מחשבות אחרי הדרבי

יש לי הרגשה שזה יהיה קצת ארוך, אבל אני מקווה שתבחרו לקרוא עד הסוף.

ראשית, אני כותב לכם כעת אך ורק כאוהד ולא כגורם מערכתי, כדובר או כחבר ועד מנהל. גם אם הדברים יישמעו לכם מתנחמדים, מערכתיים וכו' זה בסדר, אבל אומר בכל הכנות שהם פשוט משקפים את דעתי ותו לא.

דרבי זה המשחק שאני הכי שונא להפסיד. כאוהדי הפועל פתח תקוה, לא נותרה לנו ברירה ואנו מכירים מקרוב מדי את טעמו החמוץ והמר של הפסד במגרש. דרבי לא היה כאן כבר כמה שנים ולאחר האכזבה הכל כך קשה אתמול, נזכרתי כמה זה מכאיב להפסיד ליריבה העירונית נטולת האוהדים ושופעת שחקנים מגעילים כמו שסרסור התנהג אתמול.

נשארתי עוד כמה דקות ביציע ונותרתי חסר מילים. עם כמה שכאב לי לחזות במשחק, כאב לי יותר על רם לוי, שלא כהרגלו, התקשה להגיע אל הקהל ולהתנצל על ההפסד. כאלה שחקנים מחויבים אני רוצה, כאלה שיורדים בדמעות אחרי שעשו כל מה שהם יכולים עבור הקבוצה. אם כל השחקנים יהיו עם מחויבות וחיבור כזה למועדון, הנבלות לא ינצחו עוד דרבי בחיים.

אני מתמודד עם משברים בחיים בדרך משלי: ברגע שמשבר/כאב/אירוע מתרחש, אני נותן לעצמי זמן קצר (במקרה הזה את הלילה של אתמול) לכאוב, לכעוס, לתת לכל הרגשות להציף אותי ולהתנתק מכולם. הרשיתי לעצמי להפליג במחשבות, בייאוש, בכל דבר שעלה, ומתישהו בסוף גם נרדמתי.

קמתי היום בבוקר ופלטתי: סססססעמק
נזכרתי מיד במציאות ובמשחק של אתמול, אבל הפעם לא הסכמתי להיגרר שוב לאותן מחשבות. מה זה יעזור? איך זה יקדם אותי או את הפועל למקום טוב יותר. לחפש אשמים? להוציא עוד קיטור ועצבים? לא. חלאס. אני לא אתן לקבוצה השנייה ליהנות שוב ולראות אותי בכאבי. צריך מיד להסתכל מעבר למשחק הזה וקדימה. לא רק אל עבר המחזור הבא, אלא בכלל לכיוון הכללי אליו הולכת הפועל.

כל אחד מאיתנו מודע לרמה מסוימת של פרטים על מה שקורה בהפועל ( ואם זה לא תמיד ברור, הפועל פתח תקוה זה הרבה מעבר ל-11 על המגרש). דוברות והסברה, טובה ככל שתוכל להיות, לא באמת מעבירה את כל מה שקורה. באמת שקשה לעקוב אחרי הכל.

גם אני רוצה תוצאות מידיות במגרש. הנה! זה הרגע הכי חזק שיכול להיות, שאנחנו כקבוצה בבעלות אוהדיה, ננצח את היריבה חסרת החשיבות הקיומית ששיחקה מולנו. מה לעשות, התסריט האופטימי לא התחרש ומסתבר שזה שלקחנו את המועדון לא העניק לנו מטה קסמים שבאבחת מכה אחת עשה פה קבוצה לעליית ליגה.

מה כן כבר קרה? להפועל היו אתמול כמעט פי 10 יותר אוהדים ביציע.
כי שום דבר באמת לא שובר אותנו, בטח לא אחרי כל כך הרבה שנים שאכלנו חצץ. שינינו את המסלול בחזרה לכיוון הנכון, פשוט לוקח קצת יותר זמן להגיע לשם, אחרי שסטינו כל כך רחוק במשך כל כך הרבה זמן.

אחרי הרבה שנים הפועל חזרה לשלב יותר שחקני בית גם בדרבי. אולי לא נעים להיזכר, אבל במשחקי הדרבי האחרונים שהיו למכבי היו יותר שחקני בית כששיחקו מולנו. כולם רוצים לשלב שחקני בית צעירים ואם ננסה לקחת משהו חיובי מאתמול זה שכר הלימוד היקר ששילמנו.

מתן גושה, רם לוי, נתי בנימין, ספיר יתאח, נדב ראובני חוו דרבי בוגרים ראשון בקריירה. אני בטוח לא רוצה להתחלף איתם היום אבל גם משוכנע שבפעם הבאה שיעלו לדרבי, הם יהיו עוד הרבה יותר נחושים ומחויבים. מרביתם רק התחילו את הדרך שלהם בקבוצה הבוגרת.

שתי הקבוצות בפתיחת המשחק- 3500 אוהדי הפועל הגיעו למשחק

חלק מהאוהדים, שהגיעו אתמול למשחק, ראו הפסד צורב בדרבי ומבחינתם זו השורה התחתונה- זה אותה הפועל של השנים האחרונות. ממש לא נכון!

שוב ושוב- הפועל פתח תקוה זה לא רק הקבוצה שמנצחת או מפסידה על הדשא. זה ביה"ס לכדורגל שמתאושש ומגדיל משמעותית את כמות הנרשמים, זה פעילויות מקסימות כמו הקבוצה המשולבת המרגשת (אם אתם לא מכירים, כדאי), זה פעילויות קהילתיות והתנדבותיות במסגרת המועדון ועמותה שקורות כל הזמן. זה חינוך של שחקניה! (ראיתם שחקן שלנו שמתנהג כמו מוחמד סרסור?! )

אז יגידו שכל הדברים הנ"ל לא שווים נקודות, אבל הם בהחלט כן. לא היום או מחר, אבל בהחלט בעתיד הקרוב. אי אפשר לבנות מגדל בכמה חודשים, כמו שאי אפשר לבנות מועדון כדורגל. וזה מה שעושים כאן, עד כמה שהמילים הללו נשמעות פופוליסטיות: בנייה ותהליך ארוך טווח. זו האמת ולא פוליטיקה בשקל.

אם הכחולה הייתה פותחת קבוצה בליגה ג', אז היינו גם רואים תוצאות מידיות על המגרש ומרגישים טוב שאנחנו מצליחים, אבל למזלנו זה לא קרה. קיבלנו את המועדון בליגה שנייה (בקושי) ולכן קשה להביא תוצאות בדמות קבוצה לעלייה תוך שניה. נכון, אנחנו זה הפועל פתח תקוה! שם דבר בכדורגל, קבוצה שחייבת להיות בליגה ה-1! אבל רגע, אנחנו מוכרחים להבין ולהפנים את כמות העבודה שיש לפנינו עד שגם התוצאה הזו תגיע.

אם הגעתם עד לאן, אני באמת מודה לכם שהקשבתם. זו הדרך בה אני בוחר לראות את הדברים היום. מוזמנים להתווכח או להסכים, אבל להמשיך להוציא אנרגיות רעות לא יקדם אותנו למקום טוב יותר.