שוב חשדות לשחיתות בעירייה, הפעם ברמת-גן, שלא בפעם הראשונה. אם לא הספיקו לנו החשדות נגד ראש העיר הקודם, צבי בר, הנה גם זה הנכנס, מנהל בית ספר מוערך בעברו, חשוד בשורה של עבירות, לכאורה, בדרך להיבחרו לתפקיד הרם.

השלטון המקומי בישראל מועד לפורענות. חדשות לבקרים אנו שומעים על פשיטות של אנשי משטרה על הרשויות, חקירות המתנהלות נגד בכיריהן – בדגש על מינהל ההנדסה, הרשעות וחוזר חלילה.

כמי שהיה שם בתפקיד בכיר חמש שנים תמימות, אנסה להוריד את הדברים מרמה של כותרות סנסציוניות לעובדות בשטח. אחד החשדות המיוחסים לראש רשות נבחר היא, שתמורת סיוע שקיבל מפלוני אלמוני לקדם סיכויו להיבחר לתפקיד, הוא הבטיח לו מראש תפקיד בכיר זה או אחר בעירייה, לכשייבחר.

אתפלא אם יש ראש עיר נבחר שלא הבטיח כן למישהו. להבהיר – לכל ראש עיר יש אפשרות חוקית למנות כמה אנשים ל′משרת אימון′. אין מדובר בבעלי תפקידים אלה, שם ראש עיר יכול להביא את מישהו רוצה (כמעט), אלא לתפקידים אחרים, שנבחרים אליהם בדרך של מכרז. וכעת. מצד אחד – סביר, שאם פלוני המתמודד לראשות עיר סומך על מאן דהוא שיהיה לו לעזר בבחירות, זה אומר שהם ′משדרים באותו ראש′, זה אומר שראש העיר מעריך את אותו אדם וסומך עליו, ולכן זה אך הגיוני שירצה אותו לידו גם לאחר הבחירות.

הבעיה מתחילה ונגמרת בכך שחלוקת ג′ובים ו/או בחירת בעלי תפקידים צריכה להיות שוויונית, שקופה, ושהטוב ביותר (לציבור) הוא שייבחר. אבל יש רצוי ויש מצוי. כל מי שיד ורגל לו בשלטון המקומי יודע שגם אם מפרסמים מכרז לתפקיד כל שהוא בעירייה, מי שצריך לדעת יודע איך בדיוק לכתוב את המכרז, ככה שיתאים ככפפה ליד לזה שהוא חפץ ביקרו, גם אם כלפי חוץ המכרז נראה זך ותמים. בלי שאכיר את כל ראשי הערים, ובלי לחשוד בהם, אני יותר מבטוח, שאין מהם רבים שלא היו מעורבים (לפחות ברמה של ידיעה) בפרטי סעיפי המכרז טרם פרסומו, ולא סתם לשם הידיעה. ככה שגם המכרזים – הם לא המחסום בפני הכנסת מקורבים. אפשר אחרת? לא בטוח.

ומזה לשחיתות החמורה, בעיני, הרבה יותר. מינהלי ההנדסה. שם ההחלטות מתורגמות לכסף, הרבה מאוד כסף. יותר זכויות בנייה, היתרים, שינויי ייעוד קרקעות, מה לא. בהרבה רשויות הוגשו כתבי אישום נגד מהנדסי רישוי בהנדסה, פקחים ואף ראשי מינהל ההנדסה. ללא ספק, המינהל הזה, בכל רשות ורשות, הוא פוטנציאלי למעידות. הפיתוי שם עשוי להיות עצום, בטח ובטח לעובדים שבחתימתם יכולים להייטיב במיליונים רבים בעוד שמשכורתם היא 6 אלף שקל לחודש לכל היותר.

לענ"ד, רק הרתעה תוכל להוות מחסום בפני שחיתויות. להלן כמה הצעות בעניין:

א. כל דיון בנושא זכויות בנייה ייערך בהשתתפות שני עובדים לפחות.

ב. כל הדיונים האלה יוקלטו ויצולמו במיכשור שהשליטה והבקרה עליו תהיה בידי גורם מיוחד בעירייה.

ג. נציג היועץ המשפטי של העירייה או מבקר הפנים בעירייה יהיה נוכח במפגשים אלה.

וחשוב יותר: נכון להיום ביקורת מבקר המדינה ברוב רובם של המקרים היא רטרואקטיבית. בישראל כ-300 רשויות מקומיות. נכון יהיה להוסיף 300 תקנים למבקר המדינה, כדי שבכל רשות ורשות (ברשויות קטנות אפשר לחבר כמה ליחידה אחת) יהיה נציג קבוע של מבקר המדינה, שרשאי היה להיכנס לכל ישיבה שיבחר, לחפש בכל תיק שירצה ולתשאל כל פקיד שייראה לו.

דבר נוסף – בכל רשות יש מבקר פנים. אמנם הוא נבחר במכרז, אבל מי שבוחר אותו הם אנשי עירייה (וכן, שני נציגי ציבור שנבחרו בידי ה...עירייה). לענ"ד נכון יהיה אם מבקרי הפנים לרשויות ייבחרו ע"י משרד הפנים כהנחתה מלמעלה, ושאת משכורתם יקבלו ממשרד הפנים, כדי שלא יהיו כפופי או נתונים לחסדי ראש הרשות אותה הם אמורים לבקר. ובמחשבה נוספת. אם ראש ממשלה ושרים בישראל הורשעו בקבלת שוחד, מה אנחנו כבר רוצים מראש עיר ומפקידי עירייה?.

"ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה".

(צילום: ויקיפדיה)