וישב
גם אם תתעלם – זה לא יעלם. להיפך !
נראה כי עדיין בעסקים משפחתיים רבים נוהגים לא לשוחח על נושאים רגישים המעסיקים בדרך כלל את בני המשפחה. נושאים כגון: פערים בתגמול, חלוקת הסמכויות בעסק, העסקת בני משפחה, ובוודאי על ה-שאלה: מי יעמוד בראש העסק בבוא העת.
עפ”י גישה זו, העלאת נושאים רגישים לשיחה ודיון, עלול להציף אי הסכמות ואף להוביל לסכסוכים בין בני המשפחה. מכאן שלדעתם עדיף להשאיר את הדברים כפי שהם ולא לאפשר לשדים לצאת מהבקבוק. אולם, הניסיון מראה כי גישה זו הדוגלת בטיטוא המתחים בין בני המשפחה, אל מתחת לשטיח היא זו שמביאה, בסופו של דבר, להתפרצותם של סכסוכים משפחתיים. שכן, מתחים, אם לא מטופלים, ממשיכים לבעבע מתחת לפני השטח, עד להתפרצותם הבלתי נמנעת.
על כך בפרשת השבוע, פרשת וישב, שם נאמר:
“וַיְשַׁלְּחוּ אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים, וַיָּבִיאוּ אֶל-אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, זֹאת מָצָאנוּ: הַכֶּר-נָא, הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא–אִם-לֹא” (בראשית ל”ז, ל”ב)
נשאלת השאלה,
האם לא די היה לומר “זֹאת מָצָאנוּ: הַכֶּר-נָא” לשם מה התוספת “הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא–אִם-לֹא”?
נסביר,
בכדי להבין את פשר הניסוח יש להבין את מטרת האחים. שהרי, אם היו מעוניינים בסילוק יוסף – היו באים לאביהם מבלי לספר דבר. לשם מה ההצגה עם הכתונת?
אלא שלאחים היו שתי מטרות בבואם ליעקב האחת: להרחיק מהם כל קשר להיעלמותו של יוסף והשנייה: להעביר מסר ליעקב. נפרט:

• הרחקת הקשר להעלמות יוסף – מבינים זאת מהחלק הראשון של הפסוק: “וַיְשַׁלְּחוּ אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים, וַיָּבִיאוּ אֶל-אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, זֹאת מָצָאנוּ”, נסביר: האחים טבלו את הכתונת בדם בכדי לרמוז על חיית טרף, וכן: ‘וַיְשַׁלְּחוּ’ – חוררו את הכתונת ע”י שלח (רומח) כדי ליצור רושם של שיני חיות. ‘וַיָּבִיאוּ’ – הכתונת הובאה על ידי אנשים זרים (רשב”ם). ‘זֹאת מָצָאנוּ’ – דרך מציאה אקראית לאחר שהמעשה נעשה.
• המסר ליעקב: מבינים זאת מהחלק השני של הפסוק: “הַכֶּר-נָא, הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא–אִם-לֹא”, נסביר: ‘הַכֶּר-נָא’ – ההכרה אינה רק זיהוי הכתונת (=היכרות), אלא גם הפנמת משמעות המיצג. האם הנך מבין שהכתונת שעל ידה בוטאה העדפתך ליוסף הביאה לאסון ע”י פירוד ושנאה בין האחים. ‘בִּנְךָ’ – וכי יש לך רק בן אחד, איך חשבת שתעשה כתונת לבן אחד ולא לשאר ילדיך. יתר על כן, נראה כי הזכרת יוסף באופן נסתר ולא בשמו מהווה גם ססמוגרף לתחושתיהם כלפיו. ‘אִם-לֹא‘ – אין הכוונה לשאול האם זו כתונת בנו או לא, אלא הכוונה לומר ליעקב, האם לא הבנת את תוצאות העדפת בן אחד על פני האחרים.

תגובת יעקב: “וַיַּכִּירָהּ”, הבין את מסר הבנים לגבי הכתונת כמייצג את הגורם לפירוד ולשנאת האחים והפנים כי הדליקה שהביא על בניו, הוצתה מכך שלא העריך כראוי את חומר הבעירה.
תסכול האחים לגבי העדפת יעקב את יוסף על פניהם, התפרץ ביתר שאת בהעלמת יוסף ובאופן בו הם בוחרים להציג את האסון ליעקב אביהם. שכן, כאמור ככל שעובר הזמן, ההתעלמות מהנקודות היוצרות את המתח, מעלה את סף המרירות והתסכול של בני המשפחה החשים מקופחים, ומכאן פריצת הסכסוך הוא רק עניין של זמן. כאשר הוא פורץ בשלב זה, הוא כבר קשה לשליטה והופך במקרים רבים לסכסוך כלל-משפחתי, רב משתתפים ורב עוצמה, אשר בכוחו לפלג את המשפחה למחנות, לעיתים בעל השפעה אף לדורות, כפי שגם בא לידי ביטוי למשל במשפחתו של יעקב.
הניסיון מלמד כי בעסק משפחתי, רצוי להציף את הנושאים הרגישים באופן עדין ומושכל ובשלב מוקדם ככל הניתן. מומלץ לדבר בפתיחות על הציפיות, הצרכים והאתגרים שחשים כל אחד מבני המשפחה ולנסות להגיע לפתרונות מוסכמים. שכן המטרה העיקרית של עסק משפחתי, הוא שילוב אופטימלי של הכישורים והיכולות, הרצונות, השאיפות ונטיות הלב, של העסק ושל בני המשפחה, תוך איזון ותכנון לטווח ארוך. לא פשוט כלל אך כאמור, נראה כי אין דרך אחרת…
 
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.