למרבה האכזבה, השנים האחרונות הוכיחו, כי גם רבנים, גם אם הם רבני ערים, אפילו אם הם רבנים ראשיים לישראל, הם בשר ודם. כמוך, כמוני. עם חוזקות, אך גם עם חולשות. גם הם לא חסינים מכישלונות. בחינוך הישיבתי ה'רגיל', הורגלנו שהם – הרבנים – אינם ככל האדם. משהו נראה לנו לא בסדר איתם? אנחנו לא מבינים. לא מסוגלים לרדת לעומק הדברים. להעביר ביקורות על רבנים? כאילו כפרת בעיקר.

בן דהן. אמיץ ויעיל (תמונה: מהפייסבוק)

ב"ה, ראיית עולם צרה זו הולכת ועוברת מן העולם, בטח במגזר שאינו חרדי. במחוזותינו, אמנם מצפים מרבנים להתנהגות מוסרית גבוהה ביותר, שכן לא רק מורא החוק אלא גם מורא שמים עליהם, ולשמש דוגמא אישית זה חלק מהווייתם (שלא יימצא רבב), אבל המציאות טופחת (יותר מדי פעמים) על המציאות האוטופית, ומנחיתה אותנו על הקרקע עם תובנה ש'אין צדיק בארץ שלא יחטא'. והשאלה – אם גדר 'צדיק' עדיין עליו (אגב, ראיתי 'צדיק' – כלפי שמים. 'צדיק תמים' – גם כלפי בנ"א), היא כבר סוגיה אחרת.
אז בשביל מה כל ההקדמה הזו?

ובכן, כנסת ישראל, אתמול, יום שני, יום פתיחת מושב החורף, העבירה הצעת חוק המבקשת להעמיד רבנים שאינם ממלאים את תפקידם בפני ועדת בירור ולהעבירם מתפקידם. הצעת החוק, אותה הביא סגן שר הדתות הנמרץ והיעיל, ח"כ הרב אלי בן דהן ("בית יהודי"), עברה במליאת הכנסת ברוב של 55 תומכים מול 11 מתנגדים.

מה קרה שהאמונים על שירותי הדת במדינה 'הרימו את הכפפה'? פשוט. יש כמה רבני ערים, בד"כ היושבים על כורסותיהם כבר שנים ארוכות, חלקם כבר מזמן לא בדיוק בקו הבריאות (בלשון המעטה), שאו לא מתפקדים כלל כרב עיר (והמשכורת דופקת, כידוע, עד גיל 80), או שעושים ככל העולה על רוחם, למגינת לב הציבור במחוזותיהם, ולא אחת מביאים בושות לעצמם ולתפקיד אותו הם ממלאים.
הדבר הזה לא ממש חדש, כבר היו דברים מעולם. אלא, שאף פעם לא היה שר דתות או סגן שר דתות עם יושרה ואומץ ציבורי ופרטי להכניס עצמו למדמנה הזו, שבטוח תקומם עליו כל מיני מקורבים לרבנים ולבלברים מהמגזר. הפעם, הרב בן דהאן, בגיבוי מלא של בנט, ו- למרבה ההפתעה והכבוד, בשיתוף הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו, יאפשר להעמיד רבנים שאינם ממלאים את תפקידם, בפני ועדת בירור ולהעבירם מתפקידם במקרים בהם נמצא שאינם ממלאים את תפקידם. גם ארגון רבני ישראל נתן הסכמתו לחוק זה.

איך זה יעבוד?

השר לשירותי דת, יוכל למנות, בהתייעצות עם נשיא מועצת הרבנות הראשית, ועדת בירור שתורכב מדיין, רב עיר ויועץ משפטי לבדיקת תפקודו של רב עיר, אם קיים חשש שהרב הספציפי הזה אינו  מתפקד כראוי. אם ועדת הבירור תמליץ להעביר את הרב מתפקידו, בין אם כי לא מילא תפקידו כראוי (קצת בעייתי – מי יקבע מהו ראוי) ובין אם בגלל שאינו מתפקד כראוי, רשאי השר להעביר את רב העיר מכהונתו. חברי ועדת הבירור מחויבים להעניק זכות שימוע לרב העיר בטרם קבלת המלצות לגביו.
האמת – לא המציאו את הגלגל. נוהל דומה לזה קיים כבר שנים ביחס לנבחרי ציבור ברשויות המקומיות. אבל לגעת ברבנים? – וואלה. אולי בקרוב.

אז נכון שזו עדיין רק קריאה ראשונה, והדרך עוד ארוכה – אבל גם רומא לא נבנתה ביום אחד. מנקודת המבט שלי – הצעד הבא צריך להיות חוק ביטול כפילות רבנים (אשכנזי וספרדי) – כלומר, די (ונכון) ברב ראשי אחד, הן בערים והן במדינה, וכן קביעה בחוק שכהונת רב עיר (כמו שכבר קיים לגבי רב ראשי לישראל) היא ל-עשר שנים, ולא לכל החיים (עד גיל 80) כפי שהחוק כיום.