פרשת קורח -
מעשה היבריס – היסטורי ומודרני
עפ”י הויקיפדיה מעשה היבריס במובנו המודרני הוא רגש גאווה וגבהות־לב מוגזמים, הגורר בעקבותיו עונש ותבוסה. ביוון העתיקה היה מובנו של המושג שונה מעט, והתייחס לפגיעה בוטה בזולת, המביאה להשפלתו.
נראה כי קיים קשר בין ביטחון עצמי מופרז לביצועים נמוכים. שכן, בעלי פרופיל זה, לרוב אינם נוטים לשתף פעולה עם קולגות וממשקים, לא קשובים לעובדיהם ונוהגים לבטל בהינף יד דעות הסותרות את דעתם או את רצונם. הם חושבים שהם יודעים הכל טוב יותר מכולם. כתוצאה הם גם חווים קושי לחזות את הנולד ולהבחין בסכנות ובאיומים.
ישנן דוגמאות למכביר של ארגונים שבשל תחושת העליונות של העומדים בראשם — כלפי עובדים, מתחרים, לקוחות וסיכונים בשוק, נחלשו במקרה הטוב או אף נעלמו מהמפה העסקית במקרה הפחות טוב. כאמור, היבריס במובנו המודרני וההיסטורי כאחד.
על כך בפרשת השבוע, פרשת קורח שם נאמר:
“וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם–כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה.” (במדבר ט”ז, ג’)
קורח בכדי להצדיק את טענתו שמשה ואהרון נטלו לעצמם את כל השררה טוען “הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים” – מה כוונתו בטענה זו?
נסביר,
רש”י מפרש כי כולם שמעו את ה’ מדבר בסיני. אבן עזרא מסכים עם רש”י ומרחיב – אף שקודם מעמד הר סיני אפשר היה להבין את הנהגתכם, הרי עתה לאחר מעמד הר סיני גם העם זכה לשמוע את קול ה’.
משה ואהרון שימשו נציגים לעם ישראל. משה ייצג את ה’ כלפי העם – הביא דבר ה’ ומצוותיו אל העם, ואהרון ייצג את העם כלפי ה’ בהקריבו את קרבנותיהם.
מאחר ובמדבר לא היה לעם ישראל טריטוריה או ריבונות, שני תפקידי הנהגה בכירה אלה – כהן ונביא, היו לעם בעת זו.
בא קורח וטוען:

• “הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים” – העם כבר לא צריך מי שיביא אליהם את דבר ה’ כי כבר היה להם התנסות במעמד הר סיני והוא יכול לשמוע את קול ה’ ללא תיווכו של משה.
• “וּבְתוֹכָם יְהוָה” – לאחר בניית המשכן נאמר “וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם”, קורח משתמש במונח זה וטוען כי העם לא צריך מתווך שייצגם לפני ה’ והם יכולים להקריב קורנות בעצמם, ללא תיווכו של אהרון.

מכאן שטענתו של קורח היא שמאחר ואין יותר צורך בתיווכם הבלעדי של משה ואהרון מדוע הם נוטלים לעצמם את השררה וגם לוקחים המונופול על מינוי מינויים בכירם נוספים? לכן נראה, עפ”י קורח כי הם ממשיכים לשמר תפקידים אלה של כהן (אהרון – נציג העם) ונביא (משה – נציג ה’) כדי להתנשא ולהשתרר מעל העם.
קורח אמנם מזהה כי המציאות השתנתה לכאורה וקורא תיגר על תפקידים שנראה כי התייתרו בשל המציאות החדשה, זה נכון ורצוי. יחד עם זאת, קורח מפספס את המהות ומתנהג בזחיחות וביוהרה, בגאווה וגבהות־לב מוגזמים, תוך התעלמות לכאורה מההיסטוריה המשותפת, שכן קורח לא רק (1) מערער על הנחות היסוד וקורא תיגר על מינויים של משה ואהרון ע”י הקב”ה למנהיגי העם, הוא גם (2) פועל באופן היבריסי במובנו המודרני וההיסטורי, כמו גם (3) מניח כי כל אדם מישראל בעל הכישורים למלא תפקיד של נביא וכהן גדול.
נראה כי עליונות או זלזול בסביבה, תחושה לא מוצדקת של בטחון מופרז ומוגזם, גַּאֲוְתָנוּת ושַׁחְצָנוּת, הם שהובילו את קורח להתנהג בהיבריס במובנו הרחב. יתר על כן, נראה כי ‘הפוסל במומו פוסל‘, שכן נראה כי טענת קורח כלפי משה ואהרון, נובעת למעשה מראי של תכונתו שלו.
עפ”י פרופסור יאיר אהרוני: ‘אחת הסיבות המרכזיות לכישלונם של ארגונים היא התחושה של המנהלים העומדים בראשם כי הם יודעים הכל’, כנאמר במשלי: “לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ” (ט”ז, י”ח). אין ספק כי ארגונים שיעצימו ויעדיפו פרופיל מנהלים ועובדים בעלי תכונת ענווה, תכונה שהיא ההפך מהנאמר לעיל, ייהנו מיתרון תחרותי -אסטרטגי חשוב ומשמעותי לאורך זמן.
 
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.