אז נכון שההגדרה לחופש הביטוי היא אינסופית, כזו היא, בלי גדר של ממש. אבל אנחנו כבני אדם וכחברה מתוקנת צריכים לשים לב ולדעת מתי לשים דבק על הפה, ומי שלא יודע לעשות את זה, הקהל צריכים לדעת לשים לו את הדבק. כשהמורה ביסודי אמרה לאחד התלמידים ללכת לשטוף את הפה שלו במים וסבון כי הוא ניבל את פיו, צחקתי. מאז הבנתי, שזה לא היה בצחוק. יש אנשים שבאמת צריכים לשטוף את הפה עם מים וסבון בכל פעם שמנבלים את הפה.

אי אפשר שלא לשמוע את הרוסים שעלו מברית המועצות- ואני מתכוון לאלו שהיו שם כשזה עדיין נקרא 'ברית המועצות'- מתווכחים על השינויים שגרמה הפרסטרויקה להתמערבות של הרוסים וביטול הקומוניזם. אז- כך טוענים הרוסים- היו בדיחות מצחיקות, אך מאז הפרסטרויקה הכל מותר ואין עניין ו'פחד' לספר בדיחות על המשטר. אבל עזבו אתכם, אני ממש לא בעניין לפתוח את נושא ההומור הרוסי, אבל כן בעניין להבהיר את הנקודה שקרתה בתפנית חייהם של יושבי ברית המועצות בשנת 1987. שם התחיל ביטול הקומוניזם ו"ברוך הבא" ענקי התנוסס לאחר שלוש וחצי שנים לכבוד 'חופש הביטוי'.

'חופש הביטוי קיבל שדרוג בעולם המודרני של שנת אלפיים וארבע-עשרה. ברשתות החברתיות, אנשים מפרסמים טקסטים שמיד מגיעים לידיהם- בהנחה שהסוללה לא נגמרה - של אלפי ומיליוני אנשים מרחבי העולם. וכך ברגע, ציוץ חסר תקנה,שינוי והחלפה ביד שנייה, מגיע לידי ההמון, ומכאן- השמיים הם הגבול; יוצאים לרחובות, זורקים אבנים, מקללים, שורפים, הורסים ובעיקר לא שותקים. ככה אנו מוצאים עצמנו במהפכה אדירה בעולם הערבי, משותקים מסרטוני הפחדה של המדינה האסלאמית, וצופים בעוד עיר חרבה; על החתום "פוטין היה פה".

וכל זה מבחינת המאקרו. אך במיקרו המקרים רבים עוד יותר; אשה נאנסת בגלל החופש לבטא את היופי שלה, גבר נרצח בגלל החופש לזרוק מילה מיותרת, אדם קופץ אל מותו כיוון שהרשת היתה חופשית מדי להכפיש את שמו ונערה בגיל הטיפש עשרה 'מאבדת את זה' בגלל החופש לפרסם תמונה שלה ברשת.

אז נכון שאם אתה פוגע בזולת על ידי חופש הביטוי אתה לא עומד בקריטריונים של אותו חופש. אבל הו דה פאק איז 'קריטריונים'?, ותשימו כמה הגדרות שתירצו, עדיין יהיו יותר תאונות בחופש ויותר ילדים שיכורים שרוצחים בגלל אלכוהול מופרז. 'חופש' כשמו הוא- אינו מוגדר ופתוח עד לשמיים שהם הגבול. בתיאוריה אני מסכים עם כל אחד ואחת מכם, לחופש יש תאריך הנפקה ותאריך תפוגה, אבל בפועל, מה שנעשה בתוך אותו זמן מוגדר, הוא כלל לא מוגדר.

בעקבות אותו חופש הביטוי, נהרג לנו ראש ממשלה שרצה בטוב המדינה, ויודעים מה- גם אם הוא רצה ברעת המדינה אין חופש לפגוע בו. אותו חופש שהיה לאדם נבזה בשם יגאל עמיר הפך ברגע מ 'חופש הביטוי' ל 'חופש הביזוי'. ואיפה אנחנו פה בכל הסיפור? אמנם כהמון לא ידענו על כוונתו, אך יש את אלה שנותנים יד בדיעבד ומסכימים היום עם הרצח. משבחים את הרצח. ואני אפילו לא מוסיף- " ". כי הם באמת משבחים ומהללים את הרוצח "הגיבור" ו "חסיד אומות העולם" יגאל עמיר.

כאן, אנחנו צריכים להיכנס לתמונה ולהבדיל בין "יצחק רבין היה ראש ממשלה גרוע" לבין "מזל שהוא נרצח". כי מי שמסכים עם הרצח הזה סופו להסכים לרצוח.