנסת חרדים מזה, וערבים מזה. את מי לא ראינו שם? חברי כנסת או נציגים (למשל, ראש העיר לוד, שהוא 'סרוג'), מה'סרוגים'.
אולי הם לא הוזמנו, אולי בדיוק היה להם תור לרופא, אולי הוזמנו ולא רצו להיות חלק מהדברת הזו, שכל מטרתה להראות שאפשר איכשהו לחיות בשלום תוך כיבוד הדדי.
התמונה המצורפת, (צילום: מינו וחידי) מוליכה אותי עשרות שנים אחורה. בתפקידי אז כעורך חדשות בעיתון 'הצופה' ז"ל, הוזמנתי, יחד עם עיתונאים ישראלים אחרים ועמיתיהם פלשתינאים, למפגש של חברי כנסת מזה ונציגי הפלשתינים מזה, במלון ברודוס, בחסות האו"ם. לתומי, סיפרתי אז לאחד מחברי הכנסת של המפד"ל דאז, על ההזמנה, והוא השיב כאוטומט, 'אל תסע, אין דבר כזה לדבר עם הפלשתינים'.
אין? ייתכן שהעדר נציגים 'סרוגים' במפגש בלוד הוא ביטוי לאותה תפיסה, שאולי רק אצלם לא השתנה ברבות השנים?
חומר למחשבה – ולתגובות שלכם.