לקראת הבחירות המתקרבות ובאות, רבים שואלים את עצמם למי כדאי להם להצביע. כמובן שהמשימה המוטלת עלינו-הבוחרים, אינה פשוטה כלל. עלינו להבין את הגורמים והתחומים החשובים עבורנו אותם נצטרך לקחת בחשבון בעת ההצבעה. מדינת ישראל רוויה בנושאים בוערים העומדים על הפרק. ובעיקרם- התחום המדיני-ביטחוני והתחום החברתי-כלכלי.

ישנה חשיבות רבה בשינוי חברתי-כלכלי. עפ"י דו"ח העוני של טאוב, שפורסם בחודש אפריל 2014, ניתן לראות כי מדינת ישראל מובילה בשיעורי העוני ובפערי ההכנסות ביחס לשאר המדינות המפותחות בעולם. כך גם נמצא, כי משפחה ממוצעת אינה מצליחה לגמור את החודש.

משפחות רבות בהן שני בני הזוג עובדים אינן מצליחות לגמור את החודש משום שבני הזוג אינם מסוגלים להתמודד עם עול ההוצאות החודשיות ולו המינימליות שבהן. לאור התייקרות הדיור, הצרכנות ועליה משמעותית במחירים של מוצרים רבים, על המדינה לחשוב על פתרון הולם לשינוי מצב העוני. רבים קוראים להגדיל את שכר המינימום וזאת על מנת לעזור לאנשים רבים לשפר ולו במעט את מצבם הכלכלי. אך האם העלאת שכר המינימום היא זו שתביא לשינוי המצב? לא בהכרח. העלאה בשכר המינימום עלולה להוביל לפיטורים רבים של אנשים במשק העבודה בשל מחסור כלכלי של המעסיקים בהשלמת מחירים אלו, ובכך עלולה להוביל לגידול שיעור המובטלים במדינה. דבר שרק יחריף את מצב העוני. גם הקריאה להעלאת הקצבאות אינה מבוססת די שהרי, זהו פתרון שיוביל לשינוי בעיקר עבור משפחות מאוכלוסיות ספציפיות כמו החרדים והערבים אשר ייהנו מהעלאה זו יותר משאר האוכלוסייה הנזקקת.

לדעתי, המדינה היא זו שאמורה להביא למצב שבו אנשים יוכלו להתקיים ולהגיע לרמת חיים בסיסית בכוחות עצמם ולא רק ע"י סיוע ממשפחתם או מגופים ממשלתיים, מוסדות צדקה וארגונים. בני זוג צעירים שרוצים להתקיים, נוער ממשפחות מצוקה, אנשים מהמעמד הנמוך שרוצים להתחיל בחיים חדשים לא יכולים לצאת ממעגל העוני. מה מצופה לזוג צעיר שנמצא רק בתחילת דרכו, האם זוגות צריכים לשקול פעמיים הבאת ילדים לעולם רק משום חשש למצוקה וחיסרון כלכלי? לאור המצב הקיים בארץ, בלי תמיכה של הורים מבוססים או סיוע מגופים שונים, משפחות רבות אינן מצליחות להתקיים. הבעיה היא שלא לכולם יש את התמיכה המשפחתית או שלא אצל כולן המשפחות רוצות לעזור בשל סכסוכים ואי הסכמות ולכך נוצר מצב שבו אנשים ממשפחות מצוקה נשארים במעגל העוני שעובר במשך דורות רבים.
 
ניתן לראות כי בשנים האחרונות הציבור חש ביתר שאת את הצורך בשינויים רבים בתחום החברתי-כלכלי. דוגמא מוכחת לכך היא, מפלגת "יש עתיד", מפלגה המתמקדת בשינוי סדרי העדיפויות במדינה עם שימת דגש על החיים האזרחיים ושיפור מצבו של מעמד הביניים. מפלגה זו הוקמה בשנת 2012, התמודדה לראשונה בבחירות לכנסת התשע עשרה וזכתה להישג בולט של 19 מנדטים. ניתן לראות גם את תוצאות הפריימריז של מפלגת "העבודה" שבה סתיו שפיר ושלי יחימוביץ, בעלות האג'נדה החברתי- כלכלי, נבחרו במקומות הגבוהים מבין חברי המפלגה (מעל המקום העשירי). בנוסף, משה כחלון, שר התקשורת ושר הרווחה והשירותים החברתיים בממשלת ישראל השלושים ושתיים. השר שהציע את הרפורמה בשוק התקשורת הסלולרית בישראל הקים מפלגה חדשה- מפלגת "כולנו" וכבר קיבל 10 מנדטים לפי הסקרים. הוכחות אלו מעידות על הרצון לשינוי כלכלי-חברתי הבוער בעם, אך אינן בהכרח מוכיחות שהבחירה במפלגות אלו היא הנכונה. צריך לבדוק את המצע המדיני-ביטחוני שלהן שגם הוא חלק משמעותי ולא פחות חשוב בעת הבחירה.

בנוסף לבעיות החברתיות כלכליות, אכן, אי אפשר להתעלם מההיבטים המדיניים-ביטחוניים, במיוחד לאור ההתפתחויות האחרונות בזירה הבינלאומית והפנימית. הסכסוך הישראלי- פלסטיני אינו נותן מנוח בתחום הביטחוני. הטרור שאינו פוסק, הפיגועים החוזרים והנשנים, הטילים שמושלכים לעברנו כדבר שבשגרה, המלחמות שחוזרות כל כמה שנים ונושאות בתוכן אובדן רב של חיילינו, יקירנו המסורים. אלו גם בעיות גדולות שיש לטפל בהן בחומרה על מנת לשמור על שלומו ובטחונו של העם ושל החיילים.

אי אפשר להתעלם מהסוגיות המדיניות והביטחוניות, שהן חלק משמעותי ממצע הבחירות, אך עם זאת נראה כי הציבור בישראל מתחיל יותר ויותר להתעניין ולהיות אכפתי בנושאים החברתיים והכלכליים. הבחירות הן משמעותיות ובעלות השפעה רבה על סדר היום הציבורי. רק נקווה שהנבחרים ישכילו לנצל את האמון שהציבור נתן להם ויביא אותנו לדרך חברתית וכלכלית חדשה. ובד בבד יתנו פתרונות הולמים למניעת המצב הביטחוני-מדיני שמציף בתוכו נושאים רבים.

המשימה בהחלט לא פשוטה. חלוקת התקציבים היא נושא מורכב ורגיש. הנושא הביטחוני מחייב התייחסות רבה ורחבה, אך העובדה שחלק רחב מהאוכלוסייה הולכים לישון במחסור ובמצוקה, מביאה איתות לשינוי מיידי גם בתחום הזה, ואין להתעלם ממנו. ראשי המדינה חייבים להיות מודעים לבעיות, לחשוב על פתרונות לשינוי ולרצות שיקרה פה שינוי אמיתי. נקווה שהעתיד החברתי-הכלכלי האופטימי, והרגיעה בתחום המדיני-ביטחוני אותן המפלגות מבטיחות, אכן יגיעו ובמהרה.