כוונת משרד האוצר, כפי שמשתקפת בהצעת חוק ההסדרים שלו, להפסיק את מימון המדינה בבניית בתי כנסת ומקווואות, היא לא פחות משערורייה. שיהיה ברור. גם כיום, העזרה הממשלתית לבניית בתי כנסת היא מזערית. מעט מאוד בתי כנסת הנבנים מקבלים סיוע משמעותי מהמדינה, בד"כ כאלה ה'מיוחסים' מקורבים לצלחת. אין קריטריונים שיוויוניים שקופים, מי כן ומי לא.

אבל נתמקד בכוונה לחסל גם את המעט הזה שיש. הייתי איכשהו מבין, לו היו מחליטים להפסיק את המימון הממשלתי גם למתנ"סים, מגרשי ספורט, אולי אפילו בתי-ספר, וכדומה. מה ההבדל? בית כנסת עבור משפחה דתית הוא צורך קיומי לא פחות מאשר בי"ס לילד, ובטח ובטח הרבה יותר מאשר מתנ"ס או ספרייה ציבורית לציבור הרחב.
ואני חוזר. גם היום, 99.9 אחוז מבתי הכנסת שנבנים, לא זוכים לאגורה סיוע מכספי משרד הדתות או משרד השיכון. ושיהיה ברור. אני לא מאותם הסבורים כי הציבור הדתי יכול לצפות לקבל בית כנסת 'חינם אין כסף'. ראוי שגם הציבור שמבקש בית כנסת ישלם חלק מעלותו. כך נהגתי בתפקידי אז כמ"מ ראש עיריית פ"ת. כל משפחה החברה בקהילה שבונה בית כנסת וקיבלה סיוע עירוני זה או אחר, שילמה כ-20,000 שקל עבור הבנייה. אבל שלא לקבל סיוע ממלכתי לעניין? למה? כאמור לעיל, לתפיסתי, דין בית כנסת לענין השתתפות המדינה בעלות בנייתו, לפחות כדין השתתפותה בבניית ספרייה, מגרש ספורט, וגם...בית ספר.

ואם בבניית בית ספר עסקינן, משרד החינוך משתתף, כידוע, בחלק הארי, כמעט כל, עלות בניית בית ספר. הוא מממן בניית כיתות עפ"י מספר התלמידים, מעבדות, חצר, שירותים – כמעט הכל. מה לא? אין הוא מממן בניית בית-מדרש בבית הספר, גם אם מדובר בישיבה תיכונית או בי"ס דתי יסודי. למה? האין בבי"ס דתי חשוב בית המדרש, בו מתפללים ולומדים, שווה לפחות ככיתת ספח, או כמגרש ספורט?

בקואליציה הזו, כידוע, שר החינוך – דתי. בקואליציה הזו 20 חברי כנסת 'סרוגים' ממגוון המפלגות המרכיבות את הקואליציה. אם אלה לא ישכילו לתקן את המעוות, ולבלום את ה'עליהום' של שר האוצר על בתי הכנסת והמקוואות, מבחינתי החברים מקבלים ציון שלילי ענק.