תולדות =
בעיני המתבונן
שני אנשי מכירות של מפעל לייצור נעליים נשלחו לאפריקה כדי למצוא שווקים חדשים. הראשון התקשר ואמר: "אין מה לחפש פה, כולם כאן הולכים יחפים”. השני התקשר באותו זמן והודיע: "סיכוי אדיר להצלחה, לאף אחד כאן אין נעליים…"
שני אנשים המתמודדים עם מצב דומה, מפרשים את הסיטואציה באופן הפוך לחלוטין. נראה כי הבסיס להבדלים טמון בין היתר בהבנה כי מעבר למצב האובייקטיבי לכאורה, יש גם גורם אנושי המשפיע על אופן ההתמודדות של האדם. גורם שכולל: רקע, אמונות וערכים אישיים, נטיות לב, כמו-גם שיקולים פסיכולוגיים-התנהגותיים, אגו, אינטרסים ושיקולים פיננסים. גורם זה משפיע גם על הגישה והמיקוד למשל באתגר ובקושי או בהזדמנות ובפוטנציאל, לצד נטישת מילים כגון "אי אפשר" ואימוץ חשיבה של "איך בכל זאת אפשר…"
על כך בפרשת השבוע, פרשת תולדות שם נאמר:
"וְכָל-הַבְּאֵרֹת, אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו, בִּימֵי, אַבְרָהָם אָבִיו–סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, וַיְמַלְאוּם עָפָר" (בראשית כ"ו, ט"ו)
אבן עזרא ואור החיים מסכימים כי הפלישתים, ע"י סתימת בארותיו של יצחק באבנים ועפר הוציאו מכלל שימוש את המים במאגרים אלה. בעוד עפ"י אבן עזרא, הפלישתים: (1) "סִתְּמוּם" – סתמו את פי הבארות על ידי כיסוי (2) "וַיְמַלְאוּם עָפָר" – גם את חלל הבאר. עפ"י אור החיים, בתחילה סתמו את הבארות באבנים ועדיין ניתן היה להשתמש בהם בהיות המים גם בין האבנים, אך כאשר מילאום עפר – מנעו מהמים מלהימצא בחלל הבור.
נשאלת השאלה:
מדוע הפלישתים הפרו בימי יצחק, את ההסכם שנחתם בין אברהם ואבימלך וסתמו את הבארות שנחפרו ע"י עבדי אברהם?
נשיב,
אברהם, בין היתר, הוכיח את אבימלך על גזילת הבאר שהייתה בבעלותו: "וְהוֹכִיחַ אַבְרָהָם, אֶת אֲבִימֶלֶךְ, עַל-אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם, אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ" (כ"א, כ"ה). כתוצאה אברהם ואבימלך כורתים ביניהם ברית (בנוכחות פיכל שר צבאו של אבימלך) "וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם, בְּרִית" (כ"א, כ"ז), שבבסיסו, הימנעות הדדית מגזל בארות.
עקרון "הסכמים יש לכבד" (=Pacta sunt servanda) היה ידוע ומקובל גם בימי קדם, מכאן שעפ"י הפסוק לעיל, הפלישתים הצדיקו התנהגותם בכך ש:

• אין הפרת הסכם כי סתימת הבארות אינה גזל ("סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, וַיְמַלְאוּם עָפָר") – ההסכם מדבר על הימנעות מגזל הדדי של הבארות – סתימת הבארות באבנים ועפר מבחינת הפלישתים אינה גזל כי הם לא נהנים מהמים.
• אין הפרת הסכם כי ההסכם אינו בתוקף ("בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו") – ההסכם נחתם בין אבימלך ואברהם ומבחינתם, תוקפו רק בימי חייהם. בשעה שאברהם נפטר ההסכם אינו רלוונטי.
• אין הפרת הסכם כי ההסכם הוא על הבארות שחפר אברהם לא על אלה שחפרו עבדיו ("אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו") – שאין לדעת האם הבאר נחפרה מתוקף הוראה של אברהם (- העבדים כבאי כוחו) או מרצונם החופשי של העבדים ללא קשר לאברהם.
• יצחק הוא זה שהפר את ההסכם – הפלישתים חשו כי הצלחתו של יצחק באה על חשבונם והוא זה שהפר את הברית ביניהם. תחושת קנאה ושנאה ליצחק הניעו את הפלישתים לסתום את בארותיו ולפגוע בהצלחתו ע"י צמצום משאבי המים שברשותו ובכך לפגוע בשגשוג שרווה משדותיו ומצאנו.

מכאן שבעוד שמבחינת הפלישתים כאמור, אין הפרה של ההסכם מצדם, נראה כי בעיני יצחק הסכם הוא הסכם ואותו יש לכבד.
כך שנראה כי השיפוט לגבי תוקף הסכם הבארות, הוא בעיקר בעיני המתבונן וכי לגורם האנושי-תרבותי השפעה משמעותית על נקודת המבט, השקפתו והתנהגותו של האדם. כך למשל, כפי שראינו בבארות ואצל אנשי המכירות: גם כשכל הנתונים האובייקטיבים זהים לכאורה, אנשים מקבלים החלטות שונות. שכן, כאמור יש משקל דומיננטי ומהותי לרקע האישי, לאמונות ולערכים, לנטיות לב, כמו-גם לשיקולים פסיכולוגיים-התנהגותיים של פירוש המציאות לצד אינטרסים ושיקולים פיננסים, אגו, קנאה, שנאה וכבוד.
כמנהל, הבנה זו תסייע לך להבין טוב יותר את הגורמים המודעים והלא מודעים שמניעים למשל את ההחלטות והפעולות שלך ושל האנשים בסביבתך (=כפיפים, ממשקים, מנהלים וכו'), הבנה זו של 'בעיני המתבונן' מהווה כלי ניהולי פרקטי בהיבט האישי, צוותי וארגוני.
 
 
המאמרים הייחודים של "תורת הארגונים" משלבים 'תורה' ו'ארגון'. כל שבוע אנו מנתחים באופן מקורי סוגיה ארגונית עכשווית תוך זרקור על פרשת השבוע.
המאמרים נכתבים באופן משותף ע"י אב ובתו.

• מר יוסף אלמליח בעל ניסיון ניהולי עשיר ומוכח במקביל לגישתו הייחודית לטקסט המקראי. מעביר שיעורי פרשת שבוע מרתקים מעל חצי יובל לקהל שומעים מסור המתרחב באופן קבוע. בעל תואר שני במנהל חינוך.
• גליה אלמליח-הרמן, יועצת ארגונית, מייסדת נוגט אסטרטגיות. בעלת ניסיון מוכח בליווי מנהלים חברות בתהליכי שיפור והתייעלות בהיבט האישי, הניהולי והתהליכי. בעלת תואר שני (בהצטיינות) בייעוץ ופיתוח ארגוני עם התמחות באסטרטגיה.