במדבר
על קוצו של למד LPC -
עפ”י התיאוריה של פידלר ניתן למדוד סגנון מנהיגות, מוכוונות משימה או מוכוונות אנשים, על ידי הערכת היחס כלפי ‘העמית הכי פחות מועדף'Least Preferred Co-Worker (LPC).  שכן הדרך בה מנהיג מעריך את העובד הכי פחות רצוי עבורו, מצביעה על סגנונו הניהולי.
עפ”י השאלון שפיתח פידלר, הגדרת LPC כוללת דירוג של מגוון תכונות של האדם שהכי מאתגר, לממלא השאלון, לבצע איתו משימה. יחד עם זאת, מעבר למודל מבוסס אישיות של פידלר יש שיגדירו אדם כ-LPC  גם בשל סיבות אובייקטיביות לכאורה, כגון ג’נדר, מוצא, גיל ועוד.
איך אתם נוטים להתנהג אל מי שמוגדר בעיניכם כ-LPC? האם נותנים לו מקום להתבטא? האם מנהלים עמו שיח וקשובים לדעתו? או לחילופין, האם מחפשים אותו ‘בקטנות’? האם מתעלמים באלגנטיות מנוכחותו? האם כמנהיגים אנו יודעים לתת לכל אדם גם אם נתפס בעינינו כ-LPC את הכבוד והמקום הראוי לו?
על כך בפרשת השבוע, פרשת במדבר שם נאמר:
“בְּנֵי נַפְתָּלִי, תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם: בְּמִסְפַּר שֵׁמֹת, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כֹּל, יֹצֵא צָבָא” (במדבר א’, מ”ב)
בעל הטורים מציין כי בכולם נאמר “לִבְנֵי” למשל “לִבְנֵי שִׁמְעוֹן” (כ”ב), “לִבְנֵי דָן” (ל”ח), “לִבְנֵי אָשֵׁר” (מ’) וכו’. נשאלת השאלה מדוע שינה ב-“בְּנֵי נַפְתָּלִי” את הנוסח הרגיל?
ניתן להסביר סוגיה זו בשני אופנים משלימים:

• סיבה סובייקטיבית – יחס של כבוד ומתן מקום ראוי – על פי פירוש פנים יפות, המניין הנ”ל של בני ישראל התקיים “בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי” – בראש חודש אייר. בעוד המניין הקודם בוצע חודש קודם, בניסן כשבא להשרות שכינתו על עם ישראל (רש”י א’, א’). נראה כי בעגל, נפלו מהעם כשלושת אלפים איש, מכאן שניתן היה לדעת את מספר הנותרים ללא צורך למנותם שוב.
  יתר על כן, לאחר שמנה את מספר החברים בכל שבט, ניתן היה גם לדעת את מספרם של בני שבט נפתלי שנמנו אחרונים, לפי חישוב ההפרש בין המניין הכולל לבין סך מניין חברי השבטים האחרים. מכאן כאמור, בכדי לדעת את מניינם של בני שבט נפתלי לא היה צריך למנותם. ואף על פי כן מנה אותם “מתוך חיבתם לפניו מונה אותם בכל שעה” (רש”י). אף שלא היה צורך במניין, כדי להראות חיבה וכן לתת יחס של כבוד ואת המקום הראוי לשבט נפתלי – מנה אותם. ובכדי לרמוז שהיה מניינם ידוע גם מבלי למנותם שינה הכתוב את הנוסח הרגיל וכתב “בְּנֵי נַפְתָּלִי” – ולא “לבְּנֵי נַפְתָּלִי”.
• סיבה אובייקטיבית – אופי הרכב האוכלוסין של השבט – לפי שבשבט נפתלי היו יותר בנות מבנים. רמז לכך, ניתן לראות למשל בברכת יעקב לנפתלי: “אַיָּלָה שְלֻחָה–הַנֹּתֵן אִמְרֵי-שָׁפֶר”
  (בראשית מ”ט כ”א). דימוי האילה בלשון נקבה לעומת “גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה” (שם, ט’), “יִשָּׂשכָר, חֲמֹר גָּרֶם” (שם, י”ד) שנתברכו בדימוי זכרי. בנוסף, ראשי התיבות של ברכת נפתלי מרכיבים את המילה – אישה – אַיָּלָה שְׁלֻחָה–הַנֹּתֵן אִמְרֵי-שָׁפֶר”. באופן דומה בפרשת פנחס, כשנתחסרו הזכרים בגלל חטא המרגלים והעגל גם שם השתמש הכתוב ב-“בְּנֵי” ולא “לבְּנֵי”.

משינוי נוסח הכתוב, ב-“בְּנֵי נַפְתָּלִי”, לומדים כי ראוי שנחלוק כבוד לכל אדם תוך הקפדה על מתן יחס מכבד ומקום ראוי באופן שווה והוגן ללא קשר אם האדם חביב עלינו יותר או פחות. על אף שלכולנו ‘עמית פחות מועדף’, הן מסיבות אובייקטיביות והן מסיבות סובייקטיביות, כמנהיגים וכחברי צוות, מתוך ראיית התמונה הכוללת, אנו מחויבים להתעלות מעל תחושות אלה ולנהל יחסים נאותים עם ממשקי העבודה לרבות עם מי שנתפס בעינינו כ-LPC, כפי שדייק להגדיר זאת דיוגנס “כשאתה מכבד את חברך – אתה מוסיף כבוד לעצמך”.
 
 
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.