בישיבות מועצת העירייה יש פוטנציאל להיות 'ההצגה הטובה בעיר', או ערב משמים שרק מחכים שיסתיים. בליל של דיבורים, צעקות, וחשוב לא פחות – כיבוד קל לרעבים שבין חברי המועצה. את ישיבות המועצה מקיימים עפ"י דרישת החוק, עשר פעמים בשנה, לכל הפחות.
עפ"י החוק, לדברים מסויימים חשובים יש צורך ברוב חברי המועצה. כך ביחס לאישור התקציב, כך גם ביחס לאישור הקצאות קרקע עירונית לטובת עמותה זו או אחרת. ההיגיון – יותר עיניים בוחנות, שואלות, מבקרות, ולבסוף – מאשרות, או שלא.
על סדר יומן של ישיבות מועצת עיריית פ"ת, בשלוש הפעמים האחרונות, היו כמה סעיפים המחייבים אישור של רוב חברי המועצה, כלומר 14 חברים מתוך 27 חברי הנהלת העירייה. שלוש ישיבות, ובאף אחת מהן לא היו ברגע נתון 14 חברי קואליציה שיתמכו ב: מספר הקצאת קרקעות וכמו כן באישור לקבלת הלוואה נדיבה לצורך תכנון וקידום בניית מתחם התחנה המרכזית החדשה. חבר מועצה אחד (בוסו) הלך לחתונה של אחייניתו, אחר הלך לברך באיזה טקס משמים אבל עם פוטנציאל להצבעת תמיכה בפריימריז, וכן הלאה.
ב'שורה התחתונה, אותן עמותות, הגם שעברו שבעת מדורי בירוקרטיה עם ועדת הקצאות, מסמכים, יועצים משפטיים וכדומה וכדומה, עמותות שכבר ראו עצמן מקבלות את הקרקע או המבנה לאחריותן, שוב ושוב צריכות להמתין. כך גם מתכנני התחנה המרכזית החדשה.
הלו? אין שם מי שיעשה סדר וישאיר את חברי הקואליציה ביחד לכמה דקות?