כתבות
פרשת השבוע "דברים" שבת חזון
ח' אב ה'תשע"ח 20/07/2018
גליה אלמליח-הרמן
דברים
בשקיפות ובאופן מכבד
לפני כשנה פיטר הנשיא טראמפ באופן מפתיע את ראש ה-FBI ג'יימס קומי. הדרמה התמקדה בעיקר בדרך בה פיטר הנשיא את קומי, שכן ראש ה-FBI שמע לראשונה על פיטוריו, לא בשיחה פנים מול פנים עם הממונה שלו, אלא דרך משדר חדשות בטלוויזיה שפעלה מאחורי גבו במהלך פגישה עם סוכני FBI.
לא רק בארה"ב, גם בארץ אנו שומעים חדשות לבקרים על תהליכי פיטורים לא נעימים ואף משפילים. כך למשל בוקר אחד מצאו עובדי מפעל מסוים על דלת ביתם מכתב זימון לשימוע, מכתב שנתלה במהלך הלילה. דוגמא נוספת היא של עובד מוכשר, ותיק ומבוגר שהתבשר על פיטוריו בשיחת טלפון. יתר על כן, המונח 'פיטורי ווטסאפ' אומץ על ידי לא מעט מעסיקים שהחליטו כי הדרך הקלה ביותר להודיע לעובדיהם על פיטורים היא דרך האפליקציה הפופולרית.
נציין כי לעיתים פיטורי עובד הם בלתי נמנעים, יהיו השיקולים אשר יהיו, אך כשמגיעים למצב זה, יש לעשות זאת באופן (חוקי), בשקיפות ובאופן מכבד. שיחת טלפון, הודעת ווטסאפ, מכתב על דלת הבית או הודעה עקיפה והמונית הם בהחלט אמצעים לא מכובדים ולא מכבדים – לא את העובד ולא את המעסיק.
על כך בפרשת השבוע, פרשת דברים שם נאמר:
"אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת–וְדִי זָהָב" (דברים א, א).
נשאלת השאלה –
כיצד יתכן שבתאריך ספציפי: "וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶש" (פסוק ג'), משה מדבר בו זמנית במספר מקומות שונים (במִּדְבָּר, בָּעֲרָבָה, מוֹל סוּף, בֵּין-פָּארָן, וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן, וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב) ?
נסביר,
עפ"י רש"י המקומות הנזכרים בפסוק מהווים תזכורת למקומות בעבר הירדן בהם הכעיסו בני ישראל את ה' נפרט –
- במִּדְבָּר: שאמרו "מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד יְהוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (שמות ט"ז, ג).
- בָּעֲרָבָה: שחטאו בבעל פעור בערבות מואב בשטים.
- מוֹל סוּף: בחוף ים סוף שאמרו "הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם, לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר" (שמות י"ד, י"א).
- בֵּין-פָּארָן: פרשת המרגלים
- וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן: למעשה אין מקומות בשם תופל ולבן, אלא הכוונה לרמוז לתלונות בני ישראל על המן שהיה לבן ותפלו עליו באומרם "וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה, בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" (במדבר כ"א, ה).
- וַחֲצֵרֹת: מרמז למחלוקת קורח.
- וְדִי זָהָב: רומז למעשה העגל.
התוכחות בפסוק נאמרות ברמז כדי ללמדנו כי בבואנו לקיים שיחה לא נעימה (כגון: תוכחה, משוב שלילי או שיחת שימוע) יש לשמור על כבוד האדם אתו אנו משוחחים ולרוב אין צורך להזכיר באופן מפורש ובוטה את המעשים השליליים.
בהמשך משה מפרט במפורש את מעשה העגל ואת פרשת המרגלים. במרגלים הוא מפרט: "ותִּקְרְבוּן אֵלַי, כֻּלְּכֶם, וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ, וְיַחְפְּרוּ-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ" (א', כ"ב). ובעגל: "וָאֵרֶא, וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם–עֲשִׂיתֶם לָכֶם, עֵגֶל מַסֵּכָה" (ט', ט"ז).
נשאל אם כן, מדוע בשני מקרים אלה משה נוהג באופן שונה, תוך פירוט המעשים ואינו חושש לכבודם של ישראל?
אלא ששני אירועים אלה שונים משאר האירועים במדבר, שכן בהם הוטלו עונשים אשר השפעתם הייתה גם מעבר לדור החוטא ועל כן מן הראוי שהדורות הבאים אשר יושפעו מכך ידעו עליהם.
- בעגל– נאמר בעונש שהוטל על העם "וּבְיוֹם פָּקְדִי, וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם" (שמות ל"ב, ל"ד). עפ"י רבי יצחק (סנהדרין ק"ב, ע"א) ורש"י 'ותמיד כשאפקוד עליהם עוונותיהם ופקדתי עליהם מעל העוון הזה, ואין פורענות באה על ישראל שאין קצת מפורענות העגל', ועל כן ראוי שידעו מה טעם העונש וכן ילמדו להיזהר מחטא זה.
- במרגלים– העם שהשתתף במרד שעוררו המרגלים, עונשו היה שימות במדבר, "בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר-תַּרְתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים יוֹם–יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת-עֲוֺנֹתֵיכֶם, אַרְבָּעִים שָׁנָה" (במדבר י"ד, ל"ד). כך שלמעשה אלה שיכנסו לארץ לא חוו את מעשה המרגלים.
בהיות העונש מעבר לזמן החטא מן הדין שידעו עליו ואין טעם להסתירו ולאומרו ברמז כי הדורות הבאים מושפעים ממנו.
באנלוגיה לכך, גם לפיטורים השפעה עצומה על חיי המפוטר וסביבתו הישירה והעקיפה. יש כאלה שהעבודה היא הזהות שלהם, שגרת חייהם או אף המשפחה השנייה שלהם ועזיבתם הכפויה משולה לעיתים למעין מוות ציבורי. ויש אחרים שאמנם אין לעבודה שלהם משמעות רגשית גבוהה אך מדובר בכורח פיננסי והאפשרות להישאר ללא עבודה אל מול ההתחייבויות הרבות היא מפחידה בהחלט.
על כן נסכם כי באמצעות הפסוק אנו לומדים כי כשמדובר על תחומים בעלי השפעה משמעותית חשוב להקפיד על שני עקרונות:
- שקיפות – על מנת לנטרל ככל הניתן את גורם ההפתעה. למשל ע"י שיקוף ברור כפי שמתאפשר של המצב הפיננסי של החברה. באופן כזה, אם יהיה צורך לפטר ניתן יהיה להתכונן במידה מסוימת, או לחילופין שיקוף ומשוב (פורמלי וא-פורמלי) לגבי רמת שביעות הרצון מביצועי העובד.
- באופן מכבד – כפי שפורט לעיל.
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.
- מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
- גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים ומגוון חברות ובהובלת תהליכי שינוי ושיפור ביצועים המניבים שיפור בתוצאות העסקיות. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.
תגובות
הוסף תגובה
הוסף תגובה
בשקיפות ובאופן מכבד
לפני כשנה פיטר הנשיא טראמפ באופן מפתיע את ראש ה-FBI ג'יימס קומי. הדרמה התמקדה בעיקר בדרך בה פיטר הנשיא את קומי, שכן ראש ה-FBI שמע לראשונה על פיטוריו, לא בשיחה פנים מול פנים עם הממונה שלו, אלא דרך משדר חדשות בטלוויזיה שפעלה מאחורי גבו במהלך פגישה עם סוכני FBI.
לא רק בארה"ב, גם בארץ אנו שומעים חדשות לבקרים על תהליכי פיטורים לא נעימים ואף משפילים. כך למשל בוקר אחד מצאו עובדי מפעל מסוים על דלת ביתם מכתב זימון לשימוע, מכתב שנתלה במהלך הלילה. דוגמא נוספת היא של עובד מוכשר, ותיק ומבוגר שהתבשר על פיטוריו בשיחת טלפון. יתר על כן, המונח 'פיטורי ווטסאפ' אומץ על ידי לא מעט מעסיקים שהחליטו כי הדרך הקלה ביותר להודיע לעובדיהם על פיטורים היא דרך האפליקציה הפופולרית.
נציין כי לעיתים פיטורי עובד הם בלתי נמנעים, יהיו השיקולים אשר יהיו, אך כשמגיעים למצב זה, יש לעשות זאת באופן (חוקי), בשקיפות ובאופן מכבד. שיחת טלפון, הודעת ווטסאפ, מכתב על דלת הבית או הודעה עקיפה והמונית הם בהחלט אמצעים לא מכובדים ולא מכבדים – לא את העובד ולא את המעסיק.
על כך בפרשת השבוע, פרשת דברים שם נאמר:
"אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת–וְדִי זָהָב" (דברים א, א).
נשאלת השאלה –
כיצד יתכן שבתאריך ספציפי: "וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶש" (פסוק ג'), משה מדבר בו זמנית במספר מקומות שונים (במִּדְבָּר, בָּעֲרָבָה, מוֹל סוּף, בֵּין-פָּארָן, וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן, וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב) ?
נסביר,
עפ"י רש"י המקומות הנזכרים בפסוק מהווים תזכורת למקומות בעבר הירדן בהם הכעיסו בני ישראל את ה' נפרט –
- במִּדְבָּר: שאמרו "מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד יְהוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (שמות ט"ז, ג).
- בָּעֲרָבָה: שחטאו בבעל פעור בערבות מואב בשטים.
- מוֹל סוּף: בחוף ים סוף שאמרו "הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם, לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר" (שמות י"ד, י"א).
- בֵּין-פָּארָן: פרשת המרגלים
- וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן: למעשה אין מקומות בשם תופל ולבן, אלא הכוונה לרמוז לתלונות בני ישראל על המן שהיה לבן ותפלו עליו באומרם "וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה, בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" (במדבר כ"א, ה).
- וַחֲצֵרֹת: מרמז למחלוקת קורח.
- וְדִי זָהָב: רומז למעשה העגל.
התוכחות בפסוק נאמרות ברמז כדי ללמדנו כי בבואנו לקיים שיחה לא נעימה (כגון: תוכחה, משוב שלילי או שיחת שימוע) יש לשמור על כבוד האדם אתו אנו משוחחים ולרוב אין צורך להזכיר באופן מפורש ובוטה את המעשים השליליים.
בהמשך משה מפרט במפורש את מעשה העגל ואת פרשת המרגלים. במרגלים הוא מפרט: "ותִּקְרְבוּן אֵלַי, כֻּלְּכֶם, וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ, וְיַחְפְּרוּ-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ" (א', כ"ב). ובעגל: "וָאֵרֶא, וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם–עֲשִׂיתֶם לָכֶם, עֵגֶל מַסֵּכָה" (ט', ט"ז).
נשאל אם כן, מדוע בשני מקרים אלה משה נוהג באופן שונה, תוך פירוט המעשים ואינו חושש לכבודם של ישראל?
אלא ששני אירועים אלה שונים משאר האירועים במדבר, שכן בהם הוטלו עונשים אשר השפעתם הייתה גם מעבר לדור החוטא ועל כן מן הראוי שהדורות הבאים אשר יושפעו מכך ידעו עליהם.
- בעגל– נאמר בעונש שהוטל על העם "וּבְיוֹם פָּקְדִי, וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם" (שמות ל"ב, ל"ד). עפ"י רבי יצחק (סנהדרין ק"ב, ע"א) ורש"י 'ותמיד כשאפקוד עליהם עוונותיהם ופקדתי עליהם מעל העוון הזה, ואין פורענות באה על ישראל שאין קצת מפורענות העגל', ועל כן ראוי שידעו מה טעם העונש וכן ילמדו להיזהר מחטא זה.
- במרגלים– העם שהשתתף במרד שעוררו המרגלים, עונשו היה שימות במדבר, "בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר-תַּרְתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים יוֹם–יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת-עֲוֺנֹתֵיכֶם, אַרְבָּעִים שָׁנָה" (במדבר י"ד, ל"ד). כך שלמעשה אלה שיכנסו לארץ לא חוו את מעשה המרגלים.
באנלוגיה לכך, גם לפיטורים השפעה עצומה על חיי המפוטר וסביבתו הישירה והעקיפה. יש כאלה שהעבודה היא הזהות שלהם, שגרת חייהם או אף המשפחה השנייה שלהם ועזיבתם הכפויה משולה לעיתים למעין מוות ציבורי. ויש אחרים שאמנם אין לעבודה שלהם משמעות רגשית גבוהה אך מדובר בכורח פיננסי והאפשרות להישאר ללא עבודה אל מול ההתחייבויות הרבות היא מפחידה בהחלט.
על כן נסכם כי באמצעות הפסוק אנו לומדים כי כשמדובר על תחומים בעלי השפעה משמעותית חשוב להקפיד על שני עקרונות:
- שקיפות – על מנת לנטרל ככל הניתן את גורם ההפתעה. למשל ע"י שיקוף ברור כפי שמתאפשר של המצב הפיננסי של החברה. באופן כזה, אם יהיה צורך לפטר ניתן יהיה להתכונן במידה מסוימת, או לחילופין שיקוף ומשוב (פורמלי וא-פורמלי) לגבי רמת שביעות הרצון מביצועי העובד.
- באופן מכבד – כפי שפורט לעיל.
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.
- מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
- גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים ומגוון חברות ובהובלת תהליכי שינוי ושיפור ביצועים המניבים שיפור בתוצאות העסקיות. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.
תגובות
הוסף תגובה
הוסף תגובה