חרף הסערות שהציפו את הרשת בשבועיים האחרונים, בנושא ההדלקה בל"ג בעומר, במירון והמדורות בכלל, ולמרות שלטעמי, קבוצת רבנים נכבדה מהמגזר ה'סרוג' נזכרה מאוחר מדי לצאת בקריאה לוותר הפעם על ההדלקה (והגדיל הרב שלמה אבינר שאמר כי לו היה סנהדרין כיום היה קורא לבטל את עניין ההדלקה) בגלל חילולי השבת הוודאיים שכרוכים בעניין, אני מוצא דווקא קמצוץ אופטימיות בכל הסיפור. אחד – כבר לא נשארים קבועים על מה שהיה פעם, רק בגלל שפעם היה. הנימוק 'ככה סבא שלי עשה אז גם אני אעשה' – כבר לא משכנע אפילו רבנים. שניים – נושא איכות הסביבה. יותר ויותר רשויות מקומיות פעלו, ולא רק בהכרזות, לצמצם את מספר המדורות, כדי לצמצם  את זיהום האוויר הנגרם על ידי המדורות. בפ"ת, למשל, עודדה העירייה גני ילדים וכיתות להתקבץ למדורה משותפת, ומי שנענה לכך (והיו כ-100 כאלה), קיבל מהעירייה סיוע בעצים בהכנת השטח, ובנקיונו לפני ואחרי המדורה. בנוסף, חילקה העירייה אששיות, המדמות מדורה, ללא כל זיהום אוויר. כך היה גם ברשויות רבות נוספות. שמירת הטבע היא גם עניין דתי/הלכתי מובהק. כמה דוגמאות לכך: התורה אוסרת על הרס מוחלט אפילו בעיתות מלחמה. "כי תצור אל עיר ...להילחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה...ולא תכרות כי האדם עץ השדה..". (דברים כ', 19), שנת השמיטה גם כשנת מנוחה להשבחת הקרקע, שבת כמנוחה לאדם אך גם לחיה, איסור צער בעלי חיים, התיחסויות בתלמוד נגד מפגעים שונים (רעש, בורות וכדומה), ועוד ועוד.

 
 ולקינוח. מדוע זה זוכה חסידות בויאן לכבוד הגדול של הדלקת המדורה המרכזית במירון? הנה מידע בעניין ששמעתי מפי רב קהילת 'נצח שלמה' בפ"ת הרב צחי הרשקוביץ. בעקבות רעידת האדמה החמורה שפקדה את צפת ב-1837, ביקש הרוז'ינר, האדמו"ר מרוזין, שהיה  בצד מעלותיו הרוחניות גם עשיר מופלג, להרים תרומה נכבדה לקהילה בצפת, או למה שנשאר ממנה. אלא, שהחברים שם היו אנשים עם כבוד, ודחו הצעתו לתרומה. אחד המובחרים שבחבורה הציע, שהאדמו"ר ישלם תמורת הזכות להדליק את המדורה ליד קבר הרשב"י בל"ג בעומר. נו, לעיסקה זו כבר הסכימו. האדמו"ר העביר את התמורה הכספית הנכבדה לאנשי הקהילה בצפת, והשאר כבר היסטוריה. וחסידות בויאן היא כידוע, ענף מחסידות רוזי'ן. "בכסף מלא" נקנתה ההדלקה, לדורות.
 
מעידה כואבת
עוד לא הספקנו להירגע מפרשיות יונה מצגר, פינטו ודומיהם, בסוף שבוע שעבר קראנו על עמותת 'דעת' שאיבדה עצמה לדעת עם עשרות מיליוני שקלים כסף ציבורי, והנה שבה וחזרה אלינו פרשייה המיוחסת למי שהיה הרב הראשי לישראל, הרב בקשי דורון. בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע אותו ביום שני בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מתן תעודה כוזבת ומרמה בהפרת אמונים. עפ"י כתב האישום, כל אלה בפרשת  מתן תעודות פיקטיביות לכ-1,500 אנשי כוחות הביטחון על 'השכלה תורנית', לשם תוספות שכר. בכתב אישום בגינו נשלחו למאסר פקידים בכירים ברבנות הראשית, הואשם הרב הראשי לשעבר בקשי דורון בכך שהנחה את הפקיד האחראי, אוחנה שמו, לנפק את תעודות ההשכלה התורנית הגבוהה, לא להקפיד על הקריטריונים ו'להעלים עין', על אף שהרב ידע כי האנשים האלה לא מתקרבים אפילו לקריטריונים לקבלת התעודה הזו. בתחילה ניקתה הפרקליטות את הרב בקשי דורון מהחשדות נגדו וכבר הודיעה לו על סגירת התיק בעניינו. התפנית חלה כעבור חמש שנים, לאחר שבעדותו (מטעם התביעה) במשפטם של מעורבים האחרים בפרשה  מסר הרב מידע חדש שלטענת הפרקליטות עשוי להפליל אותו. או אז נפתח התיק מחדש, וכאמור השבוע, כבודו הורשע. אז נכון, להבדיל ממצגר, למשל, שהורשע שלקח לעצמו, והרבה, הרב בקשי לא מואשם בכך שנטל לעצמו ולו שקל אחד. ובכל זאת, במודע הביא לכך שרבים רבים יקבלו, שלא כדין, כסף על חשבון הקופה הציבורית. לא יאה, למרות ההבדל האמור. מן הסתם להבדל זה יהיה משקל בגזר-הדין, אם העניין יבשיל לגזר-דין. גם זכויותיו הרבות לאורך עשרות שנים יעמדו לו. אבל איך למדנו? תלמידי חכמים צריכים להיזהר אפילו מרבב קטן על בגדיהם.
הרבה גופים מקיימים ימי עיון במגוון נושאים. שמיטה, חינוך הילדים, זוגיות, הלהט"בים וכדומה. אולי הגיע הזמן להעלות   לקדמת  סדר היום  של הציבור הדתי בישראל סוגיות מוסריות בניהול חברה ומדינה? על יושר ציבורי, על דוגמא אישית של מנהיגים, על חזון הנביאים לחברה צודקת ומוסרית? .