בפרשת 'כי תצא' מופיעה המצווה הידועה לעשות מעקה לגגך והטעם - לא תשים דמים בביתֶך.
 
פרשנים  עסקו במצווה זו ובחובה שיש על הפרט לדאוג לבטיחות ולהימנע מנזק  לזולת, או חלילה לקפח חיים.
 
אצל חז"ל מצווה זו הינה אקטיבית ומרחיבה וחלה על הפרט  מרגע כניסתו לנכס, גם אם אחר בנה את הנכס.
 
גם במנהל הציבורי  אנו מכירים את החובה אשר הרשות המקומית  מטילה על תושבי העיר אחריות בפקודת העיריות ובאמצעות חוקי עזר מקומיים נוספים. לדוגמא -דרישה לשפץ, להסיר וכו' מבנים מסוכנים אשר באזור שיפוטה.
 
 יתרה מזו, ברשויות המקומיות יש מדור/מחלקה שתפקידם לעקוב אחר מבנים מסוכנים באזור השיפוט של הרשות.
 
במאמר זה ברצוני לסקור את המורכבות במימוש אחריותו של הפרט מול הרשויות, יצירת מנגנון תפקודי שיצליח לרתום את בעלי הנכס לעשייה אפקטיבית, שכן לעיתים בעלי הנכס אינם רואים עין בעין את האינטרס המאחד ושותפות הגורל בנכס, אלא את המפריד ואת ההזדמנות העסקית "הרובצת לפתח" אולי חטאת.
 
מדינת ישראל, באמצעות הרשויות, מגישה כתבי אישום בבית המשפט לענייניים מקומיים ופותחת בהליכים פליליים, כנגד בעלי נכסים אשר נכסיהם מהווים סכנה לציבור, לאחר שאלה נדרשו להסיר הסכנה ולא נענו לדרישה.
 
מדובר בתיקים פליליים שונים מתיק פלילי "רגיל" אשר הציבור נחשף ביום יום, שכן תביעה מעין זו תכליתה הינה להפעיל סנקציה על בעלי הנכס להסדיר את הסיכון במבנה ולהסיר את ההכרזה על מבנה המסוכן ברשימת המבנים בעירייה.
 
תיקים מעין אלו מתאפיינים במספר נתיבי פעולה.
 
להלן שתי דוגמאות לנתיבי פעולה: מבני ופלילי.
הנתיב המבני: טיפול במבנה המסוכן והחזרתו למצב תקין וראוי עפ"י דוח מהנדס העירייה המגדיר את הליקויים והסרת הכרזה של המבנה כמבנה מסוכן בעירייה.
 
במידה וקיים יותר מבעל נכס אחד, מתקשים בעלי הנכסים להתאחד ולפעול כאבוקה אחת בצורה אפקטיבית ומקצועית, בראש ובראשונה בינם ובין עצמם, (קביעת מנגנון קביעת החלטות, תשלומים, גביה וכו') אח"כ מול בעלי מקצוע כמהנדס העיר, מהנדס הבניין, מפקח ועוד. דוגמאות אלו מבהירות את הקושי האמיתי של הנוגעים בדבר.
 
הנתיב הפלילי: הינו הטיפול בכתב האישום אשר כול אחד מבעלי הנכס נאשם בבית המשפט לעניינים מקומיים בגין מבנה מסוכן.      
                                                                                                                                                                                                            
שני הנתיבים משלימים אחד את השני, שכן בבואם מול בית המשפט, נדרשים בעלי הנכסים להסיר את המפגעים אשר רובצים על המבנה, ולהראות כיצד מטפלים במבנה המסוכן, שכן העבירה התרחשה ומתרחשת בכול רגע נתון.
 
בנוסף, בעלי הנכסים  מנסים אמנם לטפל במבנה המסוכן בצורה אפקטיבית, אך הם שבויים להליך שנכפה עליהם בעל כורחם. כגון, כשהמצב הזה נוצר מאחר וישנו אינטרס סמוי אצל מאן דהוא. ההליך וכתב אישום מונח אצל השופט להכרעה, ובעלי הנכסים חשופים למכלול אפשרויות אשר יש לשופט להטיל עליהם בדין. זאת בנוסף לסמכות העירייה עפ"י חוק העזר העירוני.
 
מהו מבנה מסוכן ?
 
מבנה מסוכן הינו מבנה שהרשות המקומית הכריזה עליו ככזה לאחר שהתבצעה בדיקה ע"י מהנדס העיר. סבור ראש העירייה, על פי חוות דעתו של המהנדס או הרופא,  כי בנין עלול לסכן את המחזיקים, את הציבור או את הנכסים הסמוכים, רשאי בהודעה בכתב לדרוש מבעל הבניין לבצע את העבודות ולנקוט אמצעי זהירות המפורטים בהודעה.
 
 ניתן לחלק את המבנה המסוכן למדרגים:
 
מדרג ראשון:  מבנה שעלול לסכן את המחזיקים בו, את הציבור או את הנכסים הסמוכים.
מדרג שני:  מבנה מסוכן שיש בו סכנה ממשית למחזיקים או לציבור או לנכסים הסמוכים.
 
מדרג שלישי: מבנה מסוכן שיש בו סכנה מיידית למחזיקים בו, לציבור או לנכסים הסמוכים.
 
לדוגמא, חוק עזר לבת ים (מבנים מסוכנים) התשמ"ד 1984 מסדיר את עריכת הבדיקה, מסדיר את הדרישה לביצוע עבודות, מסדיר את ביצוע העבודה על ידי העיריה, מסדיר אישור סכום ההוצאות.
העובר על הוראת חוק עזר, דינו - קנס של 3,300 שקלים חדשים, ובעבירה נמשכת קנס נוסף של 150 שקלים חדשים בעד כל יום שבו נמשכת העבירה לאחר שנמסרה הודעה עליה בכתב מטעם ראש העירייה או לאחר הרשעה.
 
לסיכום, מקבלי ההחלטות ברשות המקומית נדרשים לשאלה עד כמה באמת אנו יכולים לעזור למנוע את פוטנציאל הנזק?
 
האם אין לנו אינטרס לעזור לבעלי הנכסים המתקשים לקבלת החלטות מורכבות מסיבות של ויכוחים אישיים בין שותפים לנכס, העדר מכנה משותף באינטרסים אשר מסכנים את בעלי הנכס ותושבים סמוכים, בעיות ניהול ואכיפה מול בעלי נכס מטעמים אובייקטיבים שונים.
 
בנוסף יש לבחון האם מקבלי ההחלטות ממליצים לראש הרשות להשתמש בסעיפי החוק העומדים לזכותו  לסילוק/לתיקון לאלתר של המפגע ולאחר מכן לבוא חשבון עם בעלי הנכס.
 
אכיפה אקטיבית במקרה זה משמעותה שמירה על איזון אינטרסים ציבורי ולעיתים גם פרטי,  שכן כול זמן שבעלי הנכס חלוקים ביניהם, העבירה ממשיכה, פוטנציאל הנזק קיים ותכלית החוק למנוע מפגיעה של הנכס באנשים או מבנים סמוכים, מתמוססת.
 
חשוב לזכור כי כשמדובר על הכרזה על צו מבנה מסוכן משמעותה היא בראש ובראשונה לטפל במבנה המסוכן. אך בפועל הדבר לוקח ימים שבועות וחודשים לעמוד במטלה. יש מקרים שהעניין נגרר גם שנים.
 
אל לנו כחברה להתנהג "כצב" מבנה מסוכן ולהתחבא מאחורי סיסמאות "אני את חובתי אמרתי רשמתי התרעתי", להתנהל בעצלתיים ולהתכסות בהליכים בירוקרטים.
שכן כבר נאמר "ולא תשים דמים בביתֶך", קל וחומר בעירך. דהיינו, קיימת ציפייה ציבורית כי  חובה על העירייה למנוע דמים במרחב הציבורי במעשה אקטיבי ולא בהתנהלות פאסיבית. 
      
אין לראות באמור לעיל יעוץ משפטי ו/או תחליף ליעוץ משפטי.
כל הזכויות שמורות
 
הכותב הינו עו"ד העוסק בתחום תכנון ובניה, מקרקעין, חוזים , צוואות וירושות.
בעל תואר M.A  במנהל ציבורי.
.

עו"ד שחר יוחאי