הרבה דם רע, השמצות, הכפשות, עלילות דמיוניות וסיפורי סבתא דמוניים עוד יזרמו במרשתת ובמדיה הכתובה והמשודרת עד הבחירות לכנסת ואולי גם יזלגו קצת אחריהן. ואנחנו – 'עמך' – רק רוצים לקוות שהכול עורבא פרח, קישקושי בחירות, האשמות שווא, מעין משחק כזה של פוליטיקאים יריבים. ומה אם בכל זאת יש משהו מן האמת בהאשמות האלה? ומה אם בדיקות מעמיקות שייערכו, בין אם ע"י יח"א, בין אם ע"י מבקר המדינה או כל גורם רגולטורי אחר, יאששו את הכלל ש'אין עשן ללא אש' ויוכיחו שיש דברים בגו? האם אז, גם במקרה של גופים הקשורים לאנ"ש, נעמוד כולנו בשורה הראשונה ונקרא להוקיע את אלה שידם בדבר ולהענישם כפי שקבוע בחוק? אני רוצה לקוות שכן. כמו שאני רוצה לקוות שהטענות ייבדקו ("לך תוכיח שאין לך אחות") והתוצאות יהיו: זכות כשלג.
**
כ-700 אלף יהודים חיים היום בצרפת. עלייתם של 7,000 יהודים מצרפת בשנה שעברה לישראל – כפול משבשנה שלפניה - זכתה לחיבוקים ולטפיחות על השכם בקרב העוסקים בעלייה. לאחר רצח היהודים במרכול הכשר בפאתי פריז, נושא עלייתם של יהודי צרפת ארצה, כן או לא, תפס מקום מרכזי בשיח הציבורי. הרושם הוא, שהחברים שם לא בדיוק נדחפים בתור לקראת מעשה עלייה, זאת חרף האיום שרבים מהם מעידים כי הם חשים בו בכל רחוב בצרפת. מתברר, כי רבים מיהודי צרפת חשים צרפתים לא פחות משהם מרגישים יהודים פטריוטים. צרפת, שלא כמו מדינות מערביות אחרות, קולטות הגירה כמותה, עודדה את המהגרים אליה להיטמע בצרפת, בתרבותה. לא להישאר כקבוצות סגורות. לבד מהמשפחות החרדיות, הדתיות והמסורתיות, המרגישות כי מדינת ישראל, בכל מקרה ומצב, תקלוט אותם באהבה, יש לא מעט משפחות יהודיות שם שהעלייה לישראל היא אופציה שנייה או שלישית עבורם, אם בכלל. אבל לפני שאנחנו באים בתלונות או מתאכזבים מהם, בואו נסתכל רגע על עצמינו. בשבוע החולף התברר כי רבני קהילות מוסמכים בצרפת, אם יעלו ארצה, הרבנות הראשית כאן לא תכיר ב'סמיכה' שקיבלו שם והם ייאלצו להיבחן על כל החומר מלכתחילה. יען – יש להם שולחן ערוך אחר? חושן משפט אחר?. לא, סתם התעמרות של הממסד הדתי כאן, באיצטלא של חשש מכניסת רוחות זרות לממסד הרבני (יען, סמיכה ע"י רפורמים).  רופא שיעלה ארצה – יוכל מיד להתקבל לעבודה. מהנדס – כנ"ל. רב? מה פתאום?! אנחנו מכירים מההיסטוריה לא מעט קהילות ש'עשו עלייה' בעקבות רבם שעלה. ההפסד כולו שלנו, לתשומת לב שר הדתות הבא. ובכלל, למה צריכים לחכות לאסון כמו זה שהיה השבוע כדי לטפל בעוול שכזה?
 
**
מחר או מחרתיים, תוצאות הפריימריז ב'בית היהודי' יהיו כבר ידועות, ומן הסתם עיתוני השבת יהיו גדושים בניתוחים ופרשנויות, מהי מפלגת 'הבית היהודי' דהיום. יותר ימנית? יותר חילונית? יותר חרד"לית? יותר מה, ובמה היא מזכירה, אם בכלל, את קודמתה ההיסטורית – המפד"ל. אין ספק כי להרכב הרשימה יהיה משקל משמעותי בנטייה של רבים מהמחנה הדתי-לאומי האם להצביע לרשימה זו או לא. גם לא יהיה זה סיכון גדול מדי להמר כי חלק מהמפסידים (איך לא קראתם את המפה מראש?) בפריימריז ייצאו במקהלות גידופים ונאצות. ככה זה כשיש בטן מלאה. מי שיספוג את האש – הוא נפתלי בנט, שרגיל היה בשרותו הצבאי לעמוד באש רטובה. לא בתרגיל על 'יבש'. ובכל זאת, האח בנט. אני אישית לא בדיוק אוהב את הסכם אי התקיפה ההדדי בינך לבין ראש הממשלה נתניהו. לא, לא שאני צמא לעוד כמה ק"ג של הכפשות והשמצות, אבל כשמדובר בשתי פיגורות רציניות כמותכם – לא נכון לענ"ד לנהוג בהמטרה (עוד מנדט או שניים) מקדשת את כל האמצעים (שתיקה, אי אמירת האמת בפנים). אם אינך מעריך את ראש הממשלה המכהן, אם יש לך השגות רציניות על תיפקודו – וזאת מתוך היכרות עמוקה איתו ועבודה משותפת איתו – שתף אותנו. ספר לנו. הוא ראש הממשלה שלנו, ואולי גם יהיה ראש הממשלה בפעם הבאה. לא הגיוני בעיני שתשמור את הכל בבטן, רק בגלל שיקול אלקטוראלי. ולהיפך, לביבי על בנט, אם יש. נכון, משהו טוב כבר יצא מהסכם אי המיתקפה הזה. לעצרת בצרפת כבר יכלו השניים לצאת באותו מטוס (להבדיל מנסיעות קודמות בהן בחר נתניהו שלא להעלות למטוס את בנט), ואפילו שר החוץ ליברמן, הממודר בידי נתניהו מדיונים חשובים, בגלל היריבות הקשורה לבחירות, תפס טרמפ על אותו מטוס. אבל המהות, רבותי, המהות, חשובה יותר. ואם אין לכם דבר נגד השני – אדרבא – הסירו את הספק. דברו בשבח עמיתכם, ולכולם ירווח. 

(צילום: מתוך דף הפייסבוק של הבית היהודי)