פרשת בא
עוצמת האחדות
עפ”י משל האריה, ארבעה אנשים אמיצים אשר אינם מכירים זה את זה, לא יעזו להסתער על אריה. לעומתם, ארבעה אנשים פחות אמיצים אשר מכירים זה את זה, סומכים אחד על השני ובטוחים בעזרה ההדדית – לא יהססו להסתער.
עפ”י מדד 100 החברות שהכי טוב לעבוד בהן של דה מרקר, מדד המשקלל את הפרמטרים החשובים לעובד הישראלי בבחירת מקום העבודה, נראה כי ב-2020 לעובדים בישראל חשוב: יחסי העבודה, תנאי שכר ויציבות תעסוקתית.
מכאן שאחד מתפקידיו העיקריים של מנהל-מנהיג הוא לגבש את ציוותו הן סביב מטרות הארגון והן כצוות החש רמה גבוהה של מחויבות, אמון הדדי ודחף למצוינות, כתנאי יסודי והכרחי להצלחה ולעמידה ביעדים. האתגר הניהולי טמון אם כן, ביכולת להוביל את העובדים באופן מעורר השראה, להגביר את המוטיבציה והמחויבות הפנימית, תוך ביסוס תהליכים שיתמכו בגיבוש הצוות ובאחדותו, כך שיפעלו בהרמוניה ‘כגוף אחד’, ואף לא יהססו ‘להסתער יחד על אריה‘.
על כך בפרשת השבוע, פרשת בא, שם נאמר:
“וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא יֶחֱרַץ-כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ, לְמֵאִישׁ, וְעַד-בְּהֵמָה–לְמַעַן, תֵּדְעוּן, אֲשֶׁר יַפְלֶה יְהוָה, בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל” (שמות י”א, ז’).
משה מתאר כי בלילה בו תתרחש מכת בכורות יהיו צעקות ובהלה בכל מצרים אך בקרב בני ישראל, כלב לא ישמיע אפילו קול נביחה קלה.
נשאלת השאלה,
למה הכוונה במילים: “לֹא יֶחֱרַץ-כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ”?
נסביר,

• תרגום אונקלוס: בקרב בני ישראל הכלבים לא ינבחו ולא יזיקו להם.
• זקנים בעלי התוספות: כשמלאך המוות בעיר, הכלבים נובחים בקול. מכאן שבמכת בכורות, הכלבים שאמורים לנבוח, ינהגו כנגד הטבע ובזה ייוודע כי ה’ מבדל בין ישראל למצרים.
• אבן עזרא: הכלבים אף לא יפחידו את בני ישראל בנביחתם.

ואפשר גם להסביר: אילו התכוון הכתוב לומר שהכלבים לא ינבחו היה אומר בפשטות – לא ינבחו, לשם מה תוספת המילה “לְשֹׁנוֹ”?
אלא שבני ישראל נדרשו לשמור בסוד את דבר יציאתם ממצרים, שכן נצטוו “דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם” (י”א, ב’), באזני = בסוד. אכן הם שמרו על סוד זה, ולא גילוהו למצרים שאלמלא כן, אולי לא היו משאילים להם כלים ושמלות וכך לא היה מתקיים “וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל” (הרכוש – תמורת עבודתם). כדי שהסוד ישמר באופן מוחלט היו צריכים להיות באחדות מלאה וזהו שנאמר: “וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”, כלומר בני ישראל מאוחדים ואף אחד, אפילו הבהמות לא גילה את סודם.
מכאן שתוספת המילה “לְשֹׁנוֹ” רומזת לדיבור וגילוי הסוד, ואף לרמוז שבני ישראל לא דברו לשון הרע שבדרך כלל גורם לפירוד בין אנשים. התנהגות זו למעשה מייצגת את רמת אחדותם של העם בעת מכת הבכורות ומכאן גם את עוצמתם. יתירה מכך, נראה שנקודה זו גם מייצגת את ההבדל בין מצרים לישראל. שכן, נראה שהמצרים לאחר המכות נהיו מפולגים כנאמר ו- “לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו”, כלומר,  שאחד לא ראה צרת חברו וכל אחד היה עסוק בעיקר בעצמו, וזה החלישם.
עפ”י רוביק רוזנטל, ‘אחדות מבטאת את הרצון המשותף של אנשים השייכים לעם, למדינה, למפלגה או לארגון להסכים על רעיונות משותפים ולהימנע מריבים או מחלוקות. כאשר מנהיג רוצה ללכד סביבו את הציבור הוא קורא לאחדות. הביטוי אחדות הלבבות מדגיש את הצורך ברגש המשותף לבני האדם, והביטוי אחדות דעים מדגיש שיש הסכמה ביניהם. הקריאה אחדות היא כוח, קיימת בשפות שונות, ופירושה שציבור מלוכד יותר הוא גם חזק יותר’.
אחדות, גיבוש ושיתוף פעולה בארגון הינו הכרח. כדי שצוות יהיה מגובש ויעבוד מתוך שתוף פעולה הדדי ופורה, מתפקידו של המנהל להשקיע באופן שוטף בטיפוח הצוות ובגיבושו. אחדות הצוות ולכידותו אל מול האריה וכשתיקתו של הכלב, קיבל משנה מורכבות ומשנה חשיבות עם משבר הקורונה והמעבר לעבודה מרחוק, אשר מהווה אתגר לא פשוט עבור מנהלים רבים.
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.