מאמר חגיגי ראש השנה תשפ”א
אין ספק כי הקלישאה ‘להפוך את הלימון ללימונדה’ נסחטה בתקופה זו עד תום. הציטוט המקורי: “אם החיים מחלקים לך לימונים – הכן מהם לימונדה” (דייל קרנגי), בא לבטא כי בידיו וביכולתו של אדם לשפר את נסיבות החיים. כמו כל קלישאה היא טומנת בחובה גם קורטוב של אמת. שכן, אם יש יתרון בתקופה זו שאנו חווים הרי שאנו חיים בתוך אירוע גלובלי היסטורי שמאפשר לנו הזדמנות ללמידה ולצמיחה בלתי חוזרת.
ד”ר סלווטר מאדי, מצאה במחקרה כי האנשים אשר חוו הצלחות בתקופה של כאוס ועמימות, שמרו על 3 מאפיינים מרכזיים שסייעו להם להפוך את המצוקה ליתרון: מחויבות, שליטה ואתגר. מאפיינים אלה מרכיבים למעשה את החוסן המנטלי של האדם. שכן המחויבות גורמת לאנשים להיות מעורבים יותר במקום לחוש מנותקים. מאפיין השליטה מניע אנשים להיאבק ולנסות להשפיע במקום לשקוע בפסיביות ובחוסר אונים. ותחושת האתגר מאפשרת לראות בשינויים בין אם הם חיוביים ובין אם הם שליליים, כהזדמנות ללמידה חדשה. אם כן, לא מדובר בלימון או לימונדה, מדובר בגישה ובהסתכלות המעצימים את החוסן מנטלי.
את הפסוק “עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה יְהוָֹה בְּקוֹל שׁוֹפָר” (תהילים מ”ז, ו’) קוראים בראש השנה לפני תקיעת השופר. עפ”י מדרש רבא אמור (כ”ט, ג’): “יהודה בר רב נחמן פתח: בשעה שהקדוש ברוך הוא יושב ועולה על כיסא הדין. בשעה שישראל נוטלין שופריהן ותוקעים לפניו הוא עומד מכיסא דין ויושב על כיסא רחמים”. כאמור, בתחילה נאמר “עָלָה אֱלֹהִים”, כשהשימוש בשם ‘אֱלֹהִים’ מבטא את מידת הדין. אך בהמשך, כאשר מתקיימת תרועה וקול שופר, נעשה שימוש בשם ‘יְהוָֹה’ אשר מבטא את מידת הרחמים. נשאל אם כן, מה גרם לשינוי ממידת הדין למידת הרחמים?
נסביר,
תקיעת שופר היא למעשה קול לא ורבלי – ללא מילים וללא דיבור. האדם המדבר הופך לשומע וקולו של השופר מאחד את כל השומעים. וזוהי ‘בִּתְרוּעָה’ המגלמת בתוכה את אותיות הרעות ורומזת לחשיבות הידידות, האחדות והלכידות. מכאן, כאשר העם נמצא באחדות וברעות, יש בכוחם להפוך את מידת הדין למידת הרחמים.
תקיעת השופר, אם כן, מזכירה לנו את הכוח הטמון בנו וביכולתנו לעשות ולהניע שינוי תוך תחושת שליטה בדברים שכן נמצאים בידינו, למרות האילוצים, המגבלות והמציאות המאתגרת. באופן מעורר השראה גם בפיוט לימים נוראים נאמר: “לובש צדקות ביום דין”, המידות לכאורה של הקב”ה הן ורסטיליות, גמישות ואג’יליות, כעין לבוש, פושט אחד ולובש אחר. וזוהי כאמור מטרת השופר, לעורר את האדם ולהזכיר לו את יכולתו וכוחו לבצע השינוי, לצאת משיעבוד הקיבעון, ליטול יוזמה ושליטה על דברים אשר באפשרותו ובעיקר, להתמודד בהצלחה עם המציאות המאתגרת, באופן גמיש וורסטילי, בהתאם לאילוצים ולמגבלות.
רגשות מעורבים מתארים את התחושות בתוך שיגרת הכאוס. ובכל זאת, שנה חדשה בפתח ואנו רוצים לאחל, לייחל ולבקש מעומק הלב ובמבט קדימה שנה טובה ומבורכת, שנה מלאה בקלישאות של ‘שפע בריאות איתנה, שמחה ואנרגיה טובה’. שנזכור כי בתוך כל הקושי והאתגר יש גם נקודות של אור, שאם נדע להתמקד גם בהם, יסייעו להמתיק ולו במעט את הלימון.
תקופת הסגר מחזקת את סימליות השופר אשר קורא להתאחד ולהתלכד, לנהוג בסלחנות ובסבלנות, להתמקד באהבת חינם ולהפגין קצת יותר חמלה, אכפתיות ואהבה, ידידות ורעות. השופר מזכיר לנו את חוסננו המנטלי אשר מעניק את האומץ והיכולת להפוך מצוקה ליתרון, לימון ללימונדה ולמעשה להפוך את מידת הדין למידת הרחמים.
שנה טובה, בריאה ומבורכת וחג שמח J
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.