כי תצא -
שלב ההתבגרות של חתן
עפ”י פרופ’ אדיג’ס לארגונים כמו לבני אדם יש מחזור חיים קבוע הכולל שלבי התפתחות כגון: ינקות, ילדות, בגרות  וכו’. לכל שלב התפתחותי דפוסי התנהגות הניתנים לחיזוי. המעבר בין השלבים מאופיין פעמים רבות במשבר, אתגרי הסתגלות וקשיי התארגנות. שכן הארגון נדרש לנטוש דפוסים ישנים לצד הצורך ללמוד דפוסים חדשים. מכאן שבכל שלב בחיי הארגון נדרש תמהיל ניהולי (PAEI) ייחודי ומתאים אשר יסייע להוביל את הארגון לשלב הבא.
כך למשל בשלב ההתבגרות הארגון עסוק בפעולות לביסוס העצמאות שלו. שלב זה מאופיין בעיקר בניסיון לגבש זהות ארגונית אשר מלווה פעמים רבות בקונפליקטים בין מקבלי החלטות, האצלת סמכויות לא עקבית, חוסר עקביות במטרות הארגון ואף אובדן זמני של החזון. בשלב זה, כדי להצליח עפ”י אדיג’ס, נדרש מנהל מקצועי בעל סגנון דומיננטי של אדמיניסטרטור לצד ביצועיסט (pA).
על כך בפרשת השבוע פרשת כי תצא שם נאמר:
“כִּי-יִקַּח אִישׁ, אִשָּׁה חֲדָשָׁה–לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא, וְלֹא-יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל-דָּבָר: נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ, שָׁנָה אֶחָת, וְשִׂמַּח, אֶת-אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר-לָקָח” (דברים כ”ד, ה’).
בפרשת שופטים, השוטרים מכריזים לפני היציאה למלחמת רשות על בעלי פטור מהלחימה כגון: מי שנטע כרם וטרם חיללו, מי שבנה בית ולא חנכו, מי שארס אישה ולא לקחה ומי שירא ורך הלבב.
נשאלת השאלה,
מדוע החתן בשנה הראשונה לנישואיו מקבל פטור מלא משירות לחימה – לא יוצא למלחמה וגם לא עושה תפקידי תמיכה בעורף ואילו יתר בעלי הפטור, אמנם רשאים לחזור לביתם אך לא מקבלים פטור מהלחימה אלא מוצבים בעורף כתומכי לחימה?
נשיב,
נראה כי מתוך הסתכלות כוללת, התורה מעדיפה שאדם פחדן (רך הלבב) למשל או החושש מהעבירות שבידו (רגשי אשמה) לא יהיו בשדה הקרב, מאחר ועלולים להשפיע על רמת האומץ, המוטיבציה והמורל של לוחמים אחרים ובכך להשפיע גם על טיב הלוחמה ותוצאותיה. לכן אדם בעל פרופיל זה, ולא משנה באיזה שלב נמצא בחייו, במקום שיתרום מאמציו בשדה הקרב, עדיף כי יוצב בעורף ויהיה אחראי למשל על אספקת מזון, מים ותיקון צרכי הצבא, מאחר ושם פחדיו לא ישפיעו על הלוחמים.
אך הפסוק לעיל עוסק בפטור מסוג אחר, הפסוק עוסק באדם הנושא אישה. הפטור מלחימה הניתן לאדם זה הוא לא כי חש רגשי אשמה או פחד, אלא כי זה עתה נשא אישה. התורה מאפשרת לאדם בשנה הראשונה לנישואים – בשלב המיסוד הזוגי-משפחתי, להשקיע תשומת לב ופניות ייחודית לנושא כדי לבנות ולבסס קשר איתן, לצד התמודדות עם המורכבות והאתגרים העולים כתוצאה מתהליך בניית הזהות החדשה – כזוג וכמשפחה. התורה מבינה ענין זה ואף מתעדפת את בניית התשתית הזוגית-משפחתית בשנת הנישואים הראשונה, על פני היציאה למלחמת רשות ולכל שירות צבאי אחר, אף בעורף, כדי ש- “נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ” פנוי באופן מוחלט לבנות את ביתו.
על אף שהשקעה בקשר הזוגי הכרחית לאורך כל שנות הנישואים, בכל שלב נדרשים תשומות שונות כדוגמת שנת הנישואים הראשונה. כך גם על תמהיל הסגנון הניהולי להיות בהלימה עם שלב ההתפתחות של הארגון. כאשר הארגון עובר למשל משלב הזינוק לשלב ההתבגרות בדומה לחתן בשנתו הראשונה – מרווקות לזוגיות ומשפחה, נדרש לתפור חליפה המתאימה לשלב זה – תשומות, לצד תמהיל משאבים. שכן אין דומה חתן בשנתו הראשונה לחתן שאינו בשנתו הראשונה ואין דומה מנהיגות בשלב הבגרות למנהיגות בכל שלב אחר בתהליך התפתחות הארגון.
 

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.