"נוהל האדמו"רים" בנתב"ג, לפיו מכבש המטוס נכנסים הם למכונית ה"ווי, איי.פי" היישר למחוז חפצם, בלא שצריכים, כמוך וכמוני, לעבור את מסלול ההצהרות ירוק או אדום, בוטל בימים אלה בעקבות עתירה שהגישות הקליניקות המשפטיות במרכז האקדמי שערי משפט באמצעות עורכי הדין רחלי הכהן ופרופ′ אביעד הכהן.
 
הקליניקות המשפטיות במכללת שערי משפט עתרו לבית-המשפט העליון בדרישה לביטול “נוהל אדמו”ר” בשדה התעופה בן גוריון. העותרים, באמצעות עורכי הדין פרופ’ אביעד הכהן ורחל הכהן, טענו כי הנוהל המאפשר ל 45 רבנים להגיע עם רכבם הפרטי עד כבש המטוס נקבע תוך כדי חריגה מסמכות של רשות שדות התעופה, וחורג באופן קיצוני ממתחם הסבירות.


פרופ′ אביעד הכהן
 
“הרכב הרשימה מעלה יותר מחשד כי הנהנים ממנה זכו ב”זכות” להיכלל בה על בסיס שיקולים זרים ופסולים”, נכתב בעתירה. לטענת העותרים, כל יום נוסף שבו מתקיים הנוהל, “מביא עמו פגיעה נוספת בעקרון השוויון בפני החוק וזילות נוספת לכבודה של תורת ישראל ולערכיה”.
 
הרשימה הורכבה רובה ככולה מאדמו”רים אשכנזים חרדים, אבל היו בה גם רבנים-מקובלים, בהם גם הרב פינטו, שלא הוצא מהרשימה על-אף שהפך לחשוד בפלילים באוקטובר 2012.
 
רב מפורסם אחר הוא הרב איפרגן (הרנטגן). לפני כחודשיים נחת הרב איפרגן בנתב”ג ונסע ישר לביתו מבלי לעבור בדיקה במכס. נציגו הגיש תצהיר שהרב מחזיק בתיק קטן בלבד אבל כשנציגי המכס ביקשו לבדוק את התיק, הסתבר שהרב כבר נסע לביתו.


 
באותו זמן טענו ברש”ת שמדובר בתקלה נקודתית שלה אחראית חברה פרטית המטפלת בווי.אי.פי בשדה, אך הנוהל עצמו לא בוטל. נוהל זה מתקיים על-אף שכל אדם, במידה שישלם 260 דולר לחברה פרטית, יכול לשכור את שירותיה של חברה פרטית שתסיע אותו היישר מכבש המטוס לטרקלין מצדה. לשם מגיע שליח המחתים את דרכונו, מסדיר את ענייני המכס ודואג להסיעו לביתו.
 
מאז שהוגשה העתירה רש”ת לא הצליחה להסביר מי קבע את הרשימה ומה היו הקריטריונים, ומשרד התחבורה כלל לא השיב לפניות בתגובה לביטול הנוהל, בעקבות העתירה שהגיש, אמר פרופ′ הכהן: "זה היה מהלך מתבקש. במקום להרבות כבוד תורה הרבה הנוהל חילול שם שמים, יצר תופעה של ′איפה ואיפה′ תוך הפליית ′מקורבים′ שלא תמיד גדלותם בתורה הביאה להעדפתם אלא קשריהם עם פקיד זה או אחר ברשות שדות התעופה".
 
להלן חלקים מנוסח העתירה לבג"צ:
 
 
 
 
 " למען הסר ספק יודגש כי העתירה אינה מכוונת עצמה לפגיעה באנשים – ובהם רבנים ואדמו"רים – הנהנים כיום הזה מן הנוהל. "כבוד התורה" הוא ערך חשוב בעולמה של יהדות, וכיבוד מנהיגי דת ואנשי רוח הוא ערך נעלה בחברה אנושית. דא עקא, שהנהגת "נוהל" כזה בחדרי חדרים, במיוחד כאשר הוא "מערבב" בצוותא חדא נהנים מכל המינים והסוגים (כפי שיבואר להלן), ללא כל קריטריונים, עשוי להביא עמו חילול השם גדול (שעליו אמרו כבר חכמינו: "במקום שיש חילול השם – אין חולקין כבוד לרב"), לצד זילות אותם נהנים – שלא ברור אם כולם נהנים הימנו בטובתם או שלא בטובתם - לעשייתם מושא לרינונם של הבריות, וזאת לבד מהיותו מפלה ונוהג בחוסר סמכות בניגוד גמור למנהל תקין ולערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית"...

"...לפי המידע שהגיע לעותרות, ופורסם בין השאר גם באמצעי התקשורת בשנים האחרונות, שורה של אנשים פרטיים, לכאורה כאלה שהם "רבנים" ו"אדמו"רים" (אך כפי שיוברר להלן, ככל הנראה לא כולם הם אכן כאלה), זוכים לכאורה ליחס מועדף ומפלה בכניסה לישראל וביציאה הימנה: יש להם "מסלול מקוצר" בהליכי הכניסה והיציאה בנמלי התעופה, ללא שיצטרכו לעמוד בתור, וכך גם לעניין החתמת דרכונם ונוהלי הבדיקה הביטחונית. בנוסף, מקצתם (או כולם) מורשים להגיע ברכבם פרטי אל המטוס וממנו.

"... המעיין, גם אם אינו בקי בכל נבכי החברה החרדית, על חסידויותיה ורבניה, יגלה על נקלה שהיא מורכבת מרשימה  שרירותית למדי. מחד גיסא, היא כוללת אדמו"רים העומדים בראש חסידויות ענק′, דוגמת האדמו"רים מגור, בלז וויז′ניץ, ומאידך גיסא היא כוללת אדמו"רים מחסידויות קטנות למדי דוגמת סלאנים (להבדיל מחסידות סלונים, הידועה יותר, שאף היא קטנה למדי במספר חסידיה ביחס לחסידויות אחרות), פינסק-קרלין, בוסטון, ללוב, מאקווא ורחמסטריבקה שספק אם שמעם הגיע לחוג רחב של אנשים שאינו נמנה עם "חצרותיהם".

"...מחד גיסא כוללת הרשימה רבנים "ספרדיים" ידועי שם דוגמת ה"אדמו"רים" לבית אבוחצירא – הבבא ברוך, הבבא אלעזר והבבא דוד, ו"עושי ניסים" דוגמת הרב יאשיהו פינטו, הרב איפרגן (המכונה ה"רנטגן"), ובד בבד היא כוללת אנשים השולחים ידם אף בפעילות פוליטית דוגמת ר′ אמנון יצחק (שעל "רבנותו" קמו עוררין בבחירות האחרונות לכנסת, ובשל כך החליטה ועדת הבחירות המרכזית לכנסת כי פתקי ההצבעה שלו יישאו רק את הכינוי "רבי", ולא "רב" בהיעדר תעודת "הסמכה" בידו). נעדרים ממנה רבנים "ספרדיים" ידועי שם דוגמת ה"ראשונים לציון" לשעבר, הרב אליהו בקשי-דורון והרב שלמה עמאר.

"... מחד גיסא כוללת הרשימה רבנים "ליטאיים" ואחרים נודעים דוגמת הרבנים שטיינמן וואזנר מבני ברק, או הרב דן סגל מירושלים, אך מאידך גיסא נעדרת הרשימה רבנים, ראשי ישיבות וגדולי תורה נודעים בשם אחרים דוגמת הרב ישראל מאיר לאו, הרב הראשי לישראל לשעבר (ורבה של ת"א כיום), הרב ב"מ אזרחי, ראש ישיבת "עטרת ישראל", ועוד.

"... אין צריך לומר שברשימה לא נכלל ולו רב או ראש ישיבה "ציוני" אחד. ומקל וחומר שלא נכללו בה אנשי דת מדתות אחרות, או אנשי רוח שאינם "רבנים" או "אדמו"רים".

"...  הנה כי כן, מדובר ברשימה שעל פניה נראית שרירותית לחלוטין, המעלה חשד שאין היא בנויה לפי קריטריונים כלשהם, אלא ניזונה יותר מקשרים מאשר מכישורים.
 
"... התקלות שעלולה הרשימה ליצור

1. פרצה זו, שלטענת העותרות נעשית ללא סמכות ותוך הפליה, עשויה להביא עמה תקלות לא מעטות.
2. ראשית, האדם ששמו כלול ברשימה יכול להביא עמו מלווה או נהג, שבניגוד ל"רב" או ל"אדמו"ר" בוודאי אינו זכאי לכל פריבלגיה שהיא (זאת בהנחה שאמרנו, ולא בהכרח אמרנו, שגם האחרונים זכאים לפריבלגיות מעין אלה).
3. יתר על כן. מפרסומים שהובאו בתקשורת – ואושרו על ידי המשיבה – הנוהל הפסול והמפה כבר הביא עמו תקלות.
4. כך, למשל, דווח אך באחרונה כי אחד הנהנים מהנוהל, הרב איפרגן (המכונה "הרנטגן") עזב במכוניתו הפרטית את שטח נמל התעופה קודם שלפקידי המכס וביקורת הגבולות ניתנה אפילו האפשרות לבדוק את מכוניתו ולערוך את הרישום המתבקש מחוק הכניסה לישראל והנהלים שעל פיו".

 
 
פגיעה בעקרון השוויון

5. העותרים יטענו שלבד מהיעדר סמכות, לכאורה, לקבוע נוהל כאמור, פוגעת המשיבה פגיעה קשה בעקרון השוויון, וזאת בכמה מעגלים.
6. המשיבה מפלה בין "רבנים" ו"אדמו"רים" חרדיים שונים, בינם לבין עצמם. 
7. המשיבה מפלה בין "רבנים" ו"אדמו"רים" המזוהים עם החברה החרדית לבין רבנים ציונים-דתיים (ויושם אל לב שאחד הנהנים מהרשימה הוא האדמו"ר מ"תולדות אברהם יצחק" שהיא חסידות קטנטנה, המשתייכת לפלג של חסידות "תולדות אהרן" (המזוהה לא אחת, בצדק או שלא בצדק, עם "נטורי קרתא" ומשנת סאטמאר), ונלחמת מלחמת חורמה במדינה ומוסדותיה ואינה מכירה ב"סמכותן". 
8. המשיבה מפלה בין אדמו"רים ורבנים חרדיים שונים, בינם לבין עצמם, כשלא ברור מי זכה ובזכות מה לבוא בשעריה, וממי נמנעה זכות זו.
9. המשיבה מפלה בין "רבנים", ו"אדמו"רים" לבין מנהיגי דתות אחרות.
10. המשיבה מפלה בין "רבנים" ו"אדמו"רים" לבין אנשי רוח שאינם כאלה.
11. הנה כי כן: אפילו אמרנו – ולא אמרנו – כי המשיבה מוסמכת לקבוע נוהל הנותן עדיפות לחוג מסוים של אנשים, הרי שהפעלת הסמכות צריכה להיעשות על פי קריטריונים גלויים, שוויוניים, ברורים ואחידים, ללא שיקולים זרים, וללא שרירות.

 
שיקולים זרים ופסולים

12. "רשימת הנהנים", שכאמור לעיל על פניה היא שרירותית ונעדרת כל קריטריון ראוי לשמו,  מעלה יותר מחשד כי הנהנים ממנה זכו ב"זכות" להיכלל בה על בסיס שיקולים זרים ופסולים.

 
חוסר סבירות קיצוני היורד לשורשו של עניין

13. הדעת הייתה נותנת שכללים ו"קריטריונים" המבקשים לקבוע מי ייהנה מ"נוהל מקל" בכניסה לארץ יתייחס למדדים אובייקטיביים (כגון: הסמכה פורמאלית לרבנות; מספר ה"חסידים" של אותו אדם, אם בכלל ניתן למנותם, וכיוצ"ב).
14. דא עקא, שהמעיין ב"רשימת הנהנים" יגלה שלא מיניה ולא מקצתיה. כאמור לעיל, על פניה הרשימה מורכבת ממנהיגי קהילות רבות אוכלוסין לצד חסידויות קטנטנות.
15. ואין צריך לומר שלא ידענו "אדמו"ר" מהו, ומהו הקריטריון להכתרתו כ"אדמו"ר". מבלי לפגוע כהוא זה, חס וחלילה, באדמו"רים שהם גדולי תורה וחסידות, כל הבקי, ולו מעט, בעולם האדמו"רים ידע שחלק מאותם המתעטרים בכתר זה אינם גדולים בתורה כלל, וכל "אדמו"רותם" באה להם רק מכוח ירושה או מכוח העובדה שהם, או "חסידיהם", הכתירו אותם בתואר זה.
16. ומהי עמדת ההלכה והמשפט העברי?
     
    הסמכות לקדש מסורה לכל אדם שבקי ב"טיב קידושין": עמדת ההלכה היהודית
    העותרים יוסיפו ויטענו כי בהליכתה בדרך עקלקלות נסתרת זו, פוגעת המשיבה לא רק בסדרי מנהל תקינים ובערכיה של מדינה דמוקרטית, שהשוויון הוא "נשמת אפה", אלא גם ב"ערכיה של מדינה יהודית".
17. 
    אחד מעקרונות היסוד של ההלכה הוא חובת איש הציבור להימנע מלזות שפתיים.
18. מתן "פריבלגיות" ל"רהבנים" ו"אדמו"רים" שפטורים מעולה של ביקורת המכס הרגילה (וחייבים בביקורת מקוצרת, אם בכלל) עשוי ליצור, ברמה גבוהה של הסתברות, לזות שפתיים ורינון שהם או משמשיהם הנלווים עמם מנצלים פריבילגיה זו למטרות לא כשרות.
19. יתר על כן: כלל יסוד הוא בעולמה של יהדות שאין לעשות את התורה "קרדום לחפור בה" טובות הנאה.
20. זאת ועוד: "חילול השם" הוא אחד מהערכים המקודשים בעולמה של הלכה. מכוח עיקרון זה נקבע, בין השאר, כי רב או גדול בתורה, צריך להיזהר זהירות יתירה שלא לנצל את מעמדו כדי לקבל הטבה שאינה ניתנת לסתם אדם.
    עד כדי כך, שההלכה היהודית קובעת כי "במקום שיש חילול השם – אין חולקים כבוד לרב". סוף ציטוט מהעתירה.

כאמור, אתמול נמסר כי הנוהל הזה – בוטל. עכשיו אולי גם אנחנו ה"עמך" נזכה לעמוד ליד אחד ה"גדויילים", ולו יהיה זה בתור לדלפק בנתב"ג.

(צילומים: מהפייסבוק של רשות שדות התעופה)